החוב הלאומי של ארה"ב צומח בכטריליון דולר בכל שנה. הוא עומד כעת על יותר מ-27 טריליון דולר, כן, מדובר בטריליוני דולרים. על פי התחשיב של האנליסט Ray Dalio ושל חברת היעוץ Bridgewater Associates בשנת 2034 החוב יגיע ל-54 טריליון. כשזה יקרה החזרי החוב יאכלו רבע מכלל הכנסות הממשל הפדרלי ממסים. כך נראית קריסה כלכלית.
יבוא היום, והיום הזה כבר אינו רחוק, שאנשים יסתכלו על התקופה בה אמריקה שלטה בעולם כמו שהיום אנו רואים את ימי האימפריה הספרדית, ההולנדית, הבריטית. אנחנו כבר מתקרבים אל היום ההוא, היום שאחרי. פעם הייתה האימפריה של ארה"ב בצמיחה והתעצמות, היום היא בשקיעה.
קראו את הפרטים. הם מנבאים היום, בזמן השקיעה של האימפריה האמריקאית, את בואה של הנפילה.
תקופת הזוהר
מדינת הקאובויים והיאנקים צמחה החל מהשחרור מבריטניה בצעדים כלכליים גדולים. התרבות שלה היא תרבות של יעילות, שמפנה הצידה מסורות למען רעיונות חדשניים פורצי דרך. על המקורות התרבותיים וההיסטוריים שלה תוכלו לקרוא בכתבה על צפון אמריקה מול אמריקה הלטינית. היא הביאה לעולם את המטוס, את גורדי השחקים, פצצת האטום, הטלפון, המחשב האישי ושורה ארוכה של המצאות נוספות שהציבו אותה בפיסגת הטכנולוגיה העולמית.
החדשנות יצרה שגשוג כלכלי וזה נתן לה כוח גיאו פוליטי. ארה"ב הפכה את המטבע שלה, הדולר, להליך הבינלאומי המוביל בעסקאות עולמיות. היא יצרה את מנגנון ה-SWIFT שמעביר דרך הבנקים שלה כמעט את כל ההעברות הכספיות הבינלאומיות בעולם. היא חפרה וגם שלטה בתעלת פנמה. שלחה את הצי השישי לים התיכון ואת הצי השביעי למזרח אסיה. פלשה לגרנדה, פנמה, עירק, אפגניסטן, ועוד כמה מדינות נוספות לאורך השנים והפציצה בשורה ארוכה של מדינות אחרות. האחרונה בהן היא איראן.
כל אלה הפכו אותה למנהיגת מדינות המערב ולכלכלה ולמעצמה המובילה בעולם. בשיאה עמדה ארה"ב בראש נאטו, בראש מרבית הגופים הכלכליים המובילים בעולם, שלטה בכל המרחב של אמריקה הלטינית, "החצר האחורית" שלה. היא הייתה המדינה שבלעדיה לא יכול להצליח שום תהליך בעולם, כולם זקוקים לה והיא גוזרת על כל אלה קופון. בבסיסו של דבר הכלכלה שלה הייתה בשיאה בגודל של כרבע מכלל כלכלת העולם כולה, הן נומינלית והן במונחי יכולת קניה כאחד.
היא הגיעה אל השיא עם קריסת הגוש הסובייטי בסוף שנות ה-80. ברה"מ, שנשפה בעורפה לאורך השנים, התפרקה, מה שהותיר את ארה"ב כמעצמה יחידה בעולם. זה היה השיא וזאת הייתה נקודת פרשת המים שממנה החלה הירידה.
תחילת השקיעה
לקראת סיום המאה ה-20 שינויים גדולים קרו. העולם הלך והשתנה וארה"ב לא התאימה עצמה לשינויים והיא משלמת על כך מחיר יקר.
