עלייתה ונפילתה של כלכלת ארגנטינה

מה גרם לשגשוג של כלכלת ארגנטינה לפני כמאה שנה ומה גרם לכלכלה שלה לשקוע ולהתרסק? מה יצר באותה מדינה שגשוג מרשים ומשבר עמוק בתקופות שונות? הנה מבט על הסיבות לעלייתה ולנפילתה של כלכלת ארגנטינה.

הבניין כאן למעלה בתמונה הוא הקאסה רוסאדה (Casa Rosada), כלומר "הבית האדום". הוא משכן הנשיאות של ארגנטינה וקל להבחין מדוע הוא נקרא כך. הוא נבנה בסוף המאה ה-19, בתקופה בה ארגנטינה הייתה אחת המדינות העשירות בעולם. לא חסר כסף על מנת לבנות אותו עם מיטב חומרי הבנייה, כולל לבנים אדומות מיובאות, ומיטב האדריכלים. מאז ישבו בו נשיאים נבחרים ונשיאים תופסי שלטון בכוח. נשיאים אזרחיים ונשיאים צבאיים. מאז התרסקה הכלכלה המשגשגת של אותה תקופה והפכה לאחת הנחשלות בכל אמריקה הלטינית.

להזמנת הרצאה על תרבות ארגנטינה, או הכשרה לפעילות בה, צרו קשר

זה שמטייל היום ברחובות הערים הגדולות של ארגנטינה, מקורדובה עד בואנוס איירס, מופתע מהניגוד. מצד אחד בנייני פאר ושדירות  מעוצבות, אוכל איכותי וחיי תרבות ברמה גבוהה, ומצד שני משבר כלכלי עמוק. הניגוד הזה הוא הפער שבין כלכלת ארגנטינה של היום לבין זו של לפני מאה שנה, התקופה בה מרבית האתרים נבנו. כולל הקאסה רוסאדה.

ימי השגשוג

ארגנטינה הצטיירה כבעלת עתיד כלכלי מזהיר עוד מתחילתה. כבר בראשית ההתיישבות האירופאית בה, תחת השלטון הספרדי היא הייתה הבחירה העסקית המתבקשת. האקלים הנוח לאירופאים. מרחבים גדולים ושטוחים בעלי אדמה