האדם מחפש את האושר מזה אלפי שנים ויצר כלים ודרכים להשיג אותו, אבל מה הדרך להגיע אל האושר?
האושר היה משאת נפש של אנשים רבים מאז ומתמיד ודרכים שונות פותחו על מנת להגיע אליו. האם יש תשובה אחת כיצד לעשות זאת? האם יש תשובות שונות המתאימות לאנשים שונים? ואולי לא ניתן להגיע אליו והוא אשליה?
בואו נעשה תרגיל. חשבו ונסו לבחון מה הייתה התקופה המאושרת ביותר בחייכם עד כה: גיל העשרה? שנות ה-20 המוקדמות בחייכם? השירות הצבאי הסדיר? הולדת הילדים שלכם? היום? עכשיו שאלו את עצמכם מה היה מיוחד באותה תקופה: בה היה לכם הכי הרבה כסף? משימות לבצע? התגייסות למען מטרה גדולה? למען אדם אחר? תחושה של עתיד פתוח ואפשרויות?
להרשמה לקבלת הכתבות בנושאי עסקים, תרבויות וכלכלה בלי עלות גללו למטה ומלאו פרטים ב"הרשמה לניוזלטר"
סביר להניח כי תגלו שהכסף הוא לא מה שיצר אושר בחייכם ובכל זאת, אנשים רבים כל כך מאמינים כי הוא יעשה אותם מאושרים. ואם לא הכסף, מה כן? בואו נצא לדרך, נסקור דרכים, אפשרויות והסברים ונראה אם נגיע למסקנה, או אולי למסקנות.
היהודי, הנוצרי, המוסלמי. דרך החיים שלהם מובילה אל האושר? זה שמאמין באל יחיד מצווה לעשות זאת כי זה הוא רצון האל, יוצר העולמות. הוא הולך בדרך זאת כי זה הדבר הנכון לעשות לתפיסתו, כי כך מובטחים לו חיי העולם הבא, כי כך הוא ניצל מאש הגיהינום. אושר? הוא מופיע בשולי הדברים. בספר משלי ניתנות עצות כיצד לחיות חיים טובים. בתהילים נאמר "יגיע כפיך, כי תאכל; אשריך, וטוב לך" ובמקום אחר "אור זרוע לצדיק ולישרי־לב שמחה". זאת ולא יותר. אמירות בשוליים של עיקרי האמונה, אבל לא יותר מכך.
בהמשך הדרך ייכתב בפרקי אבות לצד אמירות רבות נוספות כי “איזהו עשיר – השמח בחלקו”. אמירה הדומה לתפיסה הבודהיסטית שעוד נפגוש בהמשך. הרמב"ם יפרט זאת במורה נבוכים: "תשוקה זאת [להנאות בנות חלוף] היא דבר שאין לו סוף… השאיפה למותרות אינסופית… לכן כל בור מושחת המחשבה יהיה לעולם בצער ויגון על שאינו מגיע לעשות את המותרות שעשה פלוני".
מצב העניינים דומה בנצרות, ובקוראן המוטיבציה המרכזית למאמין היא להישמר מזעם האל: "לא דרכם של אלה שנפל הזעם עליהם ולא דרך התועים". כן, בשולי הדברים יש מספר אמירות אודות חסד האל ואודות המאמין שטובה היא מנת חלקו. זהו.
הקליקו לפרטים על הרצאה על הדרכים לחפש את האושר
היהדות, וכמוהה גם האיסלם, הצמיחו יראה, חיל ורעדה. התמקדות במצוות עשה ואל תעשה. עם התקדמות השנים החל האושר להיות משמעותי יותר עבור המאמינים והוא חילחל פנימה. היהודים החסידים עשו את השמחה לאבן פינה בדרך ההתנהלות, המוסלמים הסופים תירגלו טכניקות של התלהבות ואקסטזה, אבל זה הופיע בזרמים צדדיים וגם אצלם זה היה כלי ולא חזות הכל. על מנת להכיר את הדרכים אל האושר יש כנראה לחפש במקומות אחרים.
הודו תמיד משכה את הסקרנות המערבית ויצרה ציפיות למצוא בה את האושר. זה טבעי. תפיסת העולם ההינדית מביטה פנימה, מתמקדת בנתיב הפנימי יותר מאשר בהנחיות של עשה ואל תעשה בעולם הפיזי. מדיטציה, יוגה, התבודדות, טבילה בגנגס. נראה כי האושר נמצא בהישג יד. זה שצולל אל מעמקי העולם הרוחני של הודו מגלה לאחר זמן והתנסויות כי הדרך ההינדית לא מכוונת לעבר אושר, והמצב הפנימי אינו מטרה בפני עצמה, אלא רק אמצעי.
ההינדי מסתגף, מזדכך ומתעלה על מנת לנקות את הקארמה שלו. על מנת לעצור את מסכת הגלגולים שבה הוא עובר מגוף לגוף. הוא עושה את כל אלה כדי להתחבר אל המהות האלוהית שבו, אבל לא על מנת להגיע אל האושר. גם כאן זאת לא מטרה בפני עצמה. ההינדואיזם לא שרטט דרך אל האושר, אבל אחד הזרמים שצמחו ממנו עשה זאת, הדרך של קרישנה, או, כפי שהיא ידועה בעולם המערבי, הארה קרישנה.
דרך זאת, שהשם מקורי שלה הוא בהאקטי (Bhakti), חותרת לעלות במדרגות של ההוויה הפנימית. מאחורי דרך זאת ניצבת ההוויה האלוהית שאיתה רוצה המאמין להתמזג, אך הדרך אליו היא דרך של שיפור החיים ועלייה בחוויה. לכל דבר יש מספר דרכים לעשותו: דרך הבהמיות, דרך הלהיטות, דרך הטוב והדרך האלוהית.
יש שעות ביממה שבהן אנו נוטים אל כל אחת מהן. יש מאכלים שמעודדים כל אחד מהחלקים הללו שבנו. כך גם לגבי תפיסת העולם, לגבי החשיבה, קשרים אנושיים, סדר היום ועוד הרבה. מתוך ניסיון שנאסף לאורך אלפי שנים ממליצה הדרך של קרישנה להימנע מאכילת בשר, ביצים, אלכוהול ומאכלים מתובלים. לקום מוקדם ולקיים את הפעילויות החשובות יותר סביב זמן הזריחה. ללכת לישון מוקדם. להרחיק מחיינו אנשים שעוסקים בכעסים, בשליטה, בעניינים חומריים.
מעל לכל היא ממליצה לשלוט במחשבות ולא להניח להן לשלוט בנו. לנטרל מחשבות שמובילות לרגשות שליליים ולהשתוקקות לדברים חיצוניים. להעדיף את הפעילות על פני הבטלה. את הנתינה לזולת על פני הדאגה לעצמי. ובפיסגה של הכל: להעדיף את שירות האל על פני כל אחת מהאפשרויות שתוארו עד כאן, כי זאת מהותו העליונה של האדם. שם הוא לא תלוי בדבר, שם הוא מגיע אל הפיסגה של האושר. הנתינה לאל שלא על מנת לקבל דבר.
לצד הדרך הזאת, שמשרטטת דרך לעבר האושר אבל המטרה שלה היא ההתחברות אל האלוהי, צמחה מהדרך ההודית דרך אחרת, דרך ששמה את ההוויה האנושית במרכז. לא כאמצעי אלא כמטרה של ממש, הבודהיזם.
האיש המוכר לנו בתואר שלו, "בודהא", חיפש, נדד, תרגל והתבודד מתוך ביקוש אחר פתרון למצוקה האנושית. הסיפורים אודות גלגולי נשמות ומצב הנשמה לא הניחו את דעתו והוא חיפש מזור למצב הפנימי. זאת הייתה מהפיכה, והדרך שהוא יצר, הבודהיזם, שינתה חברות, ותרבויות ומתגלגלת ומתרחבת בהשפעתה עד עצם היום הזה.
הדרך שלו גורסת כי החיפוש אחר האושר הוא בגדר אשליה. האדם יכול וצריך לשאוף להשיג את היעדר המצוקה. האושר הוא סיפור יפה ומטעה, היעדר המצוקה, מה שמוכר כ"נירוואנה", הוא בהחלט אפשרי. הוא מסביר כי המצוקה נגרמת עקב השתוקקות לדברים חיצוניים, בין אם אלה הם אהבתו של הזולת, הצלחה חברתית, גאווה מהילדים או הצלחה חומרית. אם לא תשיג זאת – תהיה מתוסכל. אם תשיג זאת – תתרגל לכך ותרצה יותר.
לפיכך, אומר בודהא, עליך לחיות בלי לשאוף להשיג יותר. דאג למלא את חובותיך המוסריות, מלא את צרכיך החומריים ואת צרכי האנשים התלויים בך. את שיפור מצבך אל תחפש בדברים החיצוניים לך אלא בהוויה הפנימית שלך. עליה עליך לעבוד, בה עליך להשקיע מאמץ. זה מעצב כל חלק מהחיים ואפילו מגדיר את הדרך לעשות עסקים עם בודהיסטים.
דרך שממוקדת בכאן ובעכשיו, בשיפור מצבו הפנימי של האדם ולא במה שיקרה מחוץ לו, במה שמתרחש בעולמות גבוהים, או בחיים של לאחר המוות. זאת מהפיכה, לא פחות. מעניין לציין כי מדד האושר העולמי, שאומץ על ידי האו"ם, נולד בבהוטן, המדינה הבודהיסטית, ומוצא דרך קבע כי בהוטן היא אחת המדינות המאושרות בעולם.
בערך באותה תקופה בה יצר הבודהא את דרכו הופיעה מעבר להימלאיה, בסין, דרך אחרת, דרך כל כך שונה אבל מכוונת לעבר מטרות כל כך דומות: הטאואיזם או היין והיאנג. גם דרך זו, המיוחסת לאדם בשם לאו צה, פונה לעבר מצבו הפנימי של האדם ולא לעבר מטרות עילאיות בלתי מוחשיות. היקום, כך טוענת הדרך, ובתוכו גם האדם, בנוי מניגודים, בנוי מחלקים שונים זה מזה, אשר משלימים זה את זה, חלש וחזק, אפל ומואר. אלה חיים לצד אלה.
האושר לא מצוי בהוצאת השלילה מחיינו. אם ירצה האדם לחיות חיים טובים ונכונים עליו לקבל את השונויות והניגודים שבתוכו וסביבו, ולחיות איתם. לא להגדיר אותם, כי אי אפשר. לא לעשות בהם סדר, כי זה לא יצליח ובעצם כי זה רק יזיק. עליו לחפש את מהות השלווה הנצחית שבתוך כל אלה, מה שהוא מגדיר כטאו. לראות את השלם שבתוך כל הפרטים. להתמזג עם הקיום במקום להגדיר או לעצב אותו.
זאת הדרך אל האושר? לא בדיוק, זאת הדרך אל ההרמוניה. זאת המטרה היותר חשובה על פי דרך הטאו, וזאת מטרה בת השגה.
כפי שראינו קשה למצוא תורה המתארת את הדרך אל האושר. לעתים המטרה של אותה דרך היא מילוי חובה, ולעתים היא השגת הרמוניה או מניעת מצוקה. ניתן להוסיף זרמים ביוון העתיקה. הקיניקנים שהמליצו על הסתפקות במועט וחיים פשוטים. הסטואיקנים – פעולה על פי המידה הטובה, כלומר המוסר. ההדוניסטים חיפשו אחר הנאות הגוף. אריסטו יצר תמהיל של מספר מרכיבים. אף אחד מהם לא שרד את השנים והקים חברה שהלכה בדרכו. כנראה שזה לא מספיק על מנת ליצור דרך שלמה.
היום, בתקופה המודרנית, יש ניסיונות הנשענים על פילוסופיה, על חשיבה מסודרת ואף על מחקרים מדעיים על מנת לעשות סדר בתחום זה. צומח גם תחום שלם המוקדש לכך הנושא את השמות הפסיכולוגיה של האושר, הפסיכולוגיה החיובית או מדע האושר. מחקרים מסודרים המגובים בתוצאות מצביעים על כך שבודהא כנראה צדק באמירתו שאין לשאוף אל האושר אלא אל השלווה השקטה, מה שהוא קרא בשם נירוואנה. עם זאת המחקר חולק עליו בנוגע לדרך להגיע לכך. כמו בדרך של קרישנה הוא מצביע על שורה של התמקדויות והעדפות שיכולות לתרום לכך ולהתקרב לשם.
ההמלצות משתנות מחוקר לחוקר, אבל הקו המרכזי החוזר בהן הוא של מיקוד במערכות יחסים משמעותיות, למשל זוגיות, חברים ומשפחה. השקעה בחוויות ולא בנכסים חומריים. המחקר מראה כי עוני יכול להביא לסבל ולפגוע באושר, אבל עושר לא גורם לעלייה בו. אין טעם לפיכך להשקיע זמן ומאמץ בהעלאה מתמדת של רמת ההכנסה, אלא להשיג הכנסה בסיסית מספיקה, ואת המאמץ להשקיע כאמור בחוויות, בעיקר עם אנשים משמעותיים עבורנו. הוא מצביע על הצורך לפעול למען מטרות גדולות שמעבר לצרכים שלנו. לדאוג לילדים שלנו, למדינה שלנו, לתת לזולת, לפעול למען הסביבה, למען חיות עזובות, למען דבר האלוהים וההוראות שלו, כל אדם בתחום הנכון לו.
הסוד של החיים המאושרים, כך זה נראה, הוא להימנע ממטרות גדולות מדי שלא ניתן להשיג, וליצור חיים של איזון שמשלבים בין תחומים שונים, ובעיקר להימנע מהתמקדות בעושר החומרי.
הודו יכולה להפתיע את הישראלי הבא לפעול בה. היא נראית קול, היא נראית אפילו שלוך. האנשים מפגינים קירבה בלתי אמצעית, חום אנושי, מגע, המון מגע.
מכל התרבויות בעולם להערכתי התרבות שהכי שונה מאיתנו, הישראלים, היא היפנית. במקום בו אנו מאלתרים הם נצמדים אל הכללים, כשאנו מקדשים את היחיד הם מעלים
סקירה של התרבות האמריקאית, הקידוש של היעילות על פני כמעט כל מרכיב אחר אשר מאפשר את הההצלחה הכלכלית הגדולה שלה לצד הסביבה הלא נעימה והקשיים החברתיים והאישיים
שוייץ מצליחה ויחודית וחיוני להבין אותה כדי לפעול בה בהצלחה
