נתחיל מהמספרים, לפני שנפנה להבין מדוע וכיצד RCEP – הסכם הסחר המזרח אסייתי ישנה את מפת הסחר העולמי כפי שמכריזה הכותרת. ה-Regional Comprehensive Economic Partnership הוא הסכם שכולל 15 מדינות באזור האוקייני – מזרח אסייתי. מדינות שבהן חיים למעלה מ-2 מיליארד איש, שמייצגות יחד כמעט 30% מכלכלת העולם במונחים של תמ"ג. כלומר שהוא מגמד לעומתו את האיחודים הכלכליים הקיימים הראשיים, האיחוד האירופי ו-USMCA (לשעבר NAFTA) הצפון אמריקאי. הוא גם צומח כלכלית הרבה יותר מהר משני אלה, כך שהמשקל היחסי שלו צפוי רק לגדול בהמשך הדרך.
התקשרו להזמין הרצאות וסדנאות להבנה של אסיה ולפעילות מול אסיה
בימים אלה נחתם ההסכם בוייטנאם, לאחר כ-8 שנים של משא ומתן בין חברותיו. 8 שנים שבהן עלו דאגות מצד המדינות המשתתפות בנוגע לשורה של נושאים ולא בכדי. ההסכם יוצר אזור סחר חופשי בין מדינות בעלות רמות שונות מאוד של התפתחות כלכלית. אלה מדינות עם תמ"ג לנפש הנע (נומינלית) בין כמה אלפים בודדים של דולרים לשנה לאדם, דוגמת לאוס, קמבודיה ומיאנמר, ועד פיסגת התפוקה העולמית בדמותן של אוסטרליה וסינגפור.
הכל ילך חלק?
בתוך הפערים הללו, למרות שRCEP הוא הסכם הסחר המזרח אסייתי שישנה את מפת הסחר העולמי, צצו חששות. חשש של המדינות העשירות בעלות עלויות היצור הגבוהות מפני היצף של סחורות, מוצרים וכוח אדם זול. פחד מפני הגירה פנימית של כוח אדם שישנה דמוגרפיה פנימית של מדינות. זהירות של מדינות עניות מפני השתלטות כלכלית בידי המדינות העשירות בעלות הכיסים העמוקים.
יפן, למשל, נלחמה שלא לאפשר ליבוא של אורז זול מוייטנאם ותאילנד לרמוס את מגדלי האורז היפני. אלה מהווים עבור השלטון היפני מאגר מצביעים וגם מחזיקי מורשת תרבותית היסטורית. מדינות דרום מזרח אסיה דאגו להבטיח שההסכם לא יהווה דלת אחורית עבור השתלטות של סין העשירה על הכלכלות שלהן. הודו חששה מפגיעה בסקטור החקלאי שלה ופחדה מפני היצף של יבוא של מוצרי חלב ובשר מאוסטרליה וניו זילנד, ושל מוצרי מזון מסין. היא החליטה לפני כשנה לפרוש מההסכם וצמצמה את היקף האוכלוסיה שלו בלמעלה ממיליארד איש.
לא רק קשיים כלכליים ליוו את התהליך. הפיל בחדר היתה סין, אשר יש לה סכסוכים טריטוריאליים וסכנת התלקחות מול יפן, קוריאה, וייטנאם והפיליפינים. יש גם משקעים עקב התנהלותה במסגרת פרוייקט ה-BRI מול אוסטרליה ומלזיה בעיקר. היא ידועה בניצול שלה הסכמים בינלאומיים לצורך הפעלת לחץ על מדינות.
התוצאה היא הסכם בעל היקף עצום אשר יוחל על האזור ועל המדינות באופן הדרגתי וזהיר מאוד לאורך 20 שנה. ההסכם יוריד מכסים, יאפשר פרוייקטים כלכליים משותפים בין המדינות החברות בו, ויהפוך את מזרח אסיה למרכז הבא של כלכלת העולם. בדיוק, וזאת היא המהפיכה הגדולה שגורמת לכך שזה ההסכם שישנה את כלכלת העולם.
מה היקף ההסכם?
מול עינינו נוצר גוש מדינות אשר, לאחר הצמיחה הכלכלית הצפויה בו בשנים הקרובות, צפוי להוות קרוב למחצית מכלכלת העולם. הוא יעביר אליו את מרכז המשקל הכלכלי העולמי שעד כה היה על הציר שבין מערב אירופה לארה"ב. כפי שצוין, זה ההסכם שישנה את כלכלת העולם. עם הזמן צפויות להצטרף אליו מדינות נוספות, שהבולטות שבהן הינן סרי לנקה, הודו, מדינות האיים של דרום הפסיפי ומדינות מרכז אסיה. לא, טאיוון אינה מועמדת לכך, סין תדאג לכך שהיא תישאר בחוץ.
