ההסכם שישנה את כלכלת העולם

נתחיל מהמספרים, לפני שנפנה להבין מדוע וכיצד ישנה הסכם ה-RCEP את כלכלת העולם כפי שמכריזה הכותרת: ה-Regional Comprehensive Economic Partnership הוא הסכם שכולל 15 מדינות באזור האוקייני – מזרח אסייתי, שבהן חיים למעלה מ-2 מיליארד איש, שמייצגות יחד כמעט 30% מכלכלת העולם במונחים של תמ”ג, כלומר שהוא מגמד לעומתו את האיחודים הכלכליים הקיימים הראשיים, האיחוד האירופי ו-USMCA (לשעבר NAFTA) הצפון אמריקאי, והוא צומח כלכלית הרבה יותר מהר משני אלה, כך שהמשקל היחסי שלו צפוי רק לגדול בהמשך הדרך.

בימים אלה נחתם ההסכם בוייטנאם, לאחר כ-8 שנים של משא ומתן בין חברותיו. 8 שנים שבהן עלו דאגות מצד המדינות המשתתפות בנוגע לשורה של נושאים ולא בכדי. ההסכם יוצר אזור סחר חופשי בין מדינות בעלות רמות שונות מאוד של התפתחות כלכלית, מדינות עם תמ”ג לנפש הנע (נומינלית) בין כמה אלפים בודדים של דולרים לשנה לאדם, דוגמת לאוס, קמבודיה ומיאנמר, ועד פיסגת התפוקה העולמית בדמותן של אוסטרליה וסינגפור.

חתימת הסכם RCEP 2020

בתוך הפערים הללו צצו חששות של המדינות העשירות בעלות עלויות היצור הגבוהות מפני היצף של סחורות, מוצרים וכוח אדם זול, חששות מפני הגירה פנימית של כוח אדם שישנה דמוגרפיה פנימית של מדינות, חששות של מדינות עניות מפני השתלטות כלכלית בידי המדינות העשירות בעלות הכיסים העמוקים.

יפן, למשל, נלחמה שלא לאפשר ליבוא של אורז זול מוייטנאם ותאילנד לרמוס את מגדלי האורז היפני שמהווים עבור השלטון היפני מאגר מצביעים וגם מחזיקי מורשת תרבותית היסטורית. מדינות דרום מזרח אסיה דאגו להבטיח שההסכם לא יהווה דלת אחורית עבור השתלטות של סין העשירה על הכלכלות שלהן. הודו, אשר חששה מפגיעה בסקטור החקלאי שלה ופחדה מפני היצף של יבוא של מוצרי חלב ובשר מאוסטרליה וניו זילנד, ושל מוצרי מזון מסין, החליטה לפני כשנה לפרוש מההסכם וצמצמה את ההיקף שלו בלמעלה ממיליארד איש.

לא רק קשיים כלכליים ליוו את התהליך. הפיל בחדר היתה סין, אשר יש לה סכסוכים טריטוריאליים וסכנת התלקחות מול יפן, קוריאה, וייטנאם והפיליפינים, ומשקעים עקב התנהלותה במסגרת פרוייקט ה-BRI מול אוסטרליה ומלזיה בעיקר ושידועה בניצול שלה הסכמים בינלאומיים לצורך הפעלת לחץ על מדינות.

התוצאה היא הסכם בעל היקף עצום אשר יוחל על האזור ועל המדינות באופן הדרגתי וזהיר מאוד לאורך 20 שנה, יוריד מכסים, יאפשר פרוייקטים כלכליים משותפים בין המדינות החברות בו, ויהפוך את מזרח אסיה למרכז הבא של כלכלת העולם. בדיוק, וזאת היא המהפיכה הגדולה שגורמת לכך שזה ההסכם שישנה את כלכלת העולם.

RCEP מפה מדינית

מול עינינו נוצר גוש מדינות אשר, לאחר הצמיחה הכלכלית הצפויה בו בשנים הקרובות, צפוי להוות קרוב למחצית מכלכלת העולם ויעביר אליו את מרכז המשקל הכלכלי העולמי שעד כה היה על הציר שבין מערב אירופה לארה”ב. עם הזמן צפויות להצטרף אליו מדינות נוספות, שהבולטות שבהן הינן סרי לנקה, הודו, מדינות האיים של דרום הפסיפי ומדינות מרכז אסיה. לא, טאיוון אינה מועמדת לכך, סין תדאג לכך שהיא תישאר בחוץ.

ההסכם יאפשר לכלכלות המובילות, יפן, קוריאה, אוסטרליה וסין, לבסס את מעמדן כיצרניות של מוצרים מתקדמים ולרכוש קהל צרכנים ויעדי השקעה. הוא יאפשר לכלכלות החלשות יותר להגדיל את ההשקעות המגיעות אליהן ואת ההכנסה שלהן מיצוא מוצרים זולים למדינות העשירות ולהפוך מיצרניות של חקלאות ומחצבים, או של מוצרי צריכה פשוטים, לכלכלות תעשייתיות טכנולוגיות אף הן.

