בואנוס איירס נמצאת בצד השני של העולם, הרחק מכאן ולפיכך הישראלים המבקרים בה הם בעיקר תרמילאים של לאחר צבא, ובני גיל העמידה שכבר ראו הכל. אפשר להבין זאת, המרחק ועלויות הטיסה הופכים את הביקור לאתגר, אך מי שמתגבר על כך ומגיע אליה, מגלה
יש בה תמונה מורכבת ועמוקה שבה מבנים מרשימים, אוכל מצוין, מחירים זולים ואנשים חייכניים ומכניסי אורחים לצד משבר כלכלי מתמשך שעוצר אותה מזה עשרות שנים. בואו נצלול וננסה להכיר ולהבין את בואנוס איירס.
היום בואנוס איירס היא עיר ענק בת כ-15 מיליון תושבים. הומה, מפושטת, אבל בתחילתה, כאשר יסדו אותה הספרדים במהלך המאה ה-15 היא הייתה לא יותר מאשר מעגן ספינות לחופי נהר הלה פלאטה וכמה מבנים סביבו. בין אז להיום התרחשו בה וסביבה כל הדברים שעיצבו את פניה.
לאורך קרוב ל-500 שנה עברו בה סחורות , בעיקר מתכות יקרות, שהגיעו ממרומי בוליביה והוטענו בה על ספינות ששמו פעמיהן לאירופה. היא הייתה תחנת מעבר. סביבה התפתחו, במישורים הגדולים של הפאמפס, חוות שגידלו דגנים ובקר, בתחילה לתצרוכת מקומית ועם הזמן, תוך ניצול הנמל הקיים, למשלוח אל היבשת הישנה. שוב, מסחר.
נוצרו הזדמנויות שהביאו לשם מהגרים שירדו מהאונייה וחיפשו תעסוקה. ההזדמנויות משכו משקיעים שרכשו אדמות, סללו מסילות ברזל ודרכים והקימו כלכלה פורחת. זה נמשך והתעצם כאשר המחוז הזה יצא למלחמה באימפריה הספרדית לפני כ-200 שנה, קיבל עצמאות והחל לנהל את ענייניו באופן עצמאי.
בואנוס איירס של היום נושאת את הבניה המפוארת של תקופת השגשוג הכלכלי ההיא, את המטבח העשיר שנבנה על שפע בקר ודגנים מהמרחב החקלאי שסביבה והשפעות תרבותיות, ארכיטקטוניות וקולינאריות שהביאו איתם המהגרים מארצות מוצאם. היום הכלכלה של ארגנטינה בשפל שמתמשך כבר עשרות שנים. לא, זה לא מעשיר את תרבותה, היא נשענת על מה שהיה קודם כן, אבל זה מוריד מחירים, מטבע הדברים ועושה את הביקור בה לנגיש ולא יקר.
מרכז בואנוס איירס נותן תחושה של אירופה הקלאסית, תערובת של מילנו, ברצלונה ופאריז. מבני ציבור מרשימים בסגנון בארוק ועיטורים ניאו קלאסיים. סביבה שראוי לטייל עם מבט מופנה כלפי מעלה לעבר הגגות והכרכובים. הפאר הזה נראה מפתיע בעיר בירה של מדינה הסובלת מפיגור כלכלי, אך הוא מהווה תולדה של תקופות קודמות. אלה שרידים של ימי השפע והפאר של כלכלת ארגנטינה שחלפו.
להזמנת הרצאת העשרה על בואנוס איירס הקליקו
פעם, בעיקר לאורך המאה ה-19, הביאו המרחבים של הפמפס מהגרים ומשקיעים. הכסף והידיים העובדות יצרו בום שנראה לאורך הרחובות עד היום. זה משתקף במבני ציבור אייקוניים, דוגמת חנות הספרים El Ateneo הנראית כאן בתמונה. באובליסק שבמרכז העיר, ב-Casa Rosada, הבניין הוורוד שבו דר הנשיא שבתמונה הראשית של הכתבה. בשדרות, בגנים, בפסלים המקשטים אותם, בבניין האופרה Colon ועוד רבים.
