התרבות הרוסית ומלחמת אוקראינה

מה תמוה יותר בעיניך: יכולת הלחימה הנמוכה של צבא רוסיה? ההתנהלות האכזרית של חייליה? או אולי מדוע בכלל היא פלשה לאוקראינה? אלה שלוש תופעות תמוהות אשר שלושתן נובעות מסיבה תרבותית. כדי להבין אותן יש להיכנס לעומקה של תרבות רוסיה, ובכך להבין טוב יותר את המדינה החשובה הזאת, ועל הדרך גם לקבל כלים לפעול מולה טוב יותר כלכלית ועסקית.

זאת, קודם כל, מלחמה של כוחניות והיררכיה, של השליט ולדימיר פוטין ביחס לאזרחים שלו שאת דעתם הוא לא לוקח בחשבון, של היועצים שאומרים למנהיג את מה שהוא רוצה לשמוע, כוחניות והיררכיה בדרך בה רוסיה מתייחסת לשכנותיה, ובהן אוקראינה, המפקדים המתייחסים באדישות לגורל חייליהם, וכאשר אלה מגיעים אל רחובות הערים האוקראיניות הם מתייחסים בכוחניות ואף באכזריות כלפי האוכלוסיה.

האכזריות, דרך ההתנהלות וכמו כן גם חוסר היעילות של הצבא הרוסי, מלווים את רוסיה מזה מאות בשנים, וכדי להבין זאת נצטרך להביט אחורה עד לתקופתו של ג'נגיס חאן ולהביט סביב אל הטבע והגיאוגרפיה של רוסיה.

[להרשמה לקבלת הפוסטים של הבלוג בלי עלות שלחו בקשה באימייל: tal@intelectual.co.il או דרך דף צרו קשר]

ההיסטוריה

מונגוליה של ג'נגיס חאן

הכל מתחיל לפני למעלה מחמש מאות שנה, בכיבוש המונגולי. צבאותיו של ג'נגיס חאן השתלטו על האזור למשך מאות שנים, עד המאה ה-15. כאשר סוף סוף רוסיה השתחררה מהכיבוש נותרה בה המורשת של דרך המינהל המונגולית, ולצידה טראומה של כיבוש. עוד נחזור לדבר על הטראומה הזאת.

זאת תחילת העת החדשה. במערב אירופה מופיע הרנסאנס, עליית המדינה החדשה, המדע, הגילויים הגיאוגרפיים, אבל ברוסיה אין לכך זכר, הטראומה גורמת להתכנסות, לפחד ולחשדנות שיגרמו לה להתכנס בתוך עצמה, בתוך אוטוריטריות, בתוך כוחנות.

עד היום רוסיה מעולם לא בחרה בדמוקרטיה של ממש, לא לאחר הפלת הצאר ולא לאחר הפלת הקומוניזם. התושבים למדו לכבד הנהגה תוקפנית, וכאשר היו נסיונות של דמוקרטיזציה השלטון נתפס כהססני, כזה שלא צריך לציית לו, והכאוס גבר. מבחינת הרוסי זאת הייתה הנבואה המגשימה את עצמה, הוכחה לכך שרק יד חזקה תשליט סדר במדינה העצומה הזאת.

הפלישה המונגולית לא הייתה האחרונה, עם הזמן נפלשת רוסיה בידי השוודים ובידי הגרמנים, בידי נפוליאון ובהמשך גם בידי היטלר. הטראומה רק הולכת ומתחזקת, עם הטראומה מתחזק הפחד ואיתו ההתבצרות מאחורי כוחניות והיררכיה. מעגל קסמים. ההיררכיה והכוחניות מתבטאות בכל מקום, כל מי שעשה עסקים ברוסיה מכיר את ההתנהלות הזאת ולוקח אותה בחשבון. ניתן ללמוד על כך יותר בהרצאה שלי אודות תרבות רוסיה.

הגיאוגרפיה

שדות רוסיה - תרבות וכלכלה

לצד ההיסטוריה תרבותו של עם מוכתבת גם בידי הסביבה שבה הוא חי. מבט מהיר במפה של רוסיה מראה מה איפשר את הפלישות, העלה את מפלס הפחד ועיצב את תרבותו של הרוסי: המישורים, הסטפות (степи).

רוסיה היא ארץ עצומה, מישורית ברובה ובלי הגנה טבעית, לא הים המגן על בריטניה, יש רק מכשולי מים: נהרות הדון, הוולגה והדנייפר אך אלה הם קודם כל נתיבי שייט שבהם תלויה הכלכלה. יותר מאשר רוסיה נסמכת על הנהרות שלה, היא חוששת שאויב זר ישתלט עליהם.

רוסיה לפיכך מעוצבת בידי חוסר הבטחון שלה, אומה שנכבשה ונפלשה שוב ושוב בלי חומות שיגנו עליה. קשה לעתים להבין זאת, לנוכח הכוח האדיר שרוסיה, או ברה"מ, הפגינה לאורך הדורות, אך היא נושאת עימה תחושה עמוקה של חוסר ביטחון אשר מוליד פחד, ופחד מוליד התלכדות סביב המנהיג ואגרסיביות.

