עולם הכלכלה והעסקים נע מזה עשרות שנים בגלים, מצמיחה גלובלית להאטה עולמית ואז צמיחה שוב. כל גל כזה גם מביא איתו שינויים במפת העסקים והכלכלה בעולם, מי עלה, מי ירד והיכן כדאי לפעול. חזינו בנס הכלכלי של לאחר מלחמת העולם. משבר שנות ה-70. נפילת הגוש הקומוניסטי. משברים בסוף האלף וב-2008. יש עוד, וחיוני לצפות את הגל הבא. לצפות על מנת לדעת כיצד לפעול בהצלחה.
בואו נראה קודם כל מה עומד לשנות את העולם.
ילודה משמעה ידיים עובדות לעתיד, משמעה הוצאות על הרך הילוד, כלומר הנעת גלגלי הכלכלה. ילודה מופרזת, מצד שני, עלולה להביא לחוסר במשאבים וקריסה. עשרות השנים האחרונות (ולא רק) מראות כי ילודה משמעותית אך לא מופרזת היא גורם הכרחי בצמיחה של אותה מדינה. בואו נחלק את מדינות העולם ל-3 קבוצות על פי הנתון הזה.
לפרטים והזמנת ההרצאה על העתיד הקליקו
המדינות בעלות עודף הילודה ביחס למשאבים הן מדינות העוני והפיגור הכלכלי, מדיני וטכנולוגי. אלה הן המדינות בעלות התרבות השבטית, מדינות ערב שאין להן נפט וגז, ומדינות אפריקה שמדרום לסהרה. המדינות שהרויחו הון מנפט וגז משקיעות מיליארדים בפרויקטים שנועדו להבטיח את עתידן גם בהידלדלות הנפט בבארות. אף אחת מהן לא מראה סימנים של שינוי כיוון. אף אחד מהפרויקטים הללו לא מראה סיכויי הצלחה משמעותיים. זאת קבוצת של כלכלות לא מבטיחות וצריך להיות זהיר בהשקעות לטווח ארוך בהן.
מדינות האטת הילודה הן מרבית מדינות השגשוג. אוכלוסיות מתכווצות, מי יותר ומי פחות, בשורה ארוכה של מדינות מתקדמות בעולם. הדוגמה הבולטת היא הילודה בסין, אבל הרשימה גם כוללת את קוריאה ואת איטליה, את גרמניה, צרפת, ספרד המתקרבת למשבר כלכלי, יפן וסינגפור, וכן, יש עוד. כולן מצליחות ולכולן צופים האטה ואולי אף משבר כאשר יותר קשישים יזדקקו לתמיכה שיביאו פחות צעירים. כל המדינות הללו זקוקות לחדשנות אבל בקרוב יהיו בהן פחות מדי מוחות צעירים שיביאו זאת. ההאטה בדרך, ובחלקן כבר החלה.
התקווה הגדולה היא ביחס למדינות הצומחות כלכלית שבהן גם האוכלוסיה צומחת. ניתן למצוא אותן במדינות ASEAN שבדרום מזרח אסיה, בהודו ובאמריקה הלטינית. הרשימה גם כוללת את ישראל וארה"ב. לא, אין זה אומר שכל אחת מהן תמשיך לצמוח לאורך זמן, יש פרמטרים נוספים לבחון ועוד מעט נגיע אליהם, אבל מהבחינה הזאת הן ראויות למבט מעמיק ולקיחה בחשבון.
רמת הילודה נקבעת על פי התרבות של כל מדינה. לא רק. היא קובעת ומגדירה פרמטרים משמעותיים נוספים. הדרך בה אנשים חושבים ופועלים בתרבויות שונות מגדירה את היכולת שלהם להשתלב ולהצליח בעולם המודרני. ההצלחה בעולם מתחלקת על פי גושי תרבות ויש קווים שמגדירים את היכולות שלה בקבוצות מדינות בעלות בסיס תרבותי משותף. כן, יש הבדלים פנימיים על פי סוג משטר ועל פי השפעות היסטוריות, אבל מתוך כל אלה צומחת מגמה כלכלית ועסקית של כל גוש תרבותי.
על מנת להצליח כלכלית צריכה התרבות המקומית להכשיר את אנשיה להשכלה, לשליטה עצמית, לתכנון, לחשיבה עצמאית ויצירתיות. עברו על הרשימה הזאת וראו מדוע חברות שבטיות מוסלמיות מתקשות להצליח. אלה אותן חברות שצוינו כבעלות עודף ילודה, הפרמטרים הללו צועדים יחד יד ביד.