ההסכם יאפשר לכלכלות המובילות, יפן, קוריאה, אוסטרליה וסין, לבסס את מעמדן כיצרניות של מוצרים מתקדמים ולרכוש קהל צרכנים ויעדי השקעה. הוא יאפשר לכלכלות החלשות יותר להגדיל את ההשקעות המגיעות אליהן ואת ההכנסה שלהן מיצוא מוצרים זולים למדינות העשירות. בכך יתאפשר להן להפוך מיצרניות של חקלאות ומחצבים, או של מוצרי צריכה פשוטים, לכלכלות תעשייתיות טכנולוגיות אף הן.
ברקע נמצא הניסיון עם האיחוד האירופי. הסכם שהעלה מעלה כלכלות אירופאיות חלשות דוגמת פורטוגל ואירלנד. הוא ביסס את מעמדן של הכלכלות המובילות שבגרמניה וצרפת. הניסיון הזה מראה כי להסכמים מולטילטראליים שכאלה יש פוטנציאל עצום של התפתחות כלכלית. מצד שני משבר יוון ב-2009 גם מראה עד כמה דבק חזק מדי בין חברותיו עלול לגרום לכולן לשלם מחיר כאשר אחת מהן או יותר נכנסת לקשיים. ההסכם הנוכחי נמנע מכך. זה הסכם סחר חופשי (FTA) ושיתוף פעולה כלכלי, נקודה. הוא אכן ההסכם שישנה את כלכלת העולם, אבל אין בו איפשור של הגירת כוח אדם או יצירת מנגנוני מטבע וכלכלה ואוצר משותפים.
מה משמעות ההסכם לחברה הישראלית?
נראה בבירור כי RCEP הוא הסכם סחר מזרח אסייתי שישנה את מפת הסחר העולמי. עבור החברה הישראלית הפועלת בשוקי העולם משמעות ההסכם שישנה את כלכלת העולם היא פשוטה: Be there or be square. המשמעות של להישאר מחוץ לו היא לאבד שוק של כ-30% מיעדי הפעילות בעולם, אשר צפוי לגדול במהירות בשנים הבאות. כניסה למתחם הזה היא יצירת מדרך רגל בשוק עצום. שוק שבו יש יד חופשית לכלול מרכיבים של מדינה אחת ביצור התעשייתי של האחרות, ובכך למכור לכולן גם יחד.
לדוגמה, ההסכם יאפשר לחברה ישראלית להקים פס יצור בתאילנד שייצר מרכיבים אשר ייוצאו למלזיה וברוניי. נכון להיום הן מונעות יבוא של מוצרים ישראליים אליהן. הוא יאפשר לחברה שכזאת להקים חוות חקלאיות בוייטנאם שייצאו לשוק הסיני מוצרי חקלאות. מוצרים שלא ניתן נכון להיום ליצא מישראל. ההסכם יאפשר לחברת אחזקות ישראלית להקים פעילות בסינגפור, אשר ממנה תנוהל פעילות במדינות השונות. פעילות בלי גבולות ובלי מכסים, כולל במדינות שמולן אין לישראל הסכמי סחר חופשי. יש דוגמאות רבות אחרות.
לצד זאת גם עומדת להתווסף מורכבות לפעילות במזרח אסיה. הפעילות תצטרך לקחת בחשבון לא רק את החקיקה והרגולציה שבמדינה הנתונה אלא גם את אלה שבהסכם הכולל, כמו שהיה עד כה באירופה. זה יוצר אמנם כר לפעילות מרובת מדינות, אבל ריבוי מדינות הוא גם ריבוי תרבויות. יהיה צורך לדעת כיצד לפעול אפקטיבית מול סינגפורים קונפוציאניים, אנשי שינטו יפניים, בודהיסטים מיאנמריים ומלזים מוסלמים בעת ובעונה אחת. צריך להיערך ולעשות שיעורי בית.
ללא ספק יש כאן קושי והזדמנות גם יחד. יש צורך לחשב מסלול מחדש, לברר אילו פעילויות כדאי לקיים ומתי. לדעת היכן להקים את מרכז הפעילות. את מי לשלוח לרילוקיישן,איך להכין אותו לכך, איך לגייס ולהכשיר צותים מקומיים. העבודה רבה ומבטיחה כאחד. אשמח להיפגש, לשוחח, לחשוב יחד, ללוות אתכם בכך וליצור את ההצלחה של המשך הדרך במציאות החדשה.
[להרשמה לקבלת הפוסטים של הבלוג בלי עלות שלחו בקשה באימייל: tal@intelectual.co.il או דרך דף צרו קשר]
טל רשף
טל רשף הוא מומחה להבנה עסקית, כלכלית ובינתרבותית של מדינות העולם, הוא מייעץ ומלווה חברות לפעילות מביאת תוצאות מול שווקים מתעוררים בסחר הגלובלי ומרצה בנושאי עסקים, כלכלה, תרבויות והיסטוריה.
054-4606270 * Tal@intelectual.co.il * https://intelectual.co.il
