עולם של הצטמצמות האוכלוסיה

ברחבי העולם יש פחות ילודה ויותר אריכות חיים, עקב כך אוכלוסיית העולם מצטמצמת וזה עומד לשנות את העולם. זה צפוי לשנות את המדינות, את החברה, הכלכלה וגןם את הטכנולוגיה. תהיה לכך משמעות עצומה, האנושות נכנסת אל עולם של הצטמצמות האוכלוסיה.

מה גורם לכך?

התופעה צומחת משני כיוונים, מצד אחד אנשים רבים בוחרים שלא להביא ילדים לעולם, או להביא פחות, ומצד שני אנחנו חיים שנים רבות יותר.

אריכות החיים נובעת בעיקר מעליית רמת החיים והשיפור בטכנולוגיה של הבריאות. אנשים רבים יותר ויותר יכולים להרשות לעצמם אמצעים של שמירה על בריאותם, מהסבון והמים הזורמים שבבית, ועד ניתוחים מצילי חיים בבית החולים. מאז תחילת המהפיכה התעשייתית לאנשים יש יותר מקורות מימון וזה מאפשר להם לחיות שנים רבות יותר.

לפרטים על ההרצאה "העולם של מחר" הקליקו

מן העבר השני בוחרים אנשים רבים להביא פחות ילדים לעולם או אפילו לא להביא כלל. בתרבות המודרנית, שבה אין איומים גדולים כמו פעם ואין תחושת צורך אבולוציוני להמשיך את המין האנושי, האנשים נוטים יותר לעסוק באיכות החיים הפרטית שלהם ובהגשמה עצמית. לשם כך הם צריכים להשקיע בעצמם יותר זמן ומשאבים, וזה מתנגש עם הצורך בזמן ומשאבים שכרוכים בהופעתו של תינוק בבית.

היכן זה קורה?

ובכן, זה לא קורה בכל מקום אבל זה קורה במקומות רבים יותר ויותר. עולם של הצטמצמות האוכלוסיה. פעם ראו זאת כתופעה מזרח אסייתית, כי שם זה הופיע לראשונה, אבל היום ברור שזה כלל עולמי. הראשונה לעלות על מפת הצטמצמות האוכלוסיה הייתה יפן המזדקנת, ומאז הצטרפו אליה מרבית מדינות מזרח אסיה ואירופה. בשנים אחרונות אנו רואים שהמגמה גם מתבטאת במדינות שנהוג היה לחשוב כי הן חריגות בכך, דוגמת הודו וארה"ב. כן, גם בהן האוכלוסיה מצטמצמת.

המשוואה המצטיירת היא די ברורה. ככל שחודר אל האוכלוסיה אורח החיים המודרני, עם העלייה ברמת החיים, השיפור בטכנולוגיה ושינוי סדר העדיפויות האישי, מתגברת המגמה. נדירות הן המדינות המשגשגות והמודרניות שבהן זה עדיין לא קורה. במדינות שכאלו בדרך כלל אנו רואים הצטמצמות של החלק היותר מודרני באוכלוסיה, והמשך גדילה של החלקים היותר מסורתיים. למשל ישראל.

כיצד זה משפיע?

מדובר בהצטמצמות מספר התושבים, ולצד זה מדובר גם בשינוי החלוקה בין צעירים לזקנים בחברה. הקשישים הם, במרביתם, אנשים שפרשו ממעגל התעסוקה, הם לא תורמים לצמיחה הכלכלית או להכנסות המדינה והחלק שלהם באוכלוסיה נמצא בגדילה. הצעירים, לעומתם, הם אלה שתורמים למטרות אלו והחלק שלהם נמצא בהתכווצות. זה משבר בהתהוות, קחו את המשבר של ספרד בתור דוגמה.

כל שהמגמה מתרחבת קשה למדינה יותר ויותר לטפל בקשישים שלה. יש בידה פחות הכנסות להקדיש לכך ופחות ידיים עובדות שיוכלו לטפל בהם. זה יוצר צורך בטכנולוגיות הנדרשות לטיפול באוכלוסיה מזדקנת, למשל רובוטיקה. הקושי הוא שהטכנולוגיות הללו מתפתחות לאט יותר מהמגמה שתוארה ולא מצליחות להדביק את הפער. הקושי הנוסף הוא שהטכנולוגיות הללו דורשות מימון, ובשביל המימון יש צורך בהכנסות מדינה, אבל אלה, כאמור, נמצאות בירידה.

המקרה של יפן גם מלמד אותנו שככל שיש פחות צעירים בחברה יש פחות יזמות, פחות חדשנות ופחות התפתחות של הכלכלה. הצעירים, אלה ששערם עדיין לא הלבין, הם אלה שעומדים מאחורי השינויים שמצעידים קדימה את הכלכלה. פחות צעירים – פחות תנועה קדימה. התמ"ג מואט, ואם זה לא משתנה מגיע גם היום בו התמ"ג נעצר.