הניסיון עם האיחוד האירופי, שהעלה מעלה כלכלות אירופאיות חלשות דוגמת פורטוגל ואירלנד, וביסס את מעמדן של הכלכלות המובילות שבגרמניה וצרפת, מראה כי להסכמים מולטילטראליים שכאלה יש פוטנציאל עצום של התפתחות כלכלית, אבל משבר יוון ב-2009 גם מראה עד כמה דבק חזק מדי בין חברותיו עלול לגרום לכולן לשלם מחיר כאשר אחת מהן או יותר נכנסת לקשיים, וההסכם הנוכחי נמנע מכך. זה הסכם סחר חופשי (FTA) ושיתוף פעולה כלכלי, נקודה, אין בו איפשור של הגירת כוח אדם או יצירת מנגנוני מטבע וכלכלה ואוצר משותפים.

המשמעות של ההסכם עבור החברה הישראלית הפועלת בשוקי העולם היא פשוטה: Be there or be square. המשמעות של להישאר מחוץ לו היא לאבד שוק של כ-30% מיעדי הפעילות בעולם, אשר צפוי לגדול במהירות בשנים הבאות. המשמעות של כניסה למתחם הזה היא יצירת מדרך רגל בשוק עצום שבו יש יד חופשית לכלול מרכיבים של מדינה אחת ביצור התעשייתי של האחרות, ובכך למכור לכולן גם יחד.

לדומגה, ההסכם יאפשר לחברה ישראלית להקים פס יצור בתאילנד שייצר מרכיבים אשר ייוצאו למלזיה וברוניי, אשר נכון להיום מונעות יבוא של מוצרים ישראליים אליהן. הוא יאפשר לחברה שכזאת להקים חוות חקלאיות בוייטנאם שייצאו לשוק הסיני מוצרי חקלאות שלא ניתן נכון להיום ליצא מישראל. ההסכם יאפשר לחברת אחזקות ישראלית להקים פעילות בסינגפור, אשר ממנה תנוהל פעילות במדינות השונות בלי גבולות ובלי מכסים, כולל במדינות שמולן אין לישראל הסכמי סחר חופשי. יש דוגמאות רבות אחרות.

רילוקיישן לקוריאה

לצד זאת גם עומדת להתווסף מורכבות לפעילות במזרח אסיה, אשר תצטרך לקחת בחשבון לא רק את החקיקה והרגולציה שבמדינה הנתונה אלא גם את אלה שבהסכם הכולל, כמו שהיה עד כה באירופה. זה יוצר אמנם כר לפעילות מרובת מדינות, אבל ריבוי מדינות הוא גם ריבוי תרבויות ויהיה צורך לדעת כיצד לפעול אפקטיבית מול סינגפורים קונפוציאניים, אנשי שינטו יפניים, בודהיסטים מיאנמריים ומלזים מוסלמים בעת ובעונה אחת, צריך להיערך ולעשות שיעורי בית.

ללא ספק יש כאן קושי והזדמנות גם יחד, יש צורך לחשב מסלול מחדש, לברר אילו פעילויות כדאי לקיים ומתי, היכן להקים את מרכז הפעילות, את מי לשלוח לרילוקיישן,איך להכין אותו לכך, איך לגייס ולהכשיר צותים מקומיים… העבודה רבה ומבטיחה כאחד. אשמח להיפגש, לשוחח, לחשוב יחד, ללוות אתכם בכך וליצור את ההצלחה של המשך הדרך במציאות החדשה. צרו אתי קשר.

Avatar

טל רשף

טל רשף הוא מומחה להבנה עסקית, כלכלית ובינתרבותית של מדינות העולם, הוא מייעץ ומלווה חברות לפעילות מביאת תוצאות מול שווקים מתעוררים בסחר הגלובלי ומרצה בנושאי עסקים, כלכלה, תרבויות והיסטוריה.
054-4606270 * Tal@intelectual.co.il * https://intelectual.co.il

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גרף - התאוששות כלכלית באסיה לאחר הוירוס

מדוע מצליח המזרח במקום בו נכשל המערב?

המספרים מציגים תמונה די ברורה, בזמן שבו מדינות המערב, דרום אסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית סובלות יותר ויותר ממגיפה הקורונה ונכנסות למשבר כלכלי הולך ומתעצם, מדינות

סכוסכים במזרח אסיה

סכסוכים, תקציבים וחבית אבק שריפה

במזרח אסיה פועלים הצבאות הגדולים ביותר והמצויידים ביותר בעולם, מתקיים בה מאבק על ההגמוניה בעולם של מחר, יש התנגשויות אינטרסים  ויש תקציבי עתק כדי לממן

יושיהידה סוגה

לאן צועדת יפן של יושיהידה סוגה?

מי אתה יושיהידה סוגה? ראש ממשלתה החדש של יפן הוא איש אפרורי עם שם ארוך וקשה לזכירה, רובנו לא ידענו על קיומו לפני שנבחר בידי

הפגנות בתאילנד

תאילנד על פרשת דרכים

לא, תאילנד, מעולם לא אופיינה בשקט, שלוה ויציבות, ומהומות היו חלק מהנוף שלה לאורך עשרות שנים. בשנת 2014 סקרתי זאת בכתבה ב-YNET כלכלה, זאת לא