לפעול במלזיה

לא פשוט לפעול במלזיה, אפילו מורכב למדי, במיוחד לישראלי. זאת מדינה מורכבת, חברה מורכבת, תרבות מורכבת, ועם זאת גם יש בה פוטנציאל עצום. לצד המורכבות, שלוקח זמן ללמוד ולהבין, יש בה פוטנציאל כלכלי שאינו ממומש במלואו ובעייתיות ביחסים עם ישראל. בואו ניכנס לכך ונכיר את הפרטים ואת הדרך לפעול באופן יעיל במלזיה.

המורכבות

רוב האוכלוסיה במלזיה מוסלמי, ועם זאת עיקר הכלכלה מנוהל בה בידי סינים. נכון, היא מדינה מוסלמית שקול המואזין נשמע בה בכל פינה, אך למרות זאת ניתן למצוא בה אלכוהול ובשר חזיר בכל שוק. היא חלק מהתנופה הכלכלית של מזרח אסיה, אך לא שותפה להצלחה הגדולה של מדינות דוגמת יפן, קוריאה והשכנה שלה סינגפור. היא זקוקה לישראל ולטכנולוגיות שלה אך עוינת אותה באופן מופגן. כן, היא מורכבת מאוד, יש בה סתירות ויש עוד.

התמונה הזאת מלווה אותה באופן מתמיד לאורך זמן, ותיארתי אותה בשעתו בכתבה ב-YNET מ-2013. עיקרי הדברים נותרו מאז כפי שתוארו.

בתוך המורכבות הזאת יש פוטנציאל גדול הקורא ליזם או לחברה שיש להם דמיון עסקי יצירתי. היא קרובה לשווקים הגדולים של מזרח אסיה. מלזיה חברה בבריתות המרכזיות של האזור כולל ASEAN, RCEP ו-CPTPP וזה זה די מרשים ויש עוד. היא יושבת, לצד אינדונזיה, על מיצרי מלאקה המחברים בין ים סין הדרומי לאוקינוס ההודי. כמושבה בריטית לשעבר תושביה מדברים אנגלית טובה, ויש בה שוק פנימי של עשרות מיליוני תושבים.

כל אלה הופכים אותה למועמדת טובה להתפתחות תעשייתית ומסחרית, והיא אכן עשתה צעדים בכיוון זה כולל עיבוד תוצרת חקלאית ויצור תרופות ומכוניות, אבל ממש לא הרבה, לא מספיק. יש כאן פוטנציאל ויש עלויות נמוכות.

מנין הכל צמח

האזור הטרופי הזה הסמוך לקו המשווה, שחציו בחצי האי המלאי ממערב וחציו בצפון האי בורניאו במזרח, היה שולי וזניח מבחינה אסטרטגית וכלכלית לאורך השנים. התישבו בו שבטים מלאים שהגיעו מצפון. עם הזמן הגיע אליו האיסלם, כפי שהגיע גם אל שכנותיה. הכל החל להשתנות ברגע בו הופיעו ספינות המפרש האירופאיות.

האדמירלים של הולנד ובריטניה זיהו מהר מאוד את הפוטנציאל של האזור, הן כשטח לגידולים שהיו נחוצים לאירופה, הן כתחנת מסחר על הדרך לסין ויפן והן לצורך שליטה על נתיבי הימים לשם. זאת שביססה את השליטה שלה הייתה בריטניה. היא הקימה תחנות מסחר באזור זה שעם הזמן יקבל את השם "מלזיה", יצרה אזורי גידול של תה, סוכר וכל מה שמבוקש באירופה, הקימה תחנות מסחר והחלה להביא כוח אדם לשם כך.

המוסלמים המלאים היו עיקר החקלאים בכפרים ובגידולים החקלאיים. לצורך האדמיניסטרציה הבריטית הובאו הודים, בעיקר מדרום מזרח חצי היבשת, ששירתו במשרדים ובמשטרה. החל גם זרם של מהגרים. אנשים צעירים מדרום סין החלו להגר על מנת למצוא עבודה. סין ידעה תקופות של אבטלה ואף רעב, ואילו במושבה הבריטית היה צורך מתגבר בכוח אדם והייתה גם יכולת תשלום.

התערובת הזאת של לאומים, דתות ושפות הלכה והתפחה לאורך הדורות, מלבד בתקופת הכיבוש היפני במלחמת העולם השניה. לאחר המלחמה היא כבר הייתה בשלה לקחת עצמאות, הבריטים נסוגו, סינגפור מצאה עצמה כישות נפרדת ומלזיה רב התרבותית יצאה לדרך עצמאית.

הדרך המלזית

תהפוכות עברו עליה: הצטרפות להסכמים בין לאומיים, סכסוכים בין סינים למלאים, משברים כלכליים, פרשות שחיתות, התנודדות בין סין למערב. היום מלזיה נוטה במובהק לצד המערבי, מתאימה עצמה אל תקנות בינלאומיות כלפי חוץ, אבל פועלת בתוך תוכה בדרך המלזית שנוצרה עם הדורות עקב המפגש הזה של קבוצות שונות. שני מרכיבים מרכזיים צריכים להילקח בחשבון לצורך פעילות יעילה במלזיה: הדרך האנושית והאיסלם.