הפחד ניהל את מדיניות החוץ והבטחון של רוסיה. היא כבשה את מרכז אסיה כדי להגיע להרים שיחצצו בינה לבין הצבאות הבריטיים שבהודו ואפגניסטן, היא כבשה בימי קתרינה הגדולה את קרים ואוקראינה על מנת ליצור חציצה מול צבאות האימפריה העותומנית.

היום שוב האומה מפחדת ועל פי הדוגמא המונגולית היא חושפת שיניים. היום שוב מנגן הפחד הרוסי כינור ראשון: הפחד מהכוח היפני במזרח מול האיים הקוריליים, מהכוח של נאטו במערב, מהאיסלם שמדרום לרוסיה, הפחד מהפתח לפלישה שתבוא דרך אוקראינה.

בשדות אוקראינה

טנק רוסי בוער

טראומות העבר וחוסר ההגנה שבמישורים מנהלים את התנהלותה של רוסיה בימים אלה סביב חרסון ומריופול.

הפחד השורשי הרוסי מביא את פוטין ויועציו להאמין כי השליטה של אוקראינה בקרים מאיימת לנתק את רוסיה מחיבור הדון והוולגה אל ים אזוב ודרכו אל הים השחור והים התיכון ולכן צריך לכבוש את קרים ואת הדונבאס. התקרבותה של אוקראינה למערב מהווה עבורם איום אסטרטגי, כי דרכה ניתן לפלוש בקלות אל המישורים הגדולים של רוסיה, ולכן צריך לכבוש את אוקראינה.

מה הלאה? מבט צפונה יותר מראה כי מישורים גדולים נפתחים במערב רוסיה מול המדינות הבלטיות וסביר להניח כי הצלחה באוקראינה הייתה מפילה שם את אבן הדומינו הבא. ומה לגבי מולדובה? היא הרי שוכנת ממערב לאוקראינה למרגלות הרי הקרפטים שיכולים להוות מכשול טבעי בפני הטנקים של נאטו. המרחבים גורמים לרוסיה חוסר שקט.

הרוח הרוסית של היררכיה וכוחניות גם מכתיבה את תוצאות הלחימה מול האוקראינים. מתוך הרוח הזאת הורה פוטן על הפלישה תוך התעלמות מרצונם וצרכיהם של האוקראינים והרוסים כאחד. עקב כך לא נשאלה השאלה מה רוצים הרוסים, הם יתלכדו מול המנהיג, וזה אכן קרה, וירצו את מה שיגידו להם לרצות.

בהמשך לכך תמרנו הגנראלים את הכוחות בלי לתת את הדעת על גורלם של החיילים, המוטיבציה, תנאי החיים, הדלק והמזון. זה כמובן לא מוסיף לחיילים אמביציה ורצון להצטיין בשדה הקרב ועקב כך הצבא הרוסי בלתי יעיל ונוחל מפלות. מתוך כך גם הגיעו אותם חיילים, כאשר הם מתוסכלים מהתבוסות, בכוחניות ובאגרסיביות אל השכונות הנכבשות, שללו שלל ואנסו אוקראיניות, כמו בכיבוש גרמניה ב-1945.

בשנת 2019 התפרסם כי חייל רוסי בטירונות בסיביר ירה בשמונה חיילים בבסיס בו הוא שרת. כשנשאל לסיבה לכך הוא הסביר כי ירה בגלל שחייו הפכו לגיהנום. מאמר בניו יורק טיימס חושף לאחרונה כי בתחילת שנות ה–2000 היו נהרגים בצבא הרוסי עשרות טירונים בכל שנה. הסדר בקרב החיילים נשמר באמצעות מערכות של היררכיות ושליטה, כמו אלה שקיימות בבתי כלא. גם זה נובע מהתרבות הצומחת מההיסטוריה והגיאוגרפיה של רוסיה.

האם רוסיה תשתנה?

העתיד

זה אפשרי, עמים משתנים ותרבויות משתנות. תרבותו של עם נובעת מהנסיבות, וכשהנסיבות משתנות משתנה התרבות. גרמניה שינתה את תרבותה לאחר התבוסה בסוף מלחמת העולם השניה, כמו גם היפנים. תושבי סקנדינבה של היום לא מתנהלים כמו אבותיהם הויקינגים.

תבוסות משנות לא פעם אומות תוקפניות ומביאות אותן לבחור בדרך של מתינות, ויתכן שכך יקרה ברוסיה אם היא תחווה תבוסה קשה. כאשר נכשלים אומות מאמצות פעמים רבות את התרבות של האומות המצליחות, ואפשרי כי חווית כישלון תביא המוני רוסים לפנות לעבר הדוגמה המצליחה של המערב. אפשרי.

זה נכון, אבל כאשר השלטון הישן ממשיך להתקיים הוא מפעיל את כלי התעמולה הפנימיים שלו על מנת לספק לאוכלוסיה נראטיב שמסביר כי התבוסה התרחשה בגלל בוגדים, בגלל גורמים חיצוניים בלתי הוגנים, ולמעשה משתמש בכך על מנת לחזק את הצורך בכוחניות והיררכיה.

