מאז תחילת ימי הציונות נעה החשיבה הישראלית בין שני קטבים: החשיבה המערבית והחשיבה המזרחית.יהודים הגיעו לישראל בעיקר מארצות הנצרות המערביות, מצד אחד, ומארצות האיסלם המזרחיות, מצד שני. בין כולם היה מכנה משותף של זיקה להיסטוריה היהודית, לדת ולמורשת היהודית. אך מעבר לכך גם הביאה איתה כל קבוצה את המורשת שספגה בארצות המוצא שלה בגולה.
מלבד חריגים לכאן ולכאן נוצרו בישראל שתי קבוצות תרבות יהודיות, שתי מגמות. קיימים מקצועות בהם יש רוב ליוצאי המערב, ולהיפך. ניכרים דפוסי הצבעה המאפיינים כל אחת מהקבוצות. יוצאי ארצות הנצרות בישראל נוטים להצביע למפלגות ליברליות, יוצאי ארצות האיסלם נוטים להצביע למפלגות לאומניות ומסורתיות. יש גם אוכל עדתי, מוזיקה על פי מוצא וכך הלאה.
לפרטים ולהזמנת הרצאה על התרבות הישראלית הקליקו
במה שנוגע לפוליטיקה,ישראל נתונה במתח בין לאומנים להומניסטיים ליברליים. בשנותיה הראשונות של הציונות הכתיבו הליברליים, בעלי הקו המערבי, את הכיוון ואת ההתנהלות הלאומית. בשנים האחרונות זה הולך ומשתנה.
בכלל העולם המערביות היא התרבות של המודרניזציה, השוק החופשי, הדמוקרטיה וזכויות האדם שצמחה במערב אירופה וארה"ב. תרבות שנובעת מהנצרות וממורשת יוון העתיקה. זאת צורת חשיבה ששמה במרכז את היחיד, את הפתיחות לשינוי ואת החופש במקום הראשון. היא אומרת: חשוב, בחר את דרכך, חיה את חייך, עשה מה שנכון לך כל עוד אתה ממלא את חובותיך ולא פוגע בזולת. גישה זאת הצמיחה חופש דת, חופש זהות, שיוון בין קבוצות אוכלוסיה, ובהמשך לכל אלה אהבת לימוד, יזמות ושגשוג כלכלי.
להרצאה על ניתוח המגמות בתולדות היהדות הקליקו
המדינות המשגשגות בעולם היום הן מדינות השואבות מהתרבות הזאת. במדינות אלו נמצאות החברות הטכנולוגיות המובילות, האוניברסיטאות הראשיות, ההמצאות, החידושים, התמ"ג הגבוה. מדינות בעולם המערבי מניו זילנד ועד גרמניה, וכאלה בעולמות תרבות אחרים שאימצו את ערכי המערב כמו קוריאה וסינגפור. כולן משגשגות, כולן דמוקרטיות, בכולן שלטון חוק. ביניהן גם ישראל.
המזרח, בשונה ממה שתואר, מאופיין בשמרנות, ציות לאוטוריטה, הגמשת החוק, כבוד מיוחד לדת ולמסורת והעמדת הקבוצה במקום גבוה הרבה יותר מאשר היחיד. לא חשיבה חופשית, אלא ציות למסורת, לדת ולמנהיג. לא אינדיבידואליזם, אלא הליכה בתלם.
בעולם הערבי מוסלמי מתקיים לעתים קרובות דיכוי של האליטות האינטלקטואליות. ככלל אין עידוד של מחשבה חופשית ופורצת גדר. המנהיג לא עומד לביקורת במרבית המדינות הללו. נאמנות למנהיג נתפסת כנאמנות למדינה ואילו התנגדות למנהיג – בגידה בלאום. מחשבה חדשנית אינה יתרון, אלא חיסרון. פגיעה בחברה.
מתוך סולם ערכים זה צומחים משטרים של אוטוריטה. קשה להצביע על מדינה ערבית מוסלמית דמוקרטית של ממש. במדינות אלה דבר הקבוצה והמנהיג העומד בראשה ניצבים במקום גבוה ומרכזי, הרבה מעל דברו של היחיד. המנהיג מבטא את הקבוצה, הוא מחייב ציות. אי ציות למנהיג במדינות אלו משול לבגידה. למענו מוגמש החוק, אין הפרדת רשויות וקיימת התנגדות להכפפתו של המנהיג לחוק.
לצידו גם מועלים על נס הקיום של מצוות הדת, האמונה, הכבוד למבוגרים, לקבוצה, לקהילה, לעבר של הקבוצה. הכלכלות כושלות כמובן, האומות היחידות שהתעשרו הן מדינות הנפט והגז. אין מכוני מחקר וחברות טכנולוגיה בעלי שם עולמי ועולות תהיות מה יהיה גורל כלכלות אלה כשיגמרו הדלקים שבאדמה.
