ההפגנות הסוערות לאחרונה בסין נגד הסגרים ונגד המשטר, שהביאו לתחילת הקלות במדיניות הקוביד, מצביעות על קושי בניהול של סין. זה לא הקושי היחיד, כפי שנראה עוד מעט, ומאחוריו ניצבת בעיה ידועה אשר סין כבר הכירה בעבר. הבנה של הבעיה יכולה להצביע על מה שצפוי לסין בהמשך הדרך, ואולי לא רק סין. מדובר בכשלונות של סין שנוצרים עקב שליטת הנשיא שי ג'ין פינג.
הנה וידאו של ראיון אתי ברשת i24 news בנושא זה:
סין אינה דמוקרטית, אין בה הפרדת רשויות והיא למעשה אוטוקרטיה. השנה האחרונה ראתה גם כשלונות של אירן, רוסיה וצפון קוריאה. האם זאת עוד דוגמה לכישלון האוטוקרטיות שעליו כבר כתבתי? בואו נביט בכשלונות של שי ג'ין פינג, המנהיג הסיני, ונבחן מה ניצב מאחוריהם. הנה העיקריים שבהם.
העיר Xiongan (雄安新区) היא פרוייקט ענק. ממוקמת כ-100 ק"מ מבייגי'ינג ונועדה להוות בית לאדמיניסטרציה, אקדמיה ותפעול של המימשל הסיני ושל חברות גדולות, לצד המרכז הרשמי של בייג'ינג. יש היגיון בהוצאת חלק מהעומס של עיר הבירה אל מחוצה לה ולשם כך הוקצו סכומי עתק המוערכים במצטבר ביותר מ-150 מיליארד דולר.
לסין של אחרי מאו יש כבר מורשת של פרוייקטים גדולים שהם הדגל של השליטים. דנג שיאו פינג חנך את העיר שנז'ן, ג'יאנג זה מין, שהלך לאחרונה לעולמו, את פודונג שבשנגהאי ועכשיו תורו של שי. זה פרויקט של חזון במספרים גדולים וכסף לא נחסך על מנת להגשים זאת. הוא הוכרז ב-2014 שנה לאחר עליית המנהיג לשלטון, נחקק בידי מועצת העם ב-2017 ומאז הוא הולך ונבנה, אבל הקשיים מצטברים.
הקליקו ליעוץ עסקי כלכלי לפעילות מול סין ושוקי יעד אחרים
הבעיה הראשונה היא הבחירה של המקום. האזור סובל מזיהום סביבתי קשה, הוא שוכן על קרקע נמוכה העלולה להיפגע משטפונות, וגם על פי תורת הפנג שואי הוא בעייתי. אולי עקב כל אלה חברות פרטיות ומוסדות אקדמיים לא ממהרים להעביר פעילות ואנשים אליו. למעשה בין מעט האנשים שעברו אליו יש כבר עוזבים. במרכזו תחנת רכבות מהירות, מהגדולות בעולם, שנועדה להסיע מיליונים בכל יום לטיאנג'ין ובייג'ינג, אך בינתיים פועלת בה רק רכבת אחת ביום. למעשה הבניה בה כמעט ונעצרה, וב-2020 הוריד המימשל את דירוג העיר מ"לאומית" ל"אזורית". האם הוא מכיר בכישלון הקונספט?
פרוייקט הענק ידוע כיוזמת החגורה והדרך (BRI – belt and Road Initiative) מוערך בהיקף של 838 מיליארד דולאר. הוא נועד ליצור רשת של רכבות מהירות ונתיבים ימיים שיחברו את מזרח אסיה עם שוקי אירופה ומקורות חמרי הגלם באפריקה. זה פרוייקט הדגל של הנשיא שהוכרז עם עלייתו לשלטון כבר ב-2013.
הרעיון הוא מרחיק ראות, רשתות של רכבת מהירה יאפשרו הובלה מהירה של אנשים ומטענים לאורך יבשת אסיה מערבה. תנועה במהירות של מאות קמ"ש תקצר זמן ועלויות כל הדרך משנגהאי וסינגפור ועד האיחוד האירופי. זאת בשורה חשובה להגברת הסחר בין מזרח ומערב, וזה גם מציב את סין במרכז הכלכלה של המחר.
המדינות שיהנו מהפרוייקט אמורות לממן את הבניה בשטחן וסין תבצע אותה. היא תהווה נקודת מוצא ומרכז לפעילות, ותקבל תעסוקה אדירה למהנדסים ולפועלים שלה. המדינה תהיה בשליטה על הסחר והכלכלה של הפרוייקט, החברות הסיניות תצמחנה וגם האבטלה של סין תרד.