התרבות של העם מגדירה את מידת ההצלחה שלו בכלכלה העולמית. הכלכלות המצליחות הן אלו בהן שולטת תרבות שבה התכונות שצוינו לעיל, ובראשון צפון אמריקה, אירופה ומזרח אסיה. אכן, לא כל מדינות התרבויות של אירופה ומזרח אסיה הצליחו. מי לא הצליח? בעיקר המדינות הלא דמוקרטיות. צריך לבחון גם את המישטרים.
ניתן לראות שבמשטרים דמוקרטיים הכלכלה צומחת טוב יותר מאשר במשטרים דיקטטוריאליים. לא במקרה הופיעה המהפיכה התעשייתית בבריטניה, מולדת הדמוקרטיה הפרלמנטרית בעולם. לא במקרה מצויה צפון קוריאה היום בתחתית הכלכלות בעולם כולו. חופש מדיני מאפשר חשיבה פתוחה ויוצרת, שבלעדיה אין שגשוג כלכלי. סין פיגרה בתקופת הדיקטטורה של מאו, פרחה עם הרפורמות וההיפתחות בימי יורשיו, ושקועה כרגע במשבר עקב הדיכוי הפנימי של מאז עלייתו של שי ג'ין פינג לשלטון.
מדינות לא דמוקרטיות יכולות לשגשג רק בתחילתן, לפני שהדיכוי מחלחל אל חיי האנשים, כמו בימי גרמניה הנאצית, או כאשר הן שורפות את מאגרי הנפט שבאדמתן. כאשר מסתיימים התנופה הראשונית או האוצרות שבאדמה מתחילה השקיעה. יש לכם כסף להשקיע על פי מדינה? בנוסף למרכיבים האחרים בדקו גם מה המשטר בה והאם הוא עומד להשתנות. למשל במדינות דרום מזרח אסיה שתוארו קודם לכן. הצמיחה ארוכת הטווח לא תהיה בקמבודיה, מיאנמר ולאוס הבלתי דמוקרטיות, אלא באותן מדינות שבהן אזרחים הולכים לקלפי ובוחרים את השלטון.
האם עומדים חלק מהמשטרים שם להשתנות?
לאחר שמדינות הדמוקרטיה והשוק החופשי החלו להשיב מלחמה לאירן, רוסיה, צפון קוריאה וסין, הולכת ונוצרת חלוקה של העולם לשני גושים עיקריים: הליברלי מצד אחד והדיקטטוריאלי מן הצד השני. המערב הדמוקרטי מקים ומחזק בריתות צבאיות דוגמת ה-QUAD ונאטו, וכלכליות דוגמת ה-OECD והאיחוד האירופאי. מנגד מנסה הגוש הנגדי ליצור חלופה בדמות ה-BRICS ו-SCO (Shanghai Cooperation Organisation).
אפשרויות עולות לגבי פיצול העולם בין שני המחנות הללו, כולל מערכות נפרדות לפעילות בנקאית, אינטרנט וישוב סכסוכים. חלוקה שכזאת תיתן למדינות הדמוקרטיה והשוק החופשי יתרון גדל והולך. החדשנות נמצאת אצלם וכך גם המנגנונים הכלכליים הבין לאומיים המשופרים, שיתוף הפעולה היעיל וכל מה שמאפשר המשך צמיחה כלכלית.
המדינות הבלתי מזדהות עד כה יאלצו, במידה והמצב יקצין, לבחור צד. ישראל וטאיוון ילכו עם המערב, קמבודיה ומאינמר עם המזרח, לצורך העניין. לאן תחבור כל מדינה ומדינה מהאחרות? מה תעשה הודו המדוקרטית אשר גם חברה בב-BRICS? המגמה הזאת, ככל שתקצין, תיתן יתרון כלכלי לבנות הברית של אירופה וארה"ב ותפגע בכלכלות שתצאנה נגדה. חשוב לזכור זאת כשבוחרים שוק יעד. לנתח, לצד הפרמטרים הכלכליים שלו, גם את הגיאו פוליטיים.
מדינות השגשוג הן מדינות בעלות תרבות ומשטר התואמים את מה שנדרש לצורך ההצלחה הכלכלית. זה נכון, אבל מדינות השגשוג טיפסו וטיפסו והגיעו אל תקרת הזכוכית. העלויות הפכו אותן ליקרות מדי. יחד עם התייקרות היצור הגיעה גם האטת הילודה. שני אלה חוברים עליהן היום לעצור את הצמיחה, במיוחד כאשר מופיעות אלטרנטיבות זולות יותר ויעילות לא פחות.