בראשית ימי המדינה התרבות השלטת בישראל הייתה מערבית. הדת והמסורת היו נחלתם של חברי כנסת מועטים, צו של בית משפט היה הלכה פסוקה שאין עליה עוררין, עצמאות בתי המשפט נשמרה בקנאות, דברו של היועץ המשפטי היה מחייב באופן מלא. בתקופה הזאת צמחה כלכלת המדינה, נוצרה היכולת הצבאית, צמח העולם המדעי והטכנולוגי שלה לדרגות מובילות בעולם כולו. זה ניכר בחתני פרס נובל, בהצלחה הטכנולוגית הישראלית שיצרה את עולם ההייטק, בהצלחה הצבאית העצומה.
היום, לאחר קרוב ל-80 שנה, הדברים הולכים ומשתנים. בכנסת 22 חברים ממפלגות דתיות והם מקבלים רוח גבית מחברי מפלגות אחרות. הנהגת המדינה נתונה בידי קואליציה שבה הרוח היא אוטוקרטית. קואליציה של מפלגות שמטפחות את לומדי התורה ומחלקות להם מענקים, בקואליצה גם התנגדות לשיוויון זכויות מלא, ומתקיימת בה תמיכה מתגברת באלימות של אזרחים ושל חיילים שפורצת ממסגרת החוק. כאשר חייל רוצח שבוי מלחמה כפות מתגייסים לעזרתו מרבית חברי הקואליציה. מרבית הפגיעות של אזרחים בתושבי יו"ש הערבים לא נחקרות. הממשלה מנסה להעיר חוקים שיפגעו בהפרדת הרשויות ושיביאו להכפפת מערכת המשפט למערכת השלטון.
חלק ממגמות אלו, ובהן אמירות עוינות כלפי ערבים וחוסר דמוקרטיה, גם מתקיים בקרב אחדות ממפלגות האופוזיציה. זה מחריף את התמונה. כל אלה לא התקימו בעשרות השנים שקדמו לכך. יש בהם מאפיינים לא מערביים, מאפיינים שניתן למצוא במדינות ערב שסביבנו. מדינת ישראל נעה מזרחה.
בירור הגורמים לתהליך הזה דורש חקירה מעמיקה ואסור לענות עליו כלאחר יד. האם זה נובע מעליית משקלם של הדתיים ושל יוצאי מדינות האיסלם בחברה הישראלית? הרי במקביל גם עולה הפופולריות של מוזיקה מזרחית ושל אוכל מזרחי. יש ביניהם קשר? יש כאן תגובה להתנהלות האלימה, המפלה והאוטוקרטית של אויביה המוסלמים של המדינה, מחמאס ועד אירן. כלומר חילחול של תרבות האויבים. יתכן.
ולצד זאת שאלת המשך הדרך. תרבות ערבית שמתמקדת בדת, מסורת ואוטוריטה היא זאת שיצרה את המדינות השכנות לנו, את ירדן, סוריה ומצרים ואת ארגוני ההתנגדות הפלשתינאית. אף אחת מהן לא היגיעה להישגים שאליהם הגיעה ישראל בתחומי הכלכלה, הצבא, המדע והטכנולוגיה. אם תימשך בישראל המגמה של טיפוח הדת ופגיעה במוסדות השלטון, ניתן לצפות כי מצבה של מדינת ישראל ידרדר בכל התחומים שצוינו.
היום מדינת ישראל נהנית ממה שהתפתח כאן בשנים הקודמות, בשנים המערביות. זה הולך ומשתנה. כבר עכשיו אנו ניצבים מול מחדלים מחריפים והולכים, השריפה הגדולה ביותר בתולדות המדינה, האסון בעל המספר הגדול ביותר של הרוגים, פיגוע הטרור הקטלני ביותר אי פעם, ובשנתיים האחרונות – ירידה בפרמטרים כלכליים. המשך המגמה הזאת מבשר רעות למדינת ישראל.
העניין הוא הידרדרות של דמוקרטיה וערכם. השכבה הלא משילה בקרב המזרחים בעיקר ממוצא צפון אפריקה מוסת על ידי ביביזם ושינאת מלומדים ורהוטים. אין מנהיגות חיובית יותר. אין מודלים. הקיפוח ואפליה כלפי הספרדים ומזרחים מאז קום המדינה טויח ונוצל לרעה על ידי ההגמונים הימנים. הבעיה של הניוון קשורה למזרחים חסרי השכלה\ החרדים שפועלים נגד מודרנה ומוסר. הרוב ביניהם שהם תומכי ש"ס פועלים נגד המורשת ובורים כלפי מסורות הילכתיות מקדמות של עדות רבות. בנוסף כל תרבות יהודית של כיבוש פוגמת בערכים. המזרח אינו מרושע מטובו ויש הרבה חוכמה במזרח. ויליפיקציה של המזרח לא מסבירה הניוון בארץ. חלק מתשתית הארץ היא אשכנזית פוליטית ממזרח אירופה שזרה לחשיבה דמוקרטית. אסור לפשט החוליים של החברה הישראלית בכיוון "מזרחיות" דסה בלבד.