הייתה לכם פעילות מול רוסיה? היו לכם תוכניות להתרחב לרוסיה? זה תקוע מאז הפלישה לאוקראינה, זה כואב ואתם לא יחידים במצב הזה. אלפים רבים בישראל ובעולם מפסידים בימים אלו את מקורות ההכנסה שהיו או יכלו להיות להם להם ברוסיה לפני המלחמה. זה נובע מעיצומים שמגבילים ואף מונעים פעילויות רבות שם. זה נובע מהידרדרות הכלכלה הרוסית שמצמצמת את הביקושים שהיא יכולה להוציא אל שוקי העולם. חיוני להבין את המצב הכלכלי של רוסיה והצפי שלו לאחר סיום המלחמה.
את הנתונים המדוייקים אנחנו לא באמת יודעים. רוסיה, מטבע הדברים, משדרת בטחון עצמי ועסקים כרגיל. במידה מסויימת כי זה חיוני לתת בטחון לאלה שירצו לסחור איתה, במידה מסויימת כי זה הלך הרוח של ממשל פוטין, להפגין בטחון עצמי בכל מצב. המציאות היא ככל הנראה שכלכלת רוסיה אמנם לא קרסה, בניגוד לציפיות מסויימות שהתפרסמו עם הטלת הסנקציות, אבל היא נפגעה קשות. לפי הערכות של קרן המטבע הבינלאומית, הכלכלה הרוסית תתכווץ השנה בכ-6%, ובשנה הבאה צפויה ליפול בכ-4% נוספים, וזאת לאחר התכווצויות קודמות עקב הסנקציות של 2014 והקורונה.
בשנת 2020, מעט לפני הפלישה, התמ"ג של רוסיה היה כ-3.8 טריליון דולאר לשנה, שמייצגים כ-11,500$ לאדם. במצב זה היא כבר ניצבה בפני קשיים משמעותיים, חלקם קבועים וחקלם עקב הנסיבות. מגיפת הקורונה פגעה בה באופן קשה במיוחד, החקלאות שלה מוגבלת בגלל קו הרוחב הצפוני והקור, קוי האספקה של היצוא שלה למדינות חוץ ארוכים, השלטון האוטוקרטי פגע ביזמות הרוסית. היא הייתה כבר נתונה לסנקציות מכאיבות עקב הפלישה לקרים ב-2014 והבסיס לכלכלה שלה היה מצומצם ובלתי עדכני.
התפלגות ענפי היצוא של רוסיה כוללת כ-75% דלקים פוסיליים, כלומר נפט, גז ופחם. זה המון, זה יותר מדי. כלכלה מודרנית משגשגת חייבת להיות מגוונת יותר כדי למנוע תלות יתרה במקור יחיד. יתרה מזאת, בימינו כלכלה משגשגת חייבת להכיל אחוז משמעותי של טכנולוגיות ומוצרים טכנולוגיים. יש? לא כל כך. ברבע הנותר של עוגת היצוא הרוסית יש מעט מאוד טכנולוגיה. 2% מהם באים מעץ ומוצריו, 6% כמיקלים. לא בדיוק פיסגת הנסדאק.
כן, יש ברוסיה יאנדקס, טלגראם וקספרסקי, יש חברות המשחקות במגרש הטכנולוגי. אכן, הן טובות, אבל הן לא מבריקות ובעיקר – זה לא מספיק. מדוע? ובכן, זאת כנראה עוד אחת מהדוגמאות לכישלון המשטרים האוטוקרטיים. רוסיה מקיימת מראית עין בלבד של דמוקרטיה, היא דורסת חשיבה חופשית וחופש ביטוי, וזה לא משפיע רק על הפוליטיקה, זה חודר לכל פינה בחיים, למשל ליזמות הכלכלית והטכנולוגית.
להזמנת הרצאה על רוסיה ותרבותה צרו קשר
רוסיה, בזכות השקעה אדירה של הממשל, ממשיכה לפתח ולייצא טכנולוגיות תעופה, חלל וצבא. בהחלט כן, אבל זה לא בסיס רחב וגם שם היכולות שלה נתקלות בקיר של מחסור בחדשנות. רוסיה לא הצליחה להתחרות במערב אירופה וארה"ב במטוסים ממריאים אנכית, לוחמה אלקטרונית, נושאות מטוסים ועוד שורה ארוכה של תחומי צבא ותעופה. כן, יש לה שיגורים לחלל, כן, יש לה מטוסי קרב טובים, טילים על קוליים, אבל אנחנו מתקרבים לסוף הרשימה. ככה זה כשהשילטון מדכא חשיבה פתוחה. זה משפיע וישפיע על המצב הכלכלי של רוסיה והצפי שלו לאחר סיום המלחמה.