הדרך האנושית היא של מתינות וכבוד. דרך שבה כל אדם מפחית ומצניע את עצמו על מנת שיוכל ליצור הרמוניה עם האדם שמולו. הדברים נעשים בהדרגה ובלי להיחפז. התקשורת מתקיימת בטונים נמוכים בלי אגרסיביות והתפרצויות, בלי לומר את הדברים באופן בוטה וקולני. ליצור שקט, לנוע לאט, לכבד את האדם שממול, לא לבייש איש אף פעם. אלה קוים מנחים שמכיר כל מי שפעל מול תרבות תאילנד, בסין, ביפן ומדינות אחרות במזרח. קל ליצור קשר עם המלזים. הם מחייכים, טובי מזג, אוהבים אנשים שמתעניינים ורוצים לדעת על המדינה שלהם, ללמוד את השפה, להכיר את ההיסטוריה והאוכל.

לצד זה האיסלם.  נשים בחיג'ב, המסגדים שבכל פינה, קולות המואזין, החץ על תיקרת החדר במלון המצביע לעבר מכה – כיוון התפילה, מסעדות ואטליזים המציעים מזון חלאל. הדת הזאת, שהיא דת רוב האוכלוסיה, מחייבת רגישות ומתן כבוד. ההנחיותשרינן חדשות למי שמכיר את האיסלם מהמזרח התיכון: לא לאכול בפומבי במהלך הרמדאן, זהירות לפני מגע באישה, אפילו לחיצת יד. להימנע מאמירה ביקורתית על כל דבר שקשור באיסלם, מהנביא ועד לקוראן. בכלל מתן כבוד הוא חלק מאורח החיים: לבכיר, למבוגר, למורשת, לדת, לעבר.

רגישות דומה יש לנקוט כאשר נוצר קשר עם סינים או הודים במלזיה, גם להם התרבות שלהם והרגישויות שלהם. כל אלה יוצרים אורח חיים מתון סבלני ומכבד, שונה מהדרך המקובלת בישראל. פעילות במלזיה מחייבת התאמה והכנה.

מול העולם החדש

שנות האלפיים מגיעות עם שוק עולמי וכלכלה גלובלית, וזה מחייב את מלזיה לבצע התאמות. זה עולם של שינוי מתמיד וצורך בחדשנות, אבל הדרך השמרנית ההדרגתית שלה שואפת להיצמד לידוע ולמורגל. קשה לצמוח כך. בין המקורות העיקריים של כלכלת המדינה נמצאים קאוצ'וק ושמן דקלים וזה אומר הרבה.

התוצאות ניכרות בשטח. למרות התקדמות מסויימת לאחרונה התמג לנפש השנתי עדיין עומד על כ-12,000$ בלבד. את החדשנות שהיא לא מייצרת בכוחות עצמה היא יכולה לרכוש מישראל, כמו מדינות אחרות, אך יש בכך קושי לנוכח הגישה המוסלמית העוינת לציונות. בדרכון המלזי כתוב עד היום כי הנושא אותו יכול להיכנס לכל מדינה בעולם מלבד ישראל.

מצב זה יוצר צורך גדול של החברות הישראליות במה שישראל יכולה להציע להן, אבל מקים חומות בפני האפשרות הזאת. חברות מלזיות, בעיקר אלה המצויות בבעלות סינית, זקוקות לחדשנות הטכנולוגית הישראלית. היא זאת שתיתן להם יכולת תחרות, יתרון על פני מתחרים וגם יעול של הפעילות. עם זאת הן לא יכולות לעשות זאת באופן ישיר. אליה וקוץ בה.

פעילות ישראלית מול מלזיה לפיכך מחייבת איש קשר הנושא דרכון לא ישראלי להובלת ההתנהלות מולה. מנהלים אחרים יכולים לפגוש אנשי קשר מלזים בסינגפור או בעת תערוכות בינלאומיות. תקשורת בין ישראל למלזיה צריכה להיות מוצנעת, להתקיים מתחת לרדאר, לדאוג שידיעות על כך לא יגיעו לתקשורת. יצוא למלזיה צריך להיעשות דרך מדינה שלישית תוך החלפת מדבקות והצנעת המקור. הרשויות המלזיות מודעות לפרקטיקה הזאת, אבל כל עוד היא מוצנעת היא נסבלת מבחינתם.

בשעתו פעלתי, בחסות הדרכון האירופאי שלי, כאיש קשר מול מלזיה.  הבודק בשדה התעופה היה תמיד מבחין בכתובת ומקום הלידה הישראלים המצויינים שם, תמיד היה קורא לאחראי עליו שיעיף מבט ואז היו מאפשרים לי להיכנס. בעבודה הימיומית היו כמה מנהלים בודדים שידעו על זהותי ומפני השאר נקטתי בזהירות רבה. זאת הייתה תקופה מרתקת.