בפועל הדברים נתקלו בקשיים מצטברים. מדינות יעד דוגמת סרי לנקה גילו כי הצעות מימון סיניות היוו מלכודת חוב שתביא להפקעת שטחים ופרוייקטים לאומיים כאשר היא לא תוכל לעמוד בתנאי ההחזר. מדינות כמו מלזיה נחרדו מהתערבות סינית מסיבית בנעשה בשטחן ועצרו את הפעילות. האיחוד האירופי דרש עמידה בסטנדרטים שלו בתחומי זכויות עובדים ושמירת הסביבה ומעורבות בהובלת הפרוייקט. סין לא קיבלה את הדרישות וה-BRI לא המשיך אל תוך מערב אירופה, היעד העיקרי שלו.
למעשה הפרוייקט הצליח לחדור רק אל כמה מהמדינות הגרורות של סין, דוגמת פקיסטן ולאוס. החזון של יצירת רשת נוסעים ומטענים שמרכזה בסין, שרוקן חלק משמעותי מרזרבות המטבע של סין והכניס אותה למשברים בינלאומיים, יצטרך כנראה לחכות.
יתכן וזה הכישלון המהדהד ביותר של הנשיא הסיני, בגלל ההשלכות שלו לטווח ארוך. לפני כהונתו סין הפנימה את העובדה שיש לה פערים לסגור בינה לבין המעצמות האחרות, בעיקר בתחומי טכנולוגיה, והיא לא ערוכה עדיין להתמודד איתן צבאית. הפתרון היה לצמוח מתחת לרדאר. לטפח יחסי מסחר, כספים, מדע וטכנולוגיה ולבנות עצמאות טכנולוגית ועליונות צבאית שתיושמנה רק ברגע שסין תגיע למעמד של מעצמה מובילה בשני התחומים.
האם הנשיא הנוכחי איבד את סבלנותו? כבר לאחר זמן קצר מעלייתו לשלטון הוא החל לצאת אל מעל לרדאר באופן אגרסיבי. סין, תחת הנהגתו, הכריזה על ים סין הדרומי כשטח טריטוריאלי שלה וסירבה להכיר בפסיקת בית המשפט בהאג בנושא זה. היא איימה בפלישה לטאיוון ועצרה מיליוני אויגורים במחנות חינוך מחדש. סין אף ביטלה את מערכת ה"מדינה אחת – שתי שיטות" שהבטיחה דמוקרטיה וזכויות אדם בהונג קונג שעליה היא התחייבה עם קבלת העיר מידי בריטניה.
התוצאה היא התרחקות מתמדת מול שכנותיה במזרח, ומול מדינות המערב, שלהן היא זקוקה לרכישת טכנולוגיות. בריתות קמות מולה, ובהן ה-QUAD שמאגד את ארה"ב, הודו, יפן ואוסטרליה. דעת הקהל בעולם נוטה יותר ויותר נגד סין ומדינות שתכננו לחתום איתה הסכמי סחר עוצרות את התהליך. ארה"ב עוצרת העברת טכנולוגיות מתקדמות לסין ובהדרגה הולכות אחריה גם מדינות אירופה. לאגרסיביות בינלאומית יש מחיר. עוד אחד מהכשלונות של סין שנוצרים עקב שליטת הנשיא שי ג'ין פינג.
בתחילה זה נראה כמו הצלחה אדירה כאשר סן הראתה לעולם ב-2020 כיצד לבלום מגיפה בעזרת השליטה המוחלטת שלה באוכלוסיה. אחר כך זז שאר העולם לעבר תוצאות טובות יותר משלה בעזרת חיסונית מתקדמים יותר מזה שפותח בסין. היא מצידה סירבה להודות בנחיתות שלה ולא הכניסה אותם לשטחה. היום, במקום מניעה על ידי חיסונים היא עדיין מפעילה את מדיניות הסגרים, אשר פוגעת בתפקוד של חברות סיניות, היצור התעשייתי, היצוא והתיירות הנכנסת.
זה פוגע קודם כל באיכות החיים של התושבים. מחאות נרחבות פרצו, אך המדינה סירבה לאורך זמן להכיר בכישלון בשיטה, ריסקה הפגנות של תושבים ממורמרים ואף אסרה כל ביקורת כלפי המדיניות. היום היא נאלצת לרדת לאחר שטיפסה על עץ גבוה. הכנסת השינויים, מצד אחד, עלולה להיתפס עכשיו כהודאה בכישלון, ואילו המשך הסגרים, מצד שני, ימשיך את הידרדרות הכלכלה ומעמד המפלגה בציבור.