בבואנוס איירס גם בתי קפה מפוארים רבים, שהעונג של הקפה המוגש בהם מלווה את העונג של ההתבוננות שתוארה כאן. מקומות דוגמת Confiteria La Ideal, Cafe Tortoni ועוד. מרביתם נבנו בתקופת הפאר ההיא. זאת עיר שיק. עיר שמתפנקת עם ארוחה משובחת, קפה איכותי, והנאה אסתטית מהמראות הנשקפים בכל פינה, וההתבוננות בחינם.
לצד האתרים הקלאסיים שהפכו את בואנוס איירס לשם דבר, ישנן פינות החמד הנסתרות. המקומות הפחות ידועים לתיירים אשר מרחיבים את רוחב היריעה של העיר הססגונית הזאת. בראשם השמורה האקולוגית המופיעה כאן בתמונה שמעל.
זאת שמורה שמשיקה מצד אחד אל גדת הנהר ומצד שני אל העיר. היא מצויה בדרום מערב העיר, אחרי המעגן של פוארטו מדרו (Puero Madero). פעם היה כאן אזור תעשייתי שנזנח. עברו השנים והתעוררה ההבנה שיש כאן מרחב בלתי מנוצל קרוב למרכז העיר. הרחיקו ממנה את שלדי מבני התעשיה ואת גושי הבטון וכל השאר קרה לבד. הרוח והמים הביאו זרעים ונבטים ואלה שגשגו באדמה הטובה ברוכת הגשמים. הכניסה חינם, השטח רחב ידיים ובו ציפורים, חרקים, עצים, שיחים ועשביה, ובמי החופים – צבים, זוחלים וינקים. מקום מקסים להכיר את הטבע, את הסביבה שלפני שהייתה לעיר.
שוק מטאדרוס, אשר בשכונת Mataderos שבמערב העיר, הוא המפגש עם ארגנטינה הכפרית. זה שוק נרחב של ימי ראשון שהבאים אליו הם בעיקר מקומיים, עדיין לא הפך לתיירותי. מגיעים אליו כפריים המוכרים עבודות יד מעץ, מעור וממתכת ולצידם דוכני אוכל של טמאלס, אמפנדס, לוקרו, אסדו, צ'וריסו וכל מה שהמטבח הכפרי הארגנטינאי יכול להציע, ובמחירים נמוכים משמעותית ממה שניתן למצוא בתוך העיר.
שוק פרוגרסו, המצוי בשכונת Caballito, הוא שריד לבואנוס איירס של פעם. זה השוק האחרון ששרד את מהפיכת הסופרמרקטים. שוק שעדיין משמש כשוק לכל עניין ודבר. שתושבי העיר באים לקנות בו ירקות, ביצים ובשר וגם אוכל מוכן להביא הביתה לצוהריים. אפשר להסתכל, להתפעל מהמחירים וגם לשבת לאכול ואז להמשיך הלאה.
זה לא הכל. יש רובע האומנים שבשכונת La Boca הציורית, הפארקים של Palermo, העיר העתיקה שבסן תלמו, מועדוני טנגו, משחקי כדורגל.
ועכשיו למטבח הארגנטינאי.
בואנוס איירס, וארגנטינה בכללה, ידועה קודם כל בזכות האסדו, הבשר על האש המופיע כאן בתמונה, ובצדק. איכות הבשר מצוינת, אבל יש עוד הרבה יותר. בשעתו תיארתי זאת בכתבה ב"מסע אחר" על סיור קולינארי בבואנוס איירס. שווה להקליק ולקרוא.
האוכל כאן מצוין גם כשמדובר בפיצות ופסטה, מורשת ההגירה האיטלקית המסיבית, השניצל, כאן הוא נקרא Milanesa, שמשאיר אבק לשניצל הישראלי. בדרך כלל הוא עשוי מבשר בקר דק, אבל האיכות ניכרת גם כשמדובר בשניצל עוף. יש גם מאכלי קדירה מהמורשת האינדיאנית, על בסיס תירס, שעועית ובשר מעושן. גם היין טוב, משקאות האפריטיף והקינוחים.
לא הכל מצוין ויש מקום לשיפור בסלטים. זה לא החלק החזק של האוכל בעיר.