הרוסים כבר שינו מסלול בעבר, הם התקוממו לאחר התבוסה ליפן ב-1905 והפילו את שלטון הצאר לאחר התבוסה של מלחמת העולם ה-1. האם הם יעשו זאת שוב הפעם? האם תפרוצנה מהומות ענק? האם זה יביא מתנקש בודד אל חדר השינה של נשיא רוסיה? כנראה שלא, פוטין אינו הצאר ניקולאי, הוא מתוחכם, הוא למד מהניסיון, הוא אולי לא מבין הרבה בגיאו פוליטיקה וניהול מלחמות, כפי שראינו, אך הוא מבין טוב מאוד בשליטה על בני עמו, הוא אמן בכך.

מעל לכל קורה גם לעתים שהבעיה היא מה שמונע את הפתרון. ההיסטוריה יוצרת פחד והתלכדות סביב המנהיג ויתכן וכך זה יקרה, כל עוד פוטין יצליח לתת לאנשיו את התחושה שהוא האדם החזק שיביא יציבות, גם לנוכח הכאוס שהוא עצמו יצר. ואם הוא יפול ושוב תיווצר תקופה של חוסר יציבות שוב יופיע מנהיג שתלטן, כי צריך יד חזקה שתעשה סדר.

טל רשף

טל רשף הוא מומחה להבנה עסקית, כלכלית ובינתרבותית של מדינות העולם, הוא מייעץ ומלווה חברות לפעילות מביאת תוצאות מול שווקים מתעוררים בסחר הגלובלי ומרצה בנושאי עסקים, כלכלה, תרבויות והיסטוריה.
054-4606270 * Tal@intelectual.co.il * https://intelectual.co.il

2 תגובות על “התרבות הרוסית ומלחמת אוקראינה”

  1. תודה לך טל שנתת הסברים מעניינים להתנהלות של פוטין, והחיילים הרוסים (אם הם בכלל רוסים) .
    עדיין לא ברורה לי ההתנהלות הכלכלית של פוטין בניהול ענייני המדינה הענקית שלו שיש לה, פוטנציאל גבוה בהרבה ממה שהוא הצליח להוציא ממנה בתחום כושר התחרות בשווקי העולם.
    אני תמהה אם מדינתנו שלנו צריכה להמשיך ולהמנע מסולידריות עם מדינות המערב ביחס לשלטון של פוטין. אם צבאו נתגלה בחולשתו – למה עלינו לחשוש מפניו, כעת, כשהוא עסוק עד מעבר לצואר בעינייני המלחמה באוקראינה – מחופש פעולה בסוריה? ובעייני "תרבות" שיש לה השפעות גם מהדת – האם יש השפעה למתח הקיים בין אוקראינים קתולים במערב המדינה לבין אוקראינים פרבוסלבים במזרחה? ומה הקשה למתח הזה ולהשימוש בשמות הגנאי "נאצים" על ידי הרוסים כלפי האוקראינים ואפילו כלפינו היהודים?

    • טל רשף הגיב:

      תודה לך ליאורה
      לגבי מדיניות ישראל מול רוסיה, אני מסכים איתך שאנחנו נזהרים יתר על המידה, כי למעשה רוסיה היא נמר של נייר, אבל זאת דעתי הפרטית, אינני מומחה בתחום המדיניות הישראלית.
      מאפייני התרבות הרוסית הם שעומדים גם מאחורי הכשל הכלכלי של רוסיה, כי אוטוריטריות והיררכיה לא מספיקים על מנת ליצור כלכלה משגשגת בימינו, ימי מהפיכת המידע והמיחשוב שדורשת יוזמה פרטית ויצירתיות
      והדת של האוקראינים, כמו גם ההאשמות שלהם בנאציזם, הם תירוצים, הם לא הסיבה האמיתית למלחמה. הסיבות נמצאות בגוף המאמר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

סין סגר

מדיניות של אפס קורונה בסין

בניגוד למרבית מדינות העולם המסירות הגבלות וחוזרות לחיים נורמליים בהדרגה, סין מהדקת את הסגר ומשלמת על כך מחיר כלכלי. הפוסט בוחן מדוע היא עושה זאת וצופה לאן זה יוביל

לורנס וונג סינגפור

מנהיג חדש לסינגפור

המנהיג החדש של מפלגת השלטון בסינגפור, ה-PAP, מר לורנס וונג, הוא בן לאב יליד סין, מה שיוכל אולי להטות אותו לכיוון הפרו סיני, ומצד שני

מכירות נשק

מכירות צבאיות ומלחמת אוקראינה

הכישלון המהדהד של רוסיה באוקראינה רחוק מלהוות סוף פסוק לאיום בטחוני. כן, התוקפן תקוע בצירים מול טילי נ"ט ובפרברי הערים מול הצלפים, אבל כשלונות הצבא

הנשיא החדש של קוריאה

נשיא חדש בקוריאה

השם הוא יון סוק יאול, ובכיתוב לועזי Yoon Suk Yeol. תתחילו לתרגל כי עוד נשמע עליו לא מעט. יש לו את כל הכוונות להיות שחקן בינלאומי