אחי, DBA במקצועו, ביקש וקיבל בשעתו אישור ממשרד היעוץ בו הוא מועסק, לנסוע לאמריקה הלטינית ולטפל במערכות המחשוב של הלקוחות שתחת הפיקוח שלו משם. הוא העביר את מרבית הזמן בכפר קטן בהרי האנדים בקולומביה.
הכל הסתדר מול החברה המעסיקה, מול החברות הלקוחות ובתחום הטכני. הקושי היחיד היה שבמקרים בהם הוא צריך היה להתייעץ, להשתתף בישיבות או לשוחח עם נציג הלקוח, הוא נדרש להתחיל לעבוד באישון ליל. בשעות שבהן בישראל האנשים כבר עובדים, אך בקולומביה הם עדיין ישנים כשהם עטופים בשמכות מצמר לאמה. דילמה של נווד דיגיטלי.
הנוודים הדיגיטליים, ה-digital nomads, מככבים בכתבות המדיה ובחלומות של אנשים רבים. זה האדם העובד מהמקום שאליו אחרים יוצאים לחופשה. התמונה הקלאסית היא של העובד המקליד במחשב כשהוא שרוע על ערסל מול הים באחד האיים של תאילנד. כן, זה מצטלם יפה, זה סוג של חלום רטוב וזה עושה לתופעה הזאת יחסי ציבור.
המציאות מורכבת יותר. לא כל נווד שכזה מצוי בסביבה פוטוגנית, וזאת מסיבות שונות. זה לא רילוקיישן רגיל: יש יתרונות, יש חסרונות ולא לכל אחד זה מתאים. בואו ניגש ללמוד ולהכיר את התופעה.
מה איפשר זאת
הנוודים הדיגיטליים הם תופעה מתפתחת שנובעת משינויים בעולם. ראשית כל, על מנת לאפשר זאת נדרשות הטכנולוגיות המאפשרות עבודה מרחוק. הן הופיעו כבר בשנות התשעים, עם טיפול במערכות בעזרת תוכנות דוגמת FTP, Reflection, Webex ואחרות. בתחילה זה התקבל בהיקף מוגבל ובעיקר לצרכי טיפול מהמחשב המשרדי באתרי מיחשוב המרוחקים ממנו.
זה התגבר עם הזמן וכמובן קיבל ב-2019 את הדחיפה של הקורונה. המגיפה הכלל עולמית שריתקה מאות מיליונים לבית, לוולט ולנטפליקס. בבת אחת התגבר הצורך להפעיל עובדים מרחוק, לעבוד מרחוק ולנהל דיונים מרחוק שהעלו את זום כגיבורה של היום. לצד כל אלה זה גם חשף בפני עובדים רבים את החופש והעונג שבעבודה הרחק מקירות המשרד, וגילה למנהלים כי אין הכרח להחזיק את העובדים שלהם בסביבתם המיידית.
תהליך נוסף תרם לכך במקביל. עם הזמן נוצרה מאסה של תפקידים ומשימות שלא מחייבות נוכחות במקום העבודה. שינויים בתרבות המודרנית וטכנולוגיות התומכות בה העלו על נס את העובד הסוליסט, זה שלא צריך בוס צמוד שיתדרך אותו, ולא צריך צוות שיתמוך בו. הרשימה ארוכה: שיעורי עזר, יוגה אונליין, יועצים, כותבי קוד, מעצבי אתרים ועוד הרבה.
היום חברות ומדינות מזהות את ההזדמנות שבתופעה זאת. יש חברות אמריקאיות המעודדות עובדים שלהן לצאת לדרך הזאת. בעצם למה לא? אלה עובדים שיחסכו למעסיק דמי הסעדה, תחנת עבודה, חניה ומיזוג אויר. יש גם מדינות המנסות למשוך אותם בעזרת ויזות מיוחדות, ביניהן קוראטיה, תאילנד, מאוריציוס וגם אינדונזיה.
בשעתו, בטיסה לישראל מאירופה, שוחחתי עם הנוסע היושב לצדי, יהודי אמריקאי, וגיליתי כי הוא עוסק בסחר בין לאומי. קונה במדינה אחת, משלח למדינה אחרת וכל זה כאשר הוא יושב במדינה שלישית. עד אז הוא התגורר בברצלונה, התעייף כנראה מהאוכל הספרדי, נזכר ביהדות שלו, והחליט להמשיך לעשות את עבודתו מישראל. עד כדי כך פשוט.
