עלייתה ונפילתה של כלכלת טורקיה

המיתולוגיה היוונית מספרת כי פעם חי באסיה הקטנה, הידועה היום כטורקיה, מלך בשם מידאס שקבל מהאלים את המתנה להפוך כל דבר שהוא נגע בו לזהב. הברכה הזאת התגלתה כקללה כאשר התברר כי גם מזון ושתיה ואנשים אהובים הפכו לזהב עקב המגע שלו. לטורקיה יש את הפוטנציאל להפוך כל דבר לזהב. למעלה מ-80 מיליון תושבים, בגיל חציוני נמוך. היא החוליה המקשרת בין הים התיכון לים השחור, בין אירופה למזרח התיכון, בין מדינות השגשוג למדינות הנפט. כסף רב זורם בערוצים הללו.

לא, טורקיה לא הפכה לאל דוראדו למרות הפוטנציאל הגדול והמנהיג שלה לא סייע לכך. רג'יב טייפ ארדואן, הנשיא של טורקיה, אמנם נחל הצלחות לאורך הדרך, אבל לא ניחן במגע של זהב, למרות שהאוהדים שלו חשבו כך לאורך השנים. עם הזמן התברר כי הוא דומה למלך מידאס יותר ביכולת ההרס שלו. טורקיה צמחה בתחילת שלטון ארדואן ושקעה בהמשך. קראו על הסיבות לכך.

היום כלכלת טורקיה, תחת הנהגתו, נתונה במשבר עמוק, המדינה סובלת מבעיות ביחסי החוץ שלה, והתפקוד שלה בהיעררכות לרעידות אדמה התגלה כירוד. ב-14 במאי ילכו אזרחי המדינה לקלפיות על מנת לבחור פרלמנט חדש ונשיא חדש. ארדואן הצליח לנצח בכל ההתמודדויות ב-20 השנים האחרונות אך הפעם הוא ניצב מול אתגרים חזקים יותר מאשר קודם לכן. יותר ויותר תומכים שלו לשעבר כבר לא מאמינים במגע הזהב שלו. האם זה סוף דרכו? האם זאת התחלה של תקופה חדשה בטורקיה?

אבני דרך

הרפובליקה הטורקית הוקמה לאחר מלחמת העולם ה-1 בידי כמאל אטטורק שהנהיג בה שלטון חילוני אנטי דתי, עם מתודות מערביות בתחומים רבים שיצרו ציפיה כי המרכז לשעבר של האימפריה העותמנית יהפוך למדינה מערבית משגשגת ומתוקנת. זה לא קרה. ככל שחלפו העשורים התברר כי הכלכלה מדשדשת, הרשויות סובלות משחיתות וחוסר יעילות, והשלטון מחוסר יציבות. ממשלות התחלפו, הצבא התערב לא פעם ותפס את השלטון. לאט לאט כורסמה ההתלהבות מהדרך החילונית המערבית. תחושת השכבות השמרניות והדתיות בחברה, במיוחד החלק הכפרי, הייתה כי הם מנודים מהשפעה על דרכה של המדינה.

ברקע לשני העשורים בהם נשלטת טורקיה בידי ארדואן ניצבת חוסר היציבות של סוף המאה ה-20. מפלגת הצדק והפיתוח של ארדואן עלתה לשלטון בשנת 2002 על מנת למצוא לכך פתרון. בשנותיו הראשונות בשלטון עשה ארדואן הכל על מנת להפחית חששות. הוא הקפיד לפעול על פי החוקה האנטי קלריקלית, קידם רפורמות כלכליות מערביות בסגנונן, קידם את השיח עם הארמנים, עם הכורדים, אפילו התיר תהלוכות של להטבים. הכלכלה צמחה, עקב הרפורמות ועקב היציאה מתקופת הכאוס של סוף המאה ה-20.

הצמיחה בשנים המתונות הראשונות של ארדואן, יצרה תקוות. בהדרגה הוא ניצל את התמיכה לה הוא זכה לפירוק מורשת אטטורק בעזרת חקיקה ושינוי במערכות הציבוריות. הוא הגביר את השליטה במדיה הציבורית, הפחית את עצמאותה של מערכת המשפט, הגביר את האוטוריטטיביות שלו וניטרל את יכולת הביקורת הציבורית על פעולות השליט. הדברים הגיעו לשיאם לאחר ניסיון ההפיכה.

בשנת 2016 ניסתה חבורה של קציני צבא וחיל אויר להשתלט בכוח על השלטון, כפי שהצבא עשה כבר בעבר מספר פעמים קודם לכן. הפעם הוא נתקל בנשיא שהתכונן לכך ובעם שהתגייס למענו. ההפיכה נעצרה בעיקר על ידי התנגדות עממית. הקושרים הושלכו לכלא והנשיא ניצל זאת על מנת לערוך ניקוי אורוות בכל שדירות הממשל הציבורי, כולל מערכת החינוך, המשטרה, הצבא והמשפט מכל מי שהוגדר כ"תומך בהפיכה".

השלטון של טורקיה הפך להיות one man show. מכאן החלה ההידרדרות הכלכלית.

הנפילה

לא מפתיע לראות בגרף המוצג כאן כי צמיחת התמ"ג הטורקי, שהחלה עם עליית מפלגת הצדק והפיתוח של ארדואן לשלטון ב-2002, נעצרה והפכה לשקיעה החל מ-2015. החל מהרגע בו הוא הצליח לרכז בידיו את כל כוחות השלטון בלי איזונים ובלמים. זה הולך ומתגבר, האינפלציה מתגברת ושער הלירה מתמוטט. ברבעון הראשון של 2023 שער הדולאר, שעמד 5.9 לירות טורקיות, צמח ל-19.4 לירות.

הכשרת עובדים ומנהלים לפעילות בטורקיה

יתכן והפוטנציאל מוגבל מראש, אולי. טורקיה היא מדינה מוסלמית הנשלטת בידי מפלגה איסלמית. היא נושאת את המאפיינים של שאר המדינות השמרניות האילסלמיות בעולמנו. התרבות האיסלמית לא יצרה הצלחות בתחומי השירותים והטכנולוגיה באף מדינה, והשגשוג היחיד בהן הוא בעזרת נפט וגז. המחסום הטכנולוגי של מדינות אלו חל גם על טורקיה. היא לא הצליחה להפוך את התעשיה שלה ליצור טכנולוגי מתקדם. היא לא הצליחה להפוך לכלכלה של שירותים.

אבל יותר מכך היא נפלה בגלל האגו של השליט. זאת לא הפעם הראשונה בהיסטוריה העולמית שזה קורה.

 האגו

הארמון הנשיאותי העצום שהקים לעצמו ארדואן באנקרה מסמל את שיגעון הגדלות שאחז בו לאחר הצלחותיו וביסוס שלטונו. ככל שהוא הצליח לאחוז בחלקים רבים יותר בשלטון ורשם לעצמו הצלחות, עלה הבטחון העצמי שלו וחוסר ההקשבה שלו לדיעות שונות משלו. ניתן לראות זאת בעימותים התכופים שהוא יצר עם מדינות רבות. עימותים אשר, לאחר שהבין את המחיר שהם גובים ממנו, ניסה להתפייס ולסגת מהם.

ניתן גם לראות זאת בפרוייקטים העצומים שהוא יזם, חלקם בעלי הצדקה כלכלית וחלקם לא. כולם זוללי כספים גם כאשר קופת המדינה מתרוקנת: תעלת הבוספורוס החדש מצפון לאיסטנבול, שדה התעופה הבינלאומי הענק החדש, הארמון העצום באנקרה ועוד. כן, יש דימיון לתופעת הפילים הלבנים של מדינות הנפט. בין השורות רואים אצל הנשיא ניסיון לשוב להגמוניה העותומנית במזרח התיכון. העשור האחרון ראה אותו מנסה לבסס השפעה אזורית במזרח התיכון בזמן שהמדינה שלו שוקעת.

הקליקו לפרטים על הרצאת ההעשרה על איסטנבול

יותר מכל תחום אחר רואים זאת בניהול הבלתי רציונלי של הכלכלה. לאחר שבשנים הראשונות הוא פעל על פי הספר והשיג הישגים, לאחרונה נראה כאילו הוא איבד את שיקול הדעת. שרי אוצר ונגידי בנק מוחלפים על ידו כאשר הם מגלים דיעות עצמאיות מולו. הוא דואג להוריד את שער הריבית לנוכח אינפלציה מתגברת ובכך מגביר אותה עוד יותר, וכיום היא עומדת על 85.5%. אין בטורקיה ובעולם כלכלן בעל שם שתומך בכך אבל התחושה שהוא נותן היא שהוא יודע כלכלה יותר טוב מכולם.

הכשלים של ניהול המדינה גם עלו לתודעה כאשר התוצאות הקשות של רעידות האדמה בדרום המדינה הראו כי בזמן בו היה עסוק השלטון בעימותים צבאיים ודפלומטיים ובהאדרת הנשיא, העניינים השוטפים הוזנחו. למשל הקפדה על סטנדרטים של בניה.

שלטון בלי בלמים ואיזונים

לאחר ניסיון ההפיכה שנכשל ב-2016 נותר כאמור ארדואן כמחליט יחיד בשלטון הטורקי בלי מי שיערער על סמכותו ועל דעתו, בלי איזונים ובלמים. הוא ניצל את ההזדמנות הזאת היטב על מנת להחליף את כל שומרי הסף באנשי שלומו המצייתים לו, כפי שראינו עם נגידי הבנק.

סמכויות הנשיא היום הן הגבוהות ביותר מאז הקמת הרפובליקה וטורקיה ניצבת בפני הקושי של כל מדינה שויתרה על האיזונים והבלמים. חוסר היכולת לאזן החלטות מזיקות. כמו ברוסיה שבה איש לא יכול לעצור את פוטין מלשלוח אלפי צעירים רוסיים אל מותם חסר ההיגיון. אירן ששוקעת בכשל מתמשך כאשר אין גוף שיכול לנטרל את חמנאי ואת משמרות ההפיכה. סין שבה הכישלונות של הנשיא שי ג'ין פינג לא נבלמים כי אין מי שיוכל ליזום את השינוי. כך גם בטורקיה.

נותרו הבחירות. התהליך הדמוקרטי הוא אחד המנגנונים שעדיין לא בוטלו, וב-14 במאי ילכו הטורקים לקלפיות. כרגע נראה כי ארדואן יפסיד אותן אבל מוקדם לדעת. יתכן ויש לו קלפי תעמולה שיהפכו את המגמה, הוא הרי שולט בתקשורת. יתכן והוא יוכל להשתמש באנשים שלו ולזייף את הבחירות, או לבטל אותן לאחר מעשה ולהכריז על בחירות חדשות, כפי שכבר עשה כאשר המועמד שלו הפסיד בשעתו בבחירות לעיריית איסטנבול.