יפן מנסה להילחם בכך עוד מאז סוף המאה הקודמת ובלי הצלחה. זה מחכה למדינות משגשגות רבות אחרות כי התרבות שהוזכרה כאן אינה הגורם היחיד. הבעיה של יפן הופכת להיות גם בעיה סינית. כתבתי על כך ב-YNET כבר בשנת 2020. זאת הופכת לבעיה אירופאית המתפוצצת בספרד, גרמניה, איטליה ועוד. ומדינות אלו צריכות להיערך לכך. נראהכ שהן גם צריכות להיערך לכך שמקומן על מפת כלכלת העולם ישתנה.
הכיוון שנראה שאליו נעים כלכלת העולם והעסקים הגלובליים. הסימנים כבר הופיעו ומדינות מנסות לבלום את המגמה. הן מזרימות כספים למשק ויוצרות בכך אינפלציה. המדינות לוות כספים, על מנת להימנע מהאינפלציה, ויוצרות חוב לאומי גדול. לצד זאת הן מורידות את הריבית, מכריזות על רפורמות, אך כל אלו לא יכולים לעצור מגמה כלכלית היסטורית. ההאטה כבר הולכת ונוצרת ולהאטה במדינות הללו יש, בנוסף למשמעות המקומית, גם משמעות עולמית: המדינות מייבאות פחות ומשקיעות פחות במדינות אחרות. בכך הן לא רק מייצאות את ההאטה למדינות לא משגשגות שתלויות ביבוא מהן, הן גם מייצאות את ההאטה אלו לאלו. זה מעגל קסמים.
בהמשך הדרך תהיה נפילה קשה לא פחות, כפי שתואר בכתבה על עתיד המזרח התיכון. זה יקרה בטווח של עשרות שנים מהיום, זה יכלול קריסה באספקת הדלקים לכלכלות העולם, והתרסקות כלכלית של מדינות הנפט והגז. בהיערכות לטווח ארוך חיוני לקחת זאת בחשבון.
לא הכל שחור. מבט קדימה רואה יתרונות גדולים והמשך התפתחות לכלכלות שתחת משטר דמוקרטי, שהוכיחו יכולת התפתחות כלכלית שאינה תלויה בנפט, ושרמת הילודה שלהן לא נופלת בינתיים. זה מעלה לתודעה את החדשנות הישראלית ואת האמריקאית. שתי מדינות דמקורטיות, משגשגות, חדשניות ובעלות ילודה משמעותית. זה גם מביא לחשוב על הודו ומדינות דרום מזרח אסיה הדמוקרטיות בעלות הילודה הרבה: פיליפינים, אינדונזיה, מלזיה. הרבה תלוי בשאלת עתיד המשטרים בתאילנד, וייטנאם ומיאנמר.
העתיד כולל לפיכך קודם כל האטה שמקורה במדינות השגשוג, אחר כך קריסה של מדינות הנפט כאשר יאזל הנפט בבארות שלהן. זה לא ישרת את רוסיה ולא את סין, גם לא את צפון קוריאה ואירן, אין לאף אחת מהן את הנתונים על מנת לפרוץ קדימה. החדשנות של ישראל וארה"ב תמשיך להוביל ולתידה זה יעלה מעלה מעלה את דרום מזרח אסיה והודו. הריעו למלכים החדשים.
קנדה, המוכרת לנו בעיקר בהקשר של סירופ מייפל ולאונרד כהן, היא המדינה הנמצאת פחות בתודעה בצפון אמריקה. מדינה צפונית, קרה, מתונה, בעלת כלכלה מתקדמת הסובלת
סינגפור היא יעד עסקי יחודי מבחינות רבות. היא אי שהוא עיר ושהוא מדינה גם יחד. כן, כל האי הוא עיר וכל האי הנקרא סינגפור הוא
בשעתו, כשכלכלת סין נחשבה כסמל של הצלחה וצמיחה, היה מי שכינה את וויטנאם בשם "סין החדשה", וזה לא היה במקרה. היא עלתה על הנתיב בו
הודו יכולה להפתיע את הישראלי הבא לפעול בה. היא נראית קול, היא נראית אפילו שלוך. האנשים מפגינים קירבה בלתי אמצעית, חום אנושי, מגע, המון מגע.
איך משפיעה הילודה הגבוהה יחסית, בקרב מהגרים מוסלמים, על עתיד כלכלת אירופה?
הילודה, כמו ההגירה לאירופה, מספקת ידיים עובדות ומגדילה את הציבור הצרכני. שני פקטורים משמעותיים להתפתחות הכלכלית של אירופה