מה זה דורש
אנשים העובדים במקומות מרוחקים או תוך כדי נסיעות תמיד היו, אבל הנוודות הדיגיטלית שונה מאלה בכך שהיא מקיימת במרחקים פעולות שעד לפני מספר שנים מקובל היה לעשות מהמשרד. למה אם כך לעשות זאת מרחוק? קודם כל כי אפשר, ומלבד זאת, כי זה כיף. זה הכל.
הדרישות מהבחינה החומרית הן די פשוטות, וצריך קודם כל ציוד המאפשר לעשות את העבודה מרחוק.
- מחשב נייד עם מצלמה טובה ומתאם לרשת החשמל המקומית
- מקום בעל חיבור אינטרנט יציב ורחב
- תוכנת חיבור מוצפן אל השרתים שמולם תתבצע העבודה
- פספורט המקובל על יעדי הפעילות
- כרטיס אשראי בינלאומי
כן, זאת רשימה לא ארוכה ולא דורשנית. למעשה היא דומה מאוד למה שנדרש מתייר היוצא לחופשה ושירצה להתחבר מדי פעם במחשב שלו הביתה.
לצד זאת הנוודות הדיגיטלית גם מחייבת יעד שמתאים לפעילות הזאת. היעד צריך להיות מקום שנעים ולא יקר לחיות בו. עם זאת יש מדינות נחשלות שזול לחיות בהן, אך תשתיות האינטרנט בהן עלולות לפגוע באיכות העבודה. גם מדינות טוטליטריות עלולות להתגלות כבעיה. השלטונות עלולים לחשוד, לרחרח, לברר ולהגביל, ולעתים אף לעצור. סין ורוסיה אאוט. יוון והפיליפינים אין.
נוודים דיגיטליים חוברים אלה אל אלה. נוצרות קהילות ופה ושם גם התהוו מקומות מוכרים ופולריים שכבר מוכרים כ-Nomad village, למשל בנסקו שבבולגריה שגם מארחת את כנס ה-Nomad fest השנתי.
למי זה מתאים
ארגון Nomad List מעריך על פי הנתונים שבידיו שיש בעולם כ-80 מיליון נוודים דיגיטליים. הרבה יותר ממה שמרבית האנשים מעריכים. מקורות אחרים מעריכים בפחות, למשל WYSE Travel Confederation המעריך כי יש כ-25 מיליון. כן, קשה לקבל נתונים מדוייקם. כך או כך ברור כי מדובר בעשרות מיליונים וזה צפוי רק להמשיך ולצמוח עם הזמן.
ישנם נוודים רבים אם כך, אבל האם זה מתאים לכל אחד?
ובכן, להיות נווד דיגיטלי – הדימוי והמציאות. לא לכל אחד זה מתאים. זה תפור כמו כפפה ליד לבעלי אהבת נדודים, אנשים הנכונים לוותר על בית קבוע, סקרנים, הרפתקנים, גמישים. אכן, יש אמנם לא מעטים העונים להגדרות אלו, אך לא כולם כאלה. רבים מפנטזים על אורח חיים כזה וחוזרים לאחר מספר חודשים הביתה, כי אין כמו האוכל של אמא. גם לא כל אחד ממלא בעבודתו תפקיד שניתן למלא מרחוק. לא כל אחד אחד מועסק בחברה או ארגון המוכנים להכיל את האפשרות הזאת. שאין להם קושי אבטחתי בהתחברות מרחוק והם פתוחים לשינויים של עולם העבודה.
טל רשף
טל רשף הוא מומחה להבנה עסקית, כלכלית ובינתרבותית של מדינות העולם, הוא מייעץ ומלווה חברות לפעילות מביאת תוצאות מול שווקים מתעוררים בסחר הגלובלי ומרצה בנושאי עסקים, כלכלה, תרבויות והיסטוריה.
054-4606270 * Tal@intelectual.co.il * https://intelectual.co.il
אני מעט משועשע מכפר הנוודים בבולגריה והכנס שיערך שם:
הייתי מצפה שגם הכפר וגם הכנס יהיו וירטואלים,
וכך גם אותו ביש גדא שהגיע להרי האנדים – יוכל להשתתף באירוע ולהינות ממינגלינג משובח עם שאר הנוודים.
דבריך נשמעים הגיוניים, אך כנראה שהאדם, גם אם הוא נווד דיגיטלי, אינו יצור הגיוני אלא רגשי, ויש לו צורך בחברותה פנים אל פנים