כל מה שתואר כאן הוא פרי מעשיהם של התושבים של העיר, ה-Porteños, כפי שהם מוכרים בארגנטינה. תושבי אזורים אחרים של הארץ מתארים אותם כמרוחקים וקרים. שיהיה, אולי זה מעיד על החום האנושי בפרובינציות שמהן הם באו. למי, כמוני, שבא מחוץ למדינה המפגש עם תושבי בואנוס איירס הוא לא פחות ממקסים.
בכל מקום שבו יש אנשים בעיר יש תנועה, יש חיוך, יש אנרגיה. כאשר אני פונה אל מישהו הוא תמיד (אבל תמיד) יענה בחיוך ויחפש במה יוכל לעזור. כבר קרה לי שביקשתי את עזרת הנהג באוטובוס לדעת היכן עליי לרדת כדי להגיע למחוז חפצי ואחד הנוסעים קם מיוזמתו והציע לי להודיע לי מתי לרדת, כי הוא ירד אחריי. תמיד חיוך, תמיד רצון לעזור.
התרבות המקומית היא לחיות את הרגע. כשנפגשים, אפילו אם זה למאטה, לקפה, זה יכול לקחת זמן ארוך, לא כל שכן כשנפגשים לאסדו. המפגש יארך ככל שיארך. בניגוד לישראל וארה"ב בהן אדם מגיע לארוחה מתוך הערכה כמה זמן זה ייקח ותכנון מה יעשה אחר כך, כאן אין תכנון ואין קצה. כבר הייתי במפגשים על כוס קפה שלקחו שעות, ואסדו שנמשך עד שהשמש כבר נטתה לשקוע.
שעות לאחר שהאסדו החל, האסדור (Asador) עדיין יכנס הביתה להביא עוד בשר, ואחר כך גם יבוא הדיז'סטיף ואיתו המתוקים. הזמן הוא גמיש כי מול האדם יש אנשים, והקשר עם האנשים, על כל כל מה שיש בו, הוא לא פחות מקדוש, ואולי זה גם משליך על התייר המבקש עזרה באוטובוס.
ארגנטינה עוצבה, כאמור, בידי תקופות של הגירה, של שפע ושל פיגור כלכלי. היום מצבה הכלכלי מתנדנד, אך באופק נראים עננים שצפויים להמטיר גשמי ברכה כלכליים. מאז שנבחר מוביל הנשיא חויאר מיליי שורה של רפורמות, שעצרו את הגרעון ואת האינפלציה, וזו ברכה גדולה, אך עדיין לא הביאו לצמיחה ותחילתו של שגשוג.
כפי שתואר בכתבה על כך, מתרחשים ביבשת ובארגנטינה גילויי נפט וגז שצפויים להביא הכנסות עתק עקב מכירות בעולם. מתי זה יקרה? הדעות חלוקות. בין שנה וחצי לבין "לך תדע אם זה באמת יקרה". ארגנטינה כבר התאכזבה בעבר. פרויקטים לא הביאו את מה שציפו מהם, פעם בגלל שחיתות ופעם בגלל ניהול לקוי.
אולי הפעם זה ייתן פרי, כמו אז בימי השגשוג של המאה ה-19.
אסדת נפט וברקע ההרים המצטלמים היטב של ריו. התמונה כאן למעלה היא אייקון של התחום המתפתח של הפקת נפט וגז בדרום אמריקה. נרשמים עוד ועוד
זה קורה שוב ושוב. סין נכנסת לפעילות בתחום מסויים, מצליחה בו, אפילו מצליחה מאוד, ואז ההצלחה נעצרת, התחום ממצה את עצמו, אך היא ממשיכה לפעול
פינלד מדינה טכנולוגית מתקדמת, אבל למרות זאת זקוקה לטכנולוגיות הישראליות, בעיקר בתחום הבטחוני. כעת, כשהיא חברה בנאטו, נוצר בה מקום רחב מאוד לשיתוף פעולה שיביא
יפן נתונה בבעיות כלכליות מזה כמה עשורים וזה מדאיג, אבל מה שיותר מדאיג הוא שנראה כי הסיבות לכך לא עומדות להיעלם, למרות הניסיונות השונים לעשות