בימים של כתיבת הכתבה הזאת הוציאו פקידי מפלגה הודעות על כך ששינויים בתחלואת האומיקרון לצד הצלחה בסגרים הביאו אותה להצלחה שממנה היא תוכל להתחיל להקל במדיניות שלה. נותר לראות אם הציבור יקבל את ההסברים הללו, וגם אם ההקלה תגרום להתפרצות מגיפה קשה כפי שהייתה בתחילה, באוכלוסיה המחוסנת ביעילות נמוכה. כך או כך, הכישלון מהדהד והמדינה משלמת על כך מחיר כבד.
המעצמה הסינית, שצמיחתה הכלכלית דהרה בימי המנהיגים הקודמים בקצב שנתי של 10%, דורכת עכשיו במקום. הסגרים, כפי שתואר, גובים מחיר, והסנטימנט השלילי בעולם מצמצם מכירות. המדיניות החדשה לגבי הסקטור הפרטי שקיצצה בעצמאות ויכולות השגשוג של החברות הגדולות, מנוע הצמיחה העיקרי של סין פוגעת בצמיחה והמדדים הכלליים יורדים ואף נעצרים. אלה חדשות רעות לא רק לכלכלה, לכישלון הזה של המנהיג יש משמעות מרחיקת לכת עוד יותר.
ירידה ביכולת הכלכלית מורידה מהיכולת של סין לממן את צמיחת הצבא שלה, שנועד לתת מענה לכוח של המעצמות האחרות. ההאטה תקשה עליה לממן את פיתוח הטכנולוגיות, שעקב הגבלות היא לא תוכל יותר להשיג ממדינות אחרות. מעל לכל חיוני לזכור כי הצמיחה הכלכלית, שאיפשרה לסינים לחלום על עושר, מה ששמר את הציפיות שלהם לדמוקרטיה, חופש וזכויות אדם על אש נמוכה, כבר לא שם.
כשלונות של מדינות לא נובעים בדרך כלל ממנהיגים כושלים, אלא מהיעדר בקרה שתבחן ותאזן את החלטותיהם. כנראה שזה מה שעובר בימים אלו על סין. מדובר בכשלונות של סין שנוצרים עקב שליטת הנשיא שי ג'ין פינג. בסוף אוקטובר היא העניקה לנשיאה הנוכחי, שי ג'ין פינג, כהונה נוספת, שלישית במספר, ועכשיו הוא מחזיק בידיו כוח שלא היה לאף מנהיג לפניו במדינה הזאת מאז מאו המיתולוגי. הכשלונות שצוינו הגיעו במקביל לצבירת הכוח.
אם המגמה הזאת תימשך ואף תתגבר, הכלכלה תמשיך להידרדר, התמרמרות התושבים תלך ותגבר ומעמד המפלגה יהיה בסכנה. בסבב ההפגנות האחרון נגד הסגרים שמענו סלוגנים נגד הנשיא והמפלגה, דבר שלא היה כמותו מזה עשרות שנים. נכון, המימשל פיתח יכולות יוצאות דופן של שליטה באוכלוסיה ובדיכוי הפגנות, אבל כפי שכבר נאמר "על כידונים ניתן לעשות הכל מלבד לשבת". בסין כבר נפלו בעבר משטרים.
בתחילת 2024 התקיימו בחירות בטאיוון, כאשר השאלה העיקרית שעמדה במרכז מערכת הבחירות הייתה שאלת היחס לסין, והתוצאות מעידות על שינוי מתמשך. טאיוון על צומת דרכים.
המירוץ קדימה של סין נעצר בשנים האחרונות: מדינית ובעיקר כלכלית. יש סיבות מאחורי המגמה השלילית הזאת, הן נמשכות והן יביאו להמשך השקיעה הכלכלית של סין,
מחקרים מגלים כי בסין הרבה פחות תושבים ממה שבנתוני הרשויות. האם יתכן שהרשויות בסין מנפחות את גודל האוכלוסיה? ואם כן, לשם מה, ולא פחות חשוב:
הסימנים מצביעים על כך שסין וארה"ב יוצרות לעצמן גושים מדיניים נפרדים בעלי מבטע נפרד, מערכת סליקה נפרדת, אינטרנט נפרד ומערכת סחר נפרדת. כולם מצביעים
