הפרדת כלכלות סין וארה"ב

הסימנים מצביעים על כך שסין וארה"ב יוצרות לעצמן גושים מדיניים נפרדים בעלי מבטע נפרד, מערכת סליקה נפרדת, אינטרנט נפרד ומערכת סחר נפרדת. כולם מצביעים על הסכנה שבכך ובכל כל זאת זה הולך ומתממש. מה יוצר את התהליך?

ג'נט יאלן, מזכירת האוצר האמריקאי (US Treasury secretary) הצהירה לאחרונה כי הפרדת כלכלות סין וארה"ב תהיה טעות שתעלה ביוקר לכולם. היא לא היחידה, כולם בעצם מצהירים כי הפרדת כלכלות סין וארה"ב תהיה טעות, כי היא תפגע בשתי המדינות וביציבות הכלכלית של העולם כולו. רשימת המזהירים מכך כוללת את נגיד הפדרל ריזרב, ראשי המימשל האמריקאי, ראשי המימשל הסיני ומומחים לכלכלה בכל מדינה בעולם.

כולם טוענים זאת ובכל זאת זה נמצא על הפרק. טוב, אילולא היתה אפשרות זאת על הפרק איש לא היה טורח להתבטא נגדה. האפשרות הזאת מגייסת התנגדות רבה מכל כיוון ובכל זאת נראה שלשם העולם נע. הוא נע לעבר הפרדת כלכלות ארה"ב וסין כי כוחות חזקים יותר מהרציונל הכלכלי פועלים בכיוון הזה, הכוחות של בטחון לאומי. כלכלות סין וארה"ב הולכות ונפרדות זו מזו. איזה עולם זה יצור?

התהליכים המתרחשים

סין וארה"ב הן הכוחות הכלכליים הגדולים בעולם. כלכלת סין מתמקדת ביצור וארה"ב בטכנולוגיה ומתן שירותים, הן משלימות זו את זו. היבוא מסין מאפשר לאמריקה להוריד מחירים בוולמארט ובלומינגדייל, היצוא לארה"ב מזרים לסין מטבע זר, והטכנולוגיות האמריקאיות מאפשרות לסינים להעלות את הערך של היצור שלהם. עד כאן הכל נשמע מבטיח, הבעיה נמצאת בתחומים שסביב הכלכלה.

מאז עלייתו לשלטון של שי ג'ין פינג לפני יותר מעשור, מתקיים שינוי מתמיד של המדיניות הסינית. המפלגה מגבירה את אחיזתה הפנימית במדינה, בין השאר על חשבון המיעוטים, ונהיית אגרסיבית יותר ויותר כלפי חוץ. המערב לא אוהב את הפרת ההבטחה לשמר את מבנה השלטון בהונג קונג, את העימותים עם הודו ואת הכוחניות של סין מול טאיוון.

הקליקו ליעוץ עסקי וכלכלי לפעילות מול שוקי העולם

יותר ממה שנעשה עד כה, הקושי המרכזי הוא החשש מפני מה שעתידה סין לעשות בהמשך הדרך. היא מגדילה ומעצימה את צבאה, נכנסת לעימותים עם שכנותיה, מתעלמת מהחוק הבינלאומי ופסיקות בית הדין הבינלאומי בהאג, ופועלת לעבר יצירת דומיננטיות פוליטית עולמית. היא מאיימת צבאית על וייטנאם, הודו, הפיליפינים, יפן וטאיוון. עולה השאלה על מי היא תאיים בהמשך אם לא יעצרו אותה כעת.

סין עושה זאת בכוחניות של פיל בחנות חרסינה. זה יוצר סנטימנט אנטי סיני וגורם לדימוי של סין בעולם להידרדר. זה לא עוצר אותה. הביטחון העצמי של שליט סין רק מתגבר לאחר הבטחת המשך שלטונו, והכישלונות של שי ג'ין פינג לא מרפים את ידיו מלהמשיך להתנהל בשאפתנות דורסנית.

תגובת המערב

בתחילה היו נסיונות להידברות עם סין ומציאת דרך מוסכמת. כאשר התברר כי סין לא מתכוננת להתמתן החלו מלחמות הסחר של טראמפ. זה היה ניסיון להראות לה מי הבוס ולכפות עליה ציות לדוד סאם. גם זה לא עבד. עם הזמן התברר כי לא ניתן להסיט את סין מדרכה הכוחנית, לא בהידברות ולא באיומים.