מראש התחזית בעת המצב עם הפלישה נראתה מדאיגה, למי שלא הלך שולל אחרי הההצהרות של פוטין ותומכיו, אבל המצב היום, 10 חודשים אל תוך הלחימה, נראה גרוע אף יותר.
הסנקציות על רוסיה גובות את מחירן. רוסיה ניצבת היום בפני הגבלות על היצוא ממנה, המתבטאות בעיקר בתחום הגז, מרכיב היצוא החשוב ביותר, וזה פוגע קשות בכניסת מטבע זר אליה. המדינה סובלת מאמברגו על יבוא מוצרים טכנולוגיים החיוניים לכלכלתה וליצור הצבאי שלה, ובראשם מעבדים ושבבים. כספים רבים שהיוו רזרבה פיננסית שפוטין בנה מאז 2014 כהכנה ליום סגריר, מוקפאים בבנקים במערב, דוקא כאשר הכנסות המדינה במטבע חוץ יורדות והשלטן זקוק להן באופן מיוחד.
הסנקציות הן הבעיה העיקרית אך אינן הבעיה היחידה. הידרדרות המצב הפנימי והגיוס הנרחב גרמו להמוני רוסים לברוח ממולדתם, ונראה כי יש ביניהם אחוז גבוה של בעלי מקצועות של טכנולוגיה והשכלה, שוב, ברגע בו רוסיה זקוקה להם באופן מיוחד בגלל ההגבלות הטכנולוגיות. מיותר לציין כי מאז חודש פברואר אין תיירות נכנסת לרוסיה וזה אובדן נוסף של מטבע חוץ. המצב הכספי והטכנולוגי הולך ומידרדר.
מלחמה מטבעה שוחקת ציוד בקצב רצחני ומרוקנת מחסנים. זה מתבטא קודם כל בכלי מערכה שנפגעו. רוסיה, באופן טבעי, לא מפרסמת נתונים אודות הכלים שלה שהוצאו מפעילות, אבל הערכות של גופי מודיעין במערב מדברות על אבדן עשרות אחוזים מהארסנל של הצבא, שהוא אחד מהגדולים בעולם. ה-Dutch warfare research group Oryx העריך באמצע נובמבר כי רוסיה אבדה עד אז כ-1,450 טנקים. חלקם ננטשו בידי הצוותים, חלקם הושמדו או נפגעו מעבר ליכולת שימוש, חלקם נלקחו שלל בידי האוקראינים.
זה מספר אדיר אבל זאת הערכה צנועה המתייחסת רק לאובדן מוכח של טנקים. מקורות אמריקאיים מדברים על יותר מ-2,000, ויש לזכור שמדובר כאן רק על טנקים. ההערכות מדברות על אבדן של 300 עד 400 מטוסי קרב, קרוב ל-5,000 נושאי גייסות משוריינים וניתן גם להרחיב ולציין מספרים של משאיות, מיכליות, מסוקים, ספינות ועוד. עם הכמות הזאת ניתן להקים צבא מלא למדינה בסדר גודל בינוני ומעלה.
אמדן האבדן צריך גם לקחת בחשבון את מה שמוגדר כציוד מתכלה מטבעו. עשרת החודשים גבו כמות אדירה של מזון, דלק, חמרי בינוי, טילים, פגזים וקליעים. על מנת לקבל מושג, ההערכה היא שבקרב בדרך כלל על כל חייל אויב שנהרג מיריית רובה נורים עשרות אלפי קליעים. רובם נורים ככיסוי זירת קרב נרחב ולא מדוייק, רבים כמובן מחטיאים. היצור הרוסי, שמוגבל בעקבות הסנקציות, לא עומד בקצב והמחסנים מתרוקנים. לאחרונה התפרסם כי בעמדות רוסיות שנכבשו התגלתה תחמושת שיוצרה לפני למעלה מ-40 שנה. רוסיה מגרדת את תחתית החבית.
לכל אלה יש ערך כלכלי ואת כל אלה יהיה צורך לחדש. זאת הוצאה בקנה מידה פנטסטי. לרשות ישראל, בסוף מלחמת יום הכיפורים, עמה הרכבת האוירית האמריקאית שחידשה מלאים. היום נהנית אוקראינה מאספקה ממדינות נאטו. אף אחד לא מסייע בנקודה זאת לרוסיה, גם לא סין, שנאותה כמחווה של רצון טוב לספק לה מנות קרב ותו לא.