השינוי הגדול הראשון היה הצמיחה של סין, שבשנות ה-2,000 הפכה למעצמה. ארצות הברית מצאה עצמה מתמודדת עם מדינת ענק שבה מאות מיליוני עובדים, שרשרות יצור עצומות ויצוא של כמעט כל דבר לכל מקום. ארה"ב החלה לייבא מסין דברים רבים שקודם לכן יוצרו אצלה בבית. בבתי המשפחות האמריקאיות נכנסו מוצרי חשמל מסין, רהיטים מסין, צעצועים, בגדים ושלל מוצרים רבים אחרים, כולם מסין.
המשמעות הייתה שמוצרים סיניים נכנסו לשוק וכסף אמריקאי עזב אותו והפליג לסין. לצד זה ירד הביקוש למוצרים אמריקאיים שלא עמדו בתחרות ובתי חרושת רבים נסגרו. היבוא התגבר, ארה"ב דיממה כסף והשלימה את החסר בעזרת בונדס, אגרות חוב. כל כולר ששולם עבור אגרת חוב אמריקאית היה דולר של חוב, כך שהחוב הלאומי הלך וצמח. סין, מצידה, בעקבות היצוא, צברה מטבע זר בכמויות עצומות. את חלקו היא השקיעה בפיתוח המדינה ותשתיות היצור שלה, את חלקו האחר היא השקיעה מעבר לים, למשל ברכישת אגרות חוב אמריקאיות.
באמריקה המשיכה חגיגה של צרכנות. אנשים רכשו מכל הבא ליד, נהנו מהמחירים הזולים והתעלמו מצמיחתה של היצרנית, סין, ומתפיחת החוב הלאומי. השלטון, רפובליקאי ודמוקרטי כאחד, רצה לטפל בכך, אך לא היה מוכן, באף אחת מהממשלות, להעלות מסים, להגביל יבוא או לקצץ בשירותים הניתנים לאזרחים. מי שיעשה זאת יפסיד את הבחירות הבאות, כל אמריקאי יודע זאת.
המצב הכלכלי של אמריקה ירד, זה של סין עלה, והיא החלה להשקיע את עודפי הכסף שלה בפרוייקטים בינלאומיים, למנף אותם על מנת לזכות בהון גאו פוליטי ולגבש סביבה קואליצה שתהווה משקל נגד לכוח הבינלאומי של ארה"ב. היא הקימה את ה-BRICS, ארגון המדינות המשתפות פעולה מחוץ למעגל ההשפעה האמריקאי.
הכתובת הייתה על הקיר והמצב עמד להחריף, ואז הגיע טראמפ.
האצת השקיעה
בחושים פוליטיים מחודדים זיהה טראמפ את הקשיים שבהם נתונה המדינה שלו והציע פתרונות שמבוססים על סיסמאות וכוחניות בלי הבנה בכלכלה וגיאו פוליטיקה. הם דיברו אל קהל היעד שלו והוא נבחר, ואז נבחר שוב.
בכהונה השניה שלו כבר לאחר שנה בשלטון הקשיים החלו להחריף. מלחמות הסחר, שבהן הוא ניסה להחזיר הביתה את קוי היצור ולפתור את בעיית הגירעון, נכשלו. התברר כי סין הייתה ערוכה טוב ממנו לקונפליקט, כי הצעדים בהם נקט היו בלתי חוקיים ובלתי יעילים, וברחבי העולם נוצר סנטימנט אנטי אמריקאי אדיר.
כרגע, אל תוך השנה השניה, המצב ממשיך להידרדר. המלחמה באיראן לא השיגה את מטרותיה ונתנה לאיראן שליטה במיצרי הורמוז ובנפט ובגז העוברים בה. בעלות בריתה של ארה"ב נוטשות אותה למען קשרי מסחר שבהם הן לא יהיו נתונות ללחצים כלכליים. התיירות הנכנסת ירדה בשנה האחרונה בקרוב ל-7%. האבטלה בארה"ב עלתה ל-4.3%–4.6%. קנדה ופורטוגל ביטלו את רכישת מטוסי ה-F-35 האמריקאיים ומדינות מערביות נוספות צפויות לעשות כך בהמשך. קוי היצור לא חזרו והגירעון, כפי שצויין, צמח בשנה האחרונה בכטריליון דולר נוספים.
