מיניות ועירום בהודו היום ובעבר

הודו מתמודדת מול המודרניזציה, המיניות והעירום. את הדיון הציבורי האחרון בנושא מיניות ועירום בהודו הציף השחקן הבוליוודי רנוויר סינג (Ranveer Singh). הוא תמיד משך תשומת לב בהתנהגות ובהופעה המינית הבוטות שלו. זה מתבטא בבגדים המשחקים על הגבול שבין גבריות לנשיות, בביטויי מיניות והתבטאויות מיניות. אם תרצו תוכלו לצפות בסרטון שבו הוא שר ורוקד ושפטו בעצמכם. אם אתם צופים בסרטון שימו לב כיצד הגיבור המפתה והגברי מוקף בדמויות מהמיתולוגיה ההינדית. הודו מול המודרניזציה מול המיניות ומול העירום, לא מה שחשבנו.

לאחרונה הוא לקח את כל אלה צעד נוסף קדימה כאשר הצטלם בעירום. בראיון שבעקבות התמונות הללו הצהיר כי אין לו קושי להופיע בעירום גם מול אלף אנשים. רבים במדיה החברתית בהודו הביעו דחיה ואף כעס, היה מי שתאר זאת כהשפלה של המין הגברי. היה גם מי שהגיש נגד השחקן תלונה במשטרה על פגיעה ברגשות הנשים. מצד שני היה גם מי שכתב: מה קורה כאן? העירום הוא חלק מהתרבות שלנו, אנחנו הודו.

כן, החיים בהודו מול המודרניזציה מול המיניות והעירום מורכבים. האם הודו היא שמרנית? האם היא מתירנית? התשובה לא פשוטה וזאת הזדמנות לפגוש שוב את המורכבות של המדינה הענקית הזאת, על מנת להכיר את הודו, להבין אותה ולפעול מולה.

עירום ומיניות במסורת ההינדית

הודו אינה מיקשה אחת בשום תחום. יש בה דתות שונות וקבוצות שונות בתוך כל דת, אבל במבט כללי ניתן לראות כי המיניות וה עירום בהודו הם חלק מהתרבות. הודו ביטאה תמיד מיניות, חושניות, עירום ואף פורנוגרפיה. או לפחות מה שעיניים מערביות יפרשו כפורנוגרפיה.

הדוגמאות הן רבות. זרם הטנטרה בהינדואיזם המציג את המיניות כדרך להתעלות ולהגעה לאיחוד עם ההוויה האלוהית. הקמה סוטרה, ספר העונג, שבין השאר כולל הדרכה למגוון תנוחות של פעילות מינית. העיסוק באיבר המין הנשי, האיוני, ואיבר המין הגברי, הלינגאם, שמתוארים בספרות ובפיסול. הם מהווים אף מושאים של סגידה והערצה. על רקע כל אלה גם המקדש בקאג'ורהו (Khajuraho) המפורסם בעיקר בגלל תבליטי הדמויות שעל קירותיו החיצוניים. תבליטים המציגים פעילות מינית לצד פעילויות יומיומיות אחרות.

הקליקו להרצאה על תרבות הודו

נכון, אין ביטויים דומים לכך ביהדות, בנצרות או באיסלם. וכיצד זה מתבטא היום בהודו מול המודרניזציה מול המיניות ומול העירום?

השחרור היחסי הזה מתבטא עד עצם היום הזה. הסארי שנשות הודו לובשות המכסה טפח וחושף טפחיים, בעיקר את המותן הנשית. בשולי החברה הדתית יש אנשים דתיים שכחלק מהפרישות שלהם אף השילו מעליהם את הבגדים והם מתהלכים בחיי היומיום בעירום מלא. בדת ההינדית הם נקראים בבה נאגה (Baba naga) כלומר "האבות הערומים". בטקס הקומבה מלה התלת שנתי יש להם זכות ראשונים לצעוד אל תוך המים המטהרים מוקדם עם בוקר. זאת בגלל ההערכה הרבה שרוחשת החברה לאורח החיים שלהם.

התרבות ההינדית מבטאת באינטנסיביות מיניות ועירום. אם כך כיצד הופיעה שינוי בחיים בהודו מול המודרניזציה מול המיניות והעירום? מניין הופיעה ההתנגדות השמרנית לדבריו ותמונותיו של השחקן הבוליוודי. בכלל, מי מייצג טוב יותר את הרוח של הודו, מעריצי מר סינג או מבקריו?