הסנקציות נוגסות בכל יום ברזרוות המטבע של רוסיה, אשר כבר עכשיו הן מדולדלות. רוסיה מצליחה למכור כמויות לא גדולות של דלקים, בעיקר להודו וסין, ומדובר בחוזים של חוסר ברירה עבור רוסיה שבהם היא נאלצה להוריד את המחירים. בשנת 2021, לפני המלחמה, החזיקה רוסיה כ-131 מיליארד דולאר בזהב ו-612 מיליארד במטבע זר. לא בכל הסכומים הללו היא יכולה לעשות שימוש, כי רובם מוקפאים מחוץ לגבולותיה, וההערכות הן כי גם ממה שנתון בידיה היא כבר הוציאה חלק גדול.
חומרת האיום הכספי הביאה את הבנק המרכזי, כבר בשלבים ראשונים, לנקוט בצעדים חריפים למניעת הוצאת מטבע זר מהמדינה בידי המגזר הפרטי, ולחייב חברות להמיר מטבע זר שבידיהן לרובאלים. זה נתן לכלכלה הרוסית זריקת עידוד והזרמה של מטבע, ערך המטבע התייצב ואיתו כמה מדדים כלכליים נוספים, אבל יש לכך מחיר. נכון להיום אין כמעט מטבע זר בידי חברות רוסיות. יתכן וזה לא משמעותי היות וממילא הן מנועות מלפעול מחוץ לרוסיה, אבל מה יהיה מצבן ביום שבו תוסרנה הסנקציות? כיצד הן תחזורנה לפעילות בינלאומית בלי יכולת לרכוש מחוץ לרוסיה?
נכון להיום רוסיה מגרדת את תחתית החבית לא רק בציוד צבאי, אלא גם במטבע זר. למעשה היא קרובה למצב של תן וקח. רוסיה קרובה לפעילות המצטמצמת להכנסות השוטפות מהמכירה המצומצמת של דלקים ממדינות שעדיין רוכשות זאת ממנה. מכרנו גז ב-10 מיליארד דולאר להודו? ובכן יש כעת עשרה מיליארד לרכוש בעזרתם היכן שהסנקציות מאפשרות זאת. ארה"ב הצליחה לסכל את העיסקה הזאת? אם כך אין עשרה מיליארד. כך קשה לנהל כלכלה.
הסנקציות כוללות, כפי שצוין, גם הגבלות טכנולוגיות. רוסיה, שגם כך, כפי שראינו, מפגרת בתחום הטכנולוגי, דורכת כעת במקומה בזמן בו מדינות המערב ממשיכות לנוע קדימה. היא לא מפתחת טכנולוגיות חדשות או מוצרים חדשים בתחום זה, קודם כל כי אין בידה את המידע הטכנולוגי הדרוש לשם כך לצרכי המפתחים וה-CTOs שלה. מעבר לכך גם לא תמיד יש בידה את כוח האדם הנדרש לשם כך. אנשי אינטליגנציה רבים עזבו את המדינה, אחרים גויסו בכוח במערכת גיוס חסרת אבחנה, ואחרים מתחבאים ברחבי המדינה הענקית על מנת שלא להיות מגוייסים.
למעשה גם מעט הפעילות הטכנולוגית הממשיכה להתקיים סובלת מפיגור. חברות ההייטק והמידל טק הרוסיות נתקלות בקשיים למכור, עקב הסנקציות, ואלה מונעים כניסת הכנסות שתאפשרנה לקיים המשך פיתוח. הפיגור הזה גם פוגע אפילו בחברות הטכנולוגיה הצבאית, הליבה של התחום. תמונות ודיווחים משדות אוקראינה מציגים את הנשק הרוסי כנחות, וצבאות זרים, גם מעבר למה שמתחייב מהסנקציות, מעדיפים לחשב מסלול מחדש לגבי הזמנת ציוד צבאי רוסי. גם זה מוריד מההכנסות של חברות כמו מיקויאן, סוחוי וקאמוב, הכנסות שיכלו לממן המשך פיתוח.
הסנקציות, הסנטימנט האנטי-רוסי והמונטין השלילי המצטבר של ציוד רוסי נוגסים במכירות. אנליסטים של שוק הציוד הבטחוני העולמי יודעים לספר כי בין השנים 2017 ל-2021 יצאה רוסיה כ- 18.6% מסך הנשק, התחמושת והציוד הצבאי בעולם. כן, זה הרבה מאוד כסף. זאת הייתה תוספת יפה ליצוא הדלקים, אבל זה היה שיא וממנו התחילה ירידה עוד לפני המלחמה. עכשיו זה יורד עוד יותר. על פי הערכות עד סוף שנת 2022 יכניסו לה עסקאות נשק רק כ- 10.8 מיליארד דולר, שמהווים ירידה של 26% בהשוואה ל-2021 ושל 40% בהשוואה ל-2020.