טראמפ עדיין לא סיים את תפקידו ונראה כי בהמשך הדרך הוא יסב נזק גובר והולך, אבל הוא רק סימפטום, הוא לא הגורם העיקרי. משהו רע קורה לאמריקה בעשרות השנים האחרונות: הפופוליזם מתגבר וגורם לכך שהאומה האמריקאית בוחרת לה כנשיא אדם חסר ניסיון ממשלי כלשהו שהמומחיות שלו היא הופעה בתוכניות טלויזיה. ארה"ב מבזבזת והגירעון מתקרב ל-40 טריליון דולר ולא נעשה דבר כדי לפתור את הבעיה. עצרו לרגע וחשבו על הסכום הזה. בשלב מסויים יהיה צורך להביא אותו מהיכן שהוא על מנת לייצב את הכלכלה, לפני שהחוב יגרום לקריסת הכלכלה.
מדינות נוטשות את הדולר ואת ה-SWIFT למען מטבעות אחרים ומנגנונים חלופיים. אירופה מגבשת ברית בטחונית בלי ארה"ב. המערב מגבש בריתות כלכליות בלי ארה"ב. כל מה שהפך את אמריקה למה שהיא הולך ומתפורר. מתי תתקיים הקריסה הסופית?
נפילתן של אימפריות
מה שתואר יוביל לשלבים הבאים. כשמדינות כמו יפן, סין וקנדה מוכרות את הבונדס שבידיהן, הפופולריות של אגרות החוב יורדת וקשה יותר למשוך קונים חדשים. כאשר התיירות יורדת נכנס פחות כסף. כאשר יורדות מכירות הנשק האמריקאי נכנס פחות כסף, הגרעון צומח והחוב גדל. הקשיים של היום יגרמו לקשיים מתגברים מחר. אמריקה נמצאת בסחרחורת של שקיעה וזאת תלך ותחריף.
אימפריות גדולות מהאימפריה האמריקאית כבר קרסו לאורך ההיסטוריה. אתם מוזמנים להקליק ולקרוא על עלייתן ונפילתן של אימפריות. כל הסימנים מתגלים כרגע בתהליך העובר על ארצות הברית. הנהנתנות, השאננות, ההסתמכות על כוח, היהירות, כולם שם. הרומאים לא ראו זאת לפני שהברברים פלשו לאיטליה. הספרדים לא ראו זאת לפני שהארמדה שלהם הוטבעה בידי הבריטים.
לארה"ב כלים חזקים. הצמיחה הכלכלית שלה גבוהה מאשר במרבית שאר מדינות המערב. הצבא שלה חזק והדולר עדיין שולט. היא נדרשת, בעזרת אלה, לערוך שידוד מערכות. לקצץ בהצאות, להתחשב ברצונן של אומות אחרות, להתפשר, ליצור בריתות ולקיים את ההסכמים שניצבים בבסיסן, ולהפסיק להוציא סכומי עתק על כוחות משימה סביב העולם ועל מלחמות יקרות. בריטניה של סוף המאה ה-19 לא עשתה את כל אלה והאימפריה שלה התפוררה.
אין זה אומר בהכרח שסין תתפוס את מקומה. גם לאיחוד האירופי ולהודו יהיה מה לומר. אולי ארה"ב תצליח לערוך רוויזיה לפני הקריסה ותישאר מעצמה אחת בין רבות. מה שברור הוא שכרגע אין בה מי שיוכל לעשות את הרפורמות הנדרשות ובעתיד הנראה לעין היא תמשיך לשקוע.