השינוי

ביטויי מיניות ועירום בהודו צצו כאשר הודו הייתה עולם תרבותי סגור בפני עצמה. התמונה משתנה כאשר היא פוגשת את האמונה באל אחד, כאשר מגיע אליה האיסלם. בין תפיסות העולם ודרכי החיים הללו נוצר מאבק, מופיעות, לראשונה בתולדות הודו, מלחמות דת, יש אלימות אבל לצידה גם השפעות הדדיות שמחלחלות בהדרגה לאורך הדורות.

ההשפעות התקיימו בהיבטים רבים. בתחומים ניטראליים דוגמת האוכל והשפה, אבל גם בביטויים דתיים. מצד אחד קיבלו המוסלמים השפעות מהודו. הם החלו למשל להשתמש, כמו אנשי הבהאקטי ההינדיים, במחרוזת התפילה, המִסְבַּחָה (مسبحة), שאת חרוזיה הם מעבירים בין האצבעות. הם אימצו את סגנון הבניה של כיפות המסגדים, מבני כיפה שהתקיימו כבר באזור עמק האינדוס בהודו באלף הראשון לפנה"ס. מצד שני חדרה אל התרבות ההודית השמרנות המינית הדתית האיסלמית.

דבר זה השפיע לא רק על ההינדים, אלא גם על הסיקים, בני הדת המודרנית יחסית שצמחו בין האיסלם להינדואיזם. השחקן הבוליוודי, מר סינג, כפי ששם משפחתו מעיד עליו, הוא צאצא שלהם. האם זה התרחש עקב התרשמות של ההינדים לטובה מפירותיה של השמרנות? האם בגלל עמידה מול ביקורתיות מוסלמית על אורח חייהם? קשה לדעת. היום, לאחר יותר מאלף שנה של חיים זה לצד זה, הודו שמרנית הרבה יותר מאשר פעם במה שנוגע לעירום ומיניות. כפי שניתן לראות לנוכח התגובות שתוארו. מורכבת התמונה של הודו מול המודרניזציה מול המיניות ומול העירום.

המודרניזציה

בימינו התמונה רק נהיית מורכבת יותר. המודרניזציה מביאה להודו השפעות תרבותיות ושינויים חברתיים. מאז שהגיע אל חופי הודו הספן הפורטוגלי וסקו דה גאמה עולה כל הזמן ההשפעה המגיעה ממדינות המערב. החופשיות היחסית של תרבויות מערב אירופה וצפון אמריקה מגיעה אל ההודים דרך העיתונות, המדיה החברתית, התיירים והפירסומות.

חופשיות כן, אבל חופשיות מערבית, והיא שונה מביטויי מיניות ועירום בהודו היום ובעבר. במרכז שלה, בניגוד לאלה שראינו, נמצא בין השאר אידיאולוגיה, כסף ואינדיבידואליזם. לא נמצא בהודו קהילות ליברליות דוגמת ילדי הפרחים, לא נפגוש שם קריאה לשחרור מיני כזה או אחר, אבל מיניות ועירום בהודו – כן. המדיה החברתית והסרטים נותנים ביטוי ליצרים ורצונות המהווים חלק מעולמם של האנשים.

רנוויר סינג לא היה הראשון שיצר שערוריה הודית בתחום זה. היו כבר תמונות, ראיונות וסרטים שקדמו לו. הכוכבים והכוכבות שיצרו זאת נתנו לצופים שלהם  גירוי מיני וקיבלו בתמורה חשיפה. כן, יש פה משחק מלים.

מה קורה במסגרת המודרניזציה מול מיניות ועירום בהודו היום ובעבר? האם הודו עוברת שינוי תרבותי מהותי ועם הזמן היא תהיה ליברלית יותר? מוקדם לדעת. חשוב להביט באירועים הללו ולהבין את המורכבות של הודו. זה שרואה אותה כמהות אחת, שמרנית או מתירנית, מפספס את המורכבות שלה. אתם זוכרים את הסיפור על האנשים שגיששו בלילה ומצאו פיל וכל אחד חשב, על פי החלק שאותו הוא מישש, שזאת מהותו של הדבר שהם פגשו? ובכן, כזו היא הודו. היא מדינת ענק עם מגוון תרבותי פנימי עצום בכל תחום. זה נכון בכל היבט. מי שרוצה להבין את הודו, מי שרוצה לפעול מול הודו, חיוני שיפנים את המורכבות הזאת ויערך לריבוי פנים שהכרחי לקחת אותו בחשבון בעת תכנון הפעילות.