בתחום הדלקים, שהם כאמור הלחם והחמאה של הכלכלה הרוסית, המצב אולי אף גרוע עוד יותר. כאן אין משמעות למוניטין, גז הוא גז ונפט הוא נפט, אבל כאן מדובר באספקה שוטפת שמתבצעת בחוזים ארוכי טווח. אירופה המערבית, שהייתה הלקוח הטוב ביותר, היציב ביותר והמשלם את המחירים הגבוהים ביותר בעבור גז רוסי, עוזבת לטובת ספקים אחרים. ברחבי אירופה נחתמים חוזים עם מדינות המפרץ הפרסי ומדינות אחרות ומוקמים מסופי גז נוזלי שיחליפו את האספקה מצינורות.
להזמנת הרצאה על רוסיה ותרבותה צרו קשר
מנהלי מכירות של גזפרום חולמים כי עם הסרת הסנקציות בבוא הזמן הם ישובו לספק דלקים למי שרכשו זאת מהם קודם לכן. הם צפויים להתבדות. ביום שאחרי המלחמה הם יגיעו לבניני משרדים בבריסל, פאריז ופרנקפורט ויגלו כי הלקוחות שלהם כבר כבולים בחוזים ארוכי טווח עם ונצואלה, קטאר וסעודיה. למעשה התמונה הזאת תופיע כמעט בכל תחום שממנו מצפה רוסיה להשיב אליה את הכנסות המדינה במטבע חוץ לאחר סיום הסנקציות.
בהמשך למצב הכלכלי של רוסיה והצפי שלו לאחר סיום המלחמה, ברור כי לא חכם לנסות לפעול ברוסיה באופן המפר את הסנקציות עליה. זה לא רק בלתי מוסרי, זה יכול להיות מסוכן. גם אילו זה היה אפשרי, הוצאת תשלום מרוסיה היא כמעט בלתי אפשרית, מלבד בתחומים החיוניים לקיומה ופעילותה הצבאית, ואלה חסומים באופן מיוחד. גם אין הבטחה בלשמר קשרים עסקיים עם חברות רוסיות לטובת היום של לאחר הסרת הסנקציות.
ביום בו זה יקרה רוסיה תהיה מרוקנת ממטבע חוץ ואת ההוצאות העיקריות היא תוציא על חידוש המלאי של מחסני הצבא. עם הסרת הסנקציות היא עדיין תעמוד במרחק גדול מחידוש חוזים, מסגירת הפער הטכנולוגי שנפתח ובכלל חידוש הפעילות בקנה מידה מלא. הצרכים שלה בתחילה יהיו בסיסיים מטבעם, מתחת לתחום המצוינות הישראלי ויכולת התשלום בעייתית, עם דירוג אשראי נמוך ביותר.
מתי כל זה יסתיים? אפילו האופק הזה אינו ברור כלל, גם אם הוא רעוע ומרוחק. הלחימה ברוסיה היא התוצר של פוטין שאיתו הוא מזוהה. הוא לא יוכל לסגת מהלחימה ולקבל דרישות כלשהן של אוקראינה או של המערב. למעשה גם הסכמה על קבלת הקוים הקיימים בלי כל נסיגה, שאוקראינה הצהירה כי לא תקבל, עלולה להיות בעייתית עבורו מול הגרעין הקשה הלאומני של תומכיו. ויתורים שיאפשרו את הסרת הסנקציות עלולים לעלות לו בכסאו, אולי אף בחייו. אני מקווה שאתבדה ורוסיה תוותר, אך אני מייעץ למנהל לא לבנות על האפשרות שזה יקרה.
מרבית מנהלי הפיתוח העסקי כבר הפנו את תשומת הלב שלהם לשוקי יעד חלופיים, ובראשם הודו ודרום מזרח אסיה. כן, זה מה שצריך לעשות, וניתן גם למנות את מדינות המפרץ ואמריקה הלטינית. ניתן גם לחשוב יצירתי ולדחוף פתרונות טכנולוגיים שיאפשרו למדינות המטילות סנקציות כלים להתמודד עם החוסר בדלקים. סין מחפשת עכשיו את דרכה אל מחוץ לסגרים שהיא הטילה וזה לא עומד להיות פשוט עבורה, צפויים גלים רחבים של תחלואה ויש מאחורי זה צורך שאותו יוכלו אולי לספק יצואני הטכנולוגיות הרפואיות.