קואליציות החלו לקום, אשר נועדו לתת מענה לכוח הצבאי הסיני בעת פקודה: ה-QUAD, שיתופי פעולה ואפילו דיבורים על נאטו של מזרח אסיה. העולם המערבי החל להיערך לקונפליקט עם סין. התבהר שכוחה של סין הולך ומתעצם ככל שעולה רמתה הטכנולוגית. על מנת להיערך לכך היטב יש לעצור את ההתקדמות הטכנולוגית של סין. זה נעשה בתחילה על ידי הגבלת הגישה שלה לטכנולוגיות מתקדמות אמריקאיות, ובהמשך חסימה מפני טכנולוגיות שבבים מתקדמות מצד שורה של מדינות.

המגמה הזאת קיבלה רוח גבית ממגמות בחברות היצור הבינלאומיות. לנוכח עליות עלויות היצור בסין, העתקת הקניין הרוחני של חברות הפועלות שם והקושי לפעול בה בזמן הסגרים של הקורונה, חברות הצביעו ברגליים ועזבו את סין. יצרניות מכוניות יפניות עברו לתאילנד. יצרניות אלקטרוניקה ומיחשוב העבירו את קוי היצור להודו ודרום מזרח אסיה. גם התיירות המערבית מצאה לעצמה יעדים חלופיים. סין הלכה ואיבדה חלקים מהתועלות שהיא הפיקה מהמערב.

הפיצול הכלכלי

סין, שמסרבת לקבל תכתיבים מן החוץ ושואפת לאוטרקיה, הגיבה בהתאם ונקטה בצעדים שנועדו להוריד את תלותה במדינות המערב. היא פנתה לבנות לעצמה קואליציה של מדינות תומכות ברחבי העולם. החלה לקדם את היואן האלקטרוני על מנת להחליף את הדולאר כהליך בינלאומי. ברקע היא גם פועלת ליצור רשת אינטרנט עולמית משלה ומנגנון סליקה בנקאי שיחליף את ה-Swift.

אנחנו נעים לעבר חלוקה לשני עולמות מקבילים מבחינה כלכלית, צבאית וטכנולוגית, כאשר צד אחד לא חולק עם האחר את הידע והיכולות שלו. אם הן תבנינה לעצמן מעגלים נפרדים, עולמות כלכליים וטכנולוגיים עצמאיים זו מזו, המחיר הכלכלי יהיה גבוה. ארה"ב תצטרך להחליף את פסי היצור הסינים במקורות אחרים, אבל כרגע לא נראה שיש מי שיוכל לעשות זאת בהצלחה במימדים גדולים. לא אמריקה הלטינית, לא הודו ולא מדינות ASEAN. משמעות הדבר היא קשיי אספקה לשוקי המערב ועליית מחירי מוצרי הצריכה ואיתם ירידה ברמת החיים.

הגוש שסביב סין יפגע יותר. הוא ימודר מהטכנולוגיות המובילות, אשר עד עתה פותחו במערב ולא נראה שיש בגוש שסביב בייג'ינג מי שיוכל לעשות זאת. סין ובנות בריתה יפגרו טכנולוגית, עקב כך גם יפגרו צבאית בבוא הזמן. זה יתן רגיעה למי שחושש מפעילות צבאית סינית, ובכלל זה טאיוון, וייטנאם, הפיליפינים, יפן והודו.

העולם כולו ישלם מחיר של ירידה כלכלית ואיתו גם ישראל. היא תצטרך לבחור צד בשלב כלשהו ונראה בבירור שזה יהיה בגוש המערב. לחברות ישראליות שחוש/בות לטווח ארוך מומלץ לחפש חלופות לסין, אם הן לא עשו זאת כבר קודם לכן. תיתכן גם חוסר יציבות. היתרונות שהשיגה כלכלת העולם לאחר התפוררות הגוש הסובייטי יעלמו וגם יעלה הסיכון של עימותים צבאיים. כן, כולם מזהירים מפני המצב הזה ולא בכדי, אבל לפחות בינתיים נראה שלכיוון זה צועד העולם.