הירידה בילודה והעליה בתוחלת החיים עומדות לשנות את העולם גם בתחום השינוי במקומות מגורים. ככלל העולם רואה מעבר מתמשך מן העיר אל הכפר, ומן העיירות אל הערים הגדולות. כאשר האוכלוסיה מצטמצמת לא נשארים אנשים בשוליים שימשיכו לחיות בישובים הקטנים ומתקיימת נטישת הכפרים וערי הביניים. בהמשך לכך גם ננטשים אזורים בתוך הערים, ולטווח ארוך גם ננטשות שכונות בערים הגדולות.

כיצד מגיבות לכך המדינות?

התופעה מציבה אתגר בפני המימשלים של המדינות השונות. הראשוונות היו מדינות השגשוג של מזרח אסיה שפתחו כבר לפני קרוב לשני עשורים בנסיונות להגביר את הילודה. סינגפור הקימה לפני כ-20 שנה פרוייקט של קירוב בין גברים לנשים צעירים ועידוד ליצור זוגיות ולהביא ילדים לעולם, כולל מימון של בילויים רומנטיים. סין ביטלה את מדיניות הילד היחיד והחלה לעודד את הגברת הילודה. כל הסימנים מראים שזה לא צלח ולסין באופן ספציפי יש קושי תדמיתי עם הצטמצמות האוכלוסיה שלה ונעשים מאמצים להסתיר את גודל האוכלוסיה של סין.

ביפן, שהייתה כאמור הראשונה לחוות את התופעה, נעשו נסינות כבירים למנוע את הפגיעה בכלכלה, בדמות תוכנית האבנומיקס של ראש הממשלה הקודם שינזו אבה. זה לא הצליח. ראש הממשלה הנוכחי מנסה להקטין את העול הכלכלי מעל זוגות המגדלים ילדים, להקל על אימהות להמשיך את הקריירה ואף לשנות את ההסתכלות השמרנית של תרבות יפן על תחום זה.

גרמניה, שראתה את הפגיעה בכלכלה כבר בימי אנגלה מרקל, החלה במדיניות של משיכת מהגרים שיוכלו לאכלס את קוי היצור של חברות דוגמת אאודי ובוש. מדינות שונות מעניקות תמרצים למעבר מן העיר לכפר. באיטליה, בהולנד, בסין ויש עוד.

מומחים גם מעריכים שיש לכך השפעה על החשיבה האסטרטגית של המדינות. מדינה שאוכלוסייתה מזדקנת ומצטמצמת סובלת מירידה בכוח הצבאי: פחות צעירים שיוכלו להתגייס לצבא, פחות הכנסות מדינה שיוכלו לממן רכישת מערכות נשק. יש מי שמעריך שזאת אחת הסיבות שפוטין הכריז בתקופה זאת על מלחמת אוקראינה, מתוך חשש שבעתיד הנראה לעין כבר לא תוכל רוסיה לבצע זאת. מומחים גם מעריכים שמסיבה זאת עלולה סין לפלוש לטאיוון, כי זה עכשיו או לעולם לא.

כיצד זה יעצב את העולם?

העולם הכפרי מתשנה. עם הזמן יהיו בכפר פחות ופחות אנשים, ונראה כי עקב חוסר בידיים עובדות תעבור החקלאות לידיהן של מערכות רובוטיות. בעולם של המחר יהיו פחות אירופאים, פחות אסייתים ופחות צפון אמריקאים, ותמשיך לצמוח האוכלוסיה של האפריקאים, הערבים וכנראה שגם הלטינו אמריקאים. הכלכלה של המדינות שאוכלוסייתן תצטמצם תיפגע, כפי שראינו, והן תצטרכנה ידיים עובדות, ואלה יגיעו מהמדינות שאוכלוסייתן צומחת.

הקושי הוא שהמדינות שאוכלוסייתן צומחת הן מדינות שמרניות יותר, משכילות פחות, פחות טכנולוגיות ועם פחות פתיחות ותנועה קדימה. האם העתיד יראה לנו שהאוכלוסיה המהגרת נטמעה בתרבות המארחת אותה והפכה אותה לחלק מהתרבות שלה? או שהמהגרים יטו את הכף ויצרו במדינות המארחות תרבות שמרנית שפחות מעודדת יוזמה ותנועה קדימה?

זאת שאלה שמוקדם עדיין לענות עליה. ידוע לנו שיש ירידה במידת הדתיות של המהגרים, כמו למשל במקרה של האיסלם בצרפת, אבל לא ידוע עד כמה מתקיים גם שינוי ביזמות ובפתיחות לשינויים ויצירת תנועה כלכלית. במדינות דוגמת ישראל, הודו וארה"ב שירידה בילודה נרשמה רק בחלק הליברלי המודרני שלהן, תיתכן האפשרות שהמאזן שלהן ישתנה, ההנהגה הפוליטית והכלכלית תעבור לידי החלקים השמרניים יותר והתוצאה תהיה ירידה בהתקדמות הכלכלית.

נקודת האור, לפחות מבחינת ישראל, היא הצורך המתגבר בטכנולוגיה העולה מכל שינוי שהעולם יעבור. צורך במערכות חקלאיות רובוטיות. במערכות רובוטיות של תמיכה בזקנים וחולים. למעשה יעלה הצורך במערכות טכנולוגיות שיחליפו ידיים עובדות בכל מקום ומקום בעולם המפותח.