האם הצעירים במערב מפנים עורף לישראל?

האם ישראל הולכת ומאבדת את תמיכת הדור הצעיר במדינות המערב? האם הצעירים במערב מפנים עורף לישראל? התקשורת הישראלית נהנית לצייר תמונה של העולם כולו נגדנו ולעתים קרובות היא מוטה. מה המציאות האמיתית וממה היא נובעת?

נתחיל בבחינת העובדות.

האם זה נכון?

התשובה היא כן, ישראל הולכת ומאבדת בשנים האחרונות בהדרגה את תמיכת הדור הצעיר במדינות המערב. ולצד זאת לא, העולם המערבי לא הפנה את גבו לישראל. יש לנו עדיין תמיכה רחבה באוכלוסיה המערבית, כולל בקרב הצעירים, אבל פחות ופחות. סקר גאלופ בארה"ב שהתפרסם ב-Jewish chronical בחודש מרץ השנה, כלומר זמן רב לפני הכניסה הקרקעית לעזה, מצא כי לראשונה בהיסטוריה יש רוב לצד הפלשתינאי בקרב מצביעי המפלגה הדמוקרטית. כן, המפלגה של אוהבי ישראל דוגמת קרטר, קלינטון וביידן.

להרשמה לקבלת הכתבות בנושאי עסקים, תרבויות וכלכלה בלי עלות גללו למטה ומלאו פרטים ב"הרשמה לניוזלטר"

פילוח מצביעים אלה על פי גיל מראה כי בעוד שלישראל עדיין יש תמיכה מסיבית בקרב הדורות הקודמים של בני דור ה-X והבייבי בומרז, בקרב המילניאלז היא יורדת בשנים האחרונות כמעט לאפס. זה המצב בקרב המדינה הכי פרו ישראלית במערב, ארה"ב. המגמה במדינות אירופה ברורה עוד יותר. מחקרים שנערכו במדינות מערב אירופה מראים מגמה נוספת, לא רק שחלקים נרחבים יותר ויותר מהאוכלוסיה הצעירה מסירים את תמיכתם מישראל, אלא שרבים מהם תומכים בצורה ישירה בצד הפלשתינאי, גם כאשר מדובר בחמאס. מחקר שנעשה בבריטניה, בעלת המסורת הפרו ישראלית, מצא כי בקרב הצעירים יש פי 4 יותר פרו פלשתינאים מאשר פרו ישראלים.

ובכן, ישראל מאבדת בהדרגה את תמיכת הדור הצעיר במערב – מדוע זה קורה? מה גורם לכך? הנה הגורמים העיקריים: האנטי קולוניאליזם, השינויים הדמוגרפיים במערב ושינוי הכיוון של ישראל.

האנטי קולוניאליזם

כפי שכבר תואר בכתבה קודמת, השמאל הליברלי במערב מפנה עורף לתפיסת העולם המערבית הקולוניאלית של פעם, וכריאקציה לה הוא מזדהה עם הצד העני, החלש, הלא מערבי, כלומר, במקרה שלנו, עם הפלשתינאים. לקראית הכתבה הקליקו על הקישור הבא.

זה תהליך שימשיך להתעצם. עם הזמן ישראל מצליחה יותר ויותר מבחינה כלכלית בעוד שהכלכלה הפלשתינאית, הן ברשות והן תחת החמאס, הולכת וכושלת. הפלשתינאים הם יותר ויותר האנדר דוג שהשמאל הצעיר במערב נוטה לחבק.

שינויים דמוגרפיים

השנים חולפות וזרם ההגירה לאירופה נימשך. מיליונים עולים על מטוסים ואניות ובאים אליה כפי שכבר תואר בכתבה על ההגירה והימין במערב. ההגירה למערב מגיעה ממדינות מתפתחות, רוב המהגרים מגיעים מחברה מוסלמית והתהליך מעלה בהדרגה את אחוז הלא מערביים במדינות אלו, בעיקר אלה נוטים להזדהות עם הצד הערבי.

בהפגנות נגד ישראל רואים בעיקר צעירים. זה לצד זה זה ניצבים שם אירופאים ליברלים שוחרי זכויות אדם, ובני משפחות ערביות, טורקיות ופקיסטניות. ככל שחולף הזמן החלק ביניהם של צאצאי מהגרים הולך וגדל.

שינוי הכיוון של ישראל

לצד השינויים שנובעים מהמציאות במערב, יש חלק משמעותי שנובע ממה שקורה אצלנו, בפוליטיקה הישראלית. מאז שנות ה-70 הכיוון של ישראל הולך ונהיה יותר ויותר ימני, והשינוי מתגבר ונהיה מוחשי יותר בימי הממשלה הנוכחית. בכל פעם שרואים שר ישראלי שקורא להטיל פצצת אטום על עזה, בכל פעם שרואים המון ישראלי צועק בקצב "מוות לערבים", אנשים נוספים במערב חשים דחיה מהאוכלוסיה הישראלית יהודית ומפנים לה עורף.

זה תהליך לא חדש, אך הוא מתגבר כאשר עוצמה יהודית נכנסת לממשלה, הוא מתגבר כאשר הקואליציה מנסה להכפיף לה את את מערכת המשפט, הוא מתגבר כאשר פוליטיקאים לאומניים מתבטאים למיקרופון מתוך שיכרון של כוח ושל אגרסיביות.

השינויים במערב הם לא בשליטתנו, התופעות המטרידות בפוליטיקה הישראלית – כן.