עצמאות וצמיחה באמריקה הלטינית

דברים קורים באמל"ט, היא אמריקה הלטינית. במשך תקופות ארוכות היא נתפסה כחצר האחורית של ארה"ב, נגררת, מנוהלת מוושינגטון, אבל לא עוד. בשנים האחרונות היא מתעצמת, מגבשת עצמאות ומתרחקת מהתלות שלה בדוד סאם.

זה חלק מהעולם החדש ההולך ומתהווה לנגד עינינו, זה משמעותי לארה"ב, משמעותי לאמל"ט ולמעשה לעולם כולו ובעיקר למי שפועל או נערך לפעול מול מדינות אמריקה הלטינית. קראו את הפרטים.

הבסיס הכלכלי

חשוב להבין קודם כל את הרקע. מדובר ב-21 מדינות עם תמ"ג מצטבר של כ-6 טריליון דולר לשנה. ב-2026 כלכלת האזור צפויה לרשום צמיחה מתונה של כ-2.1%, ירידה קלה לעומת 2.4% ב-2025. הרבה מעבר למה שמתרחש באירופה או ביפן.

במרכז התמונה מצויה ברזיל, הענק הלטיני, עם יצוא חקלאי של יותר מ-100 מיליארד דולר לשנה, ובהם כ-40% מתפוקת הסויה בעולם, חלק נכבד מתפוקת הסוכר ומיץ תפוזים ו-20% מהקפה העולמי. היא מובילה את הסחר עם העולם וכמו כן את התהליכים המרכזיים שבתוך האזור הזה. בתור דוגמה, הסחר בין ארגנטינה וברזיל הגיע בשנת 2023 לסך של 26 מיליארד דולר.

אמל"ט היא שחקן עולמי מרכזי בתחום המחצבים. בצ'ילה 28% ממאגרי הנחושת בעולם. בבוליביה כ-22% ממאגרי הליתיום. בכלל האזור של מדבר אטקמה והאנדים, המפגיש את צ'ילה, ארגנטינה ובוליביה, מכיל את רזרבות הליתיום הגדולות בעולם, מחצב קריטי לתעשיית הסוללות. ארגנטינה מפתחת בימים אלה את כריית הליתיום באזור Vaca muerta וצפויה להפוך בקרוב ליצואנית מובילה.

ברזיל היא אחת מיצואניות הברזל הגדולות בעולם. פרו מובילה בעולם בהפקת כסף. כל אלה חיוניים ליצור מכשירים טכנולוגיים מתקדמים.  פרו, בוליביה וברזיל הן בין היצרניות המובילות בעולם של בדיל. ברזיל שולטת בכ-85% מעתודות הניאוביום העולמיות ובכ-40% מעתודות הטנטלום, המשמשים בתעשיות הפלדה והאלקטרוניקה. רשימה מרשימה עם פוטנציאל כלכלי מבטיח.

הפוטנציאל, מעבר למחצבים, מצוי גם באוכלוסיה. באמל"ט האוכלוסיה הצעירה ביותר בעולם, אחרי אפריקה. יש בה למעלה מ-200 מיליון איש מתחת לגיל 25. גם רמת הההשכלה צומחת. בעשור האחרון הוכפל מספר בעלי התארים האקדמיים ביבשת, ונרשמת עלייה בשימוש בטכנולוגיות וצמיחת מעמד הביניים.

על כל אלה ניתן להוסיף גם את תהליכי צמצום האינפלציה והחוב הלאומי במרבית המדינות, המעבר המרשים לשימוש באנרגיה מתחדשת, בעיקר הידרו אלקטרית. זה מוביל לעצמאות אנרגטית ולצמצום הצורך בדולרים. אמריקה הלטינית על המפה הכלכלית העולמית, יש לה את כל הגורמים הנדרשים על מנת להמשיך ולצמוח.

לאחרונה, על רקע כל אלה, מסתמן בה שינוי, תפנית.

תפנית בסחר העולמי

בשנים האחרונות מקבלת כלכלת אמל"ט תפנית, היא נוטשת את הספינה האמריקאית שאליה היא נצמדה עד לאחרונה. אמרנו שעד לאחרונה היא הייתה החצר האחורית של הדוד סאם? ובכן, זה הולך ומסתיים. שימו לב לפרטים.

במרץ 2024 נשיא ברזיל אינסיו דה לולה, ונשיא ארגנטינה חביאר מיליי (הקליקו לקריאת הפרטים) חתמו על הסכם המאפשר סחר בין המדינות במטבע המקומי, כלומר בפסו וריאל, בלי שימוש בדולר ובלי מעבר דרך מערכת הסליקה האמריקאית, הסוויפט. זה לא ההסכם היחידי מהסוג הזה. הסכמים נוספים שכאלה נחתמו או עומדים להיחתם בין ברזיל לאורוגואי, קולומביה, פרו וצ'ילה. לאחרונה נחתם הסכם סחר חופשי בין מדינות מרקוסור (Mercosur) שבדרום אמריקה לאיחוד האירופאי שבמסגרתו הסחר ביניהן יתנהל באירו. הסחר עוזב בהדרגה את השימוש בדולרים. לאחרונה חתמה ברזיל על הסכם למכירת כמויות גדולות של ברזל גלמי לסין שיתקיים ביואן, לא בדולרים. הודו רוכשת נפט מקולומביה ברופי.

הדברים מתקיימים גם במדינות הלטיניות שמצפון. מקסיקו הענקית, שותפת הסחר העיקרית של ארה"ב לאחר סין, מעבירה בהדרגה את הסחר העולמי שלה לנטול דולרים מול סין ומול שותפות סחר בדרום אמריקה. גילויי נפט חדשים במפרץ מקסיקו הולכים ועושים אותה לעצמאית אנרגטית. מדינה שלא זקוקה ליבוא של נפט זקוקה פחות לדולרים, צריכה פחות להחזיק אותם ברזרבות שלה.

מאחורי התפניות הללו ניצבת תשתית התומכת בהן. הן מקבלות רוח גבית מהפעילות של ארגון מדינות ה-BRICS, הן עושות שימוש בתשתיות של בנק הדרום, ה-BancoSur שהוקם בשנת 2009 על מנת לאפשר למדינות דרום היבשת חופש פעולה כלכלי. כן, זה חלק מתופעה כלל עולמית. ארה"ב נדחקת אל מחוץ לתמונה, האלטרנטיבות עולות ומדינות אמריקה הלטינית רוכבות על הגל הזה לעבר עצמאות מדינית וכלכלית.

מבט קדימה

שני דברים כדאי להדגיש בהקשר זה.

קודם כל, מבט כלל עולמי מלמד כי תהליכים דומים מתקיימים גם בסין, רוסיה, הודו ואירופה. העולם עייף ומתוסכל מהדומיננטיות האמריקאית וחותר להשיג פעילות חופשית מהגבלות שהיא מטילה. כמו בשאר העולם אמריקה הלטינית חותרת לעבר פעילות נטולת שליטה של כוחות זרים ופתוחה לאפשרויות שמשרתות את המדינות הלטיניות, לא את האינטרסים של וושינגטון. השתלטנות הדורסנית של דונלד טראמפ רק הוסיפה למגמה הזאת.

ככל שהיא תימשך ותתגבר, יותר ויותר עסקאות בעולם יעזבו את הדולר ואת הסוויפט, יותר מדינות יקטינו את כמות הדולרים שהן מחזיקות ברזרבות שלהן. זה יקטין את השליטה האמריקאית בכלכלה העולמית, זה יקטין את הכוח הפוליטי של ארה"ב ואת ההכנסות שלה מפעילות בינלאומית העוברת דרכה. עבור הכלכלה הגדולה בעולם אלה הן חדשות רעות עבור ארצות הברית, כאשר כבר עכשיו היא טובעת בחובות ומתקרבת לעבר מצוק פיסקלי.

הדבר השני, באשר לאמריקה הלטינית, הוא שמאות שנים של תלות ביאנקים סירסו אותה והפכו את מדינותיה לספקיות של מוצרי חקלאות וכלכלות מפגרות. רפובליקות בננות. היום נראה שהמעגל הזה מסתיים והיא בדרך לצמיחה מתמשכת ומדינותיה יתפסו את מקומן הראוי במרכז השולחן העולמי. לא כל הבעיות תיעלמנה אבל הכלכלות שלהן בהחלט יקבלו דחיפה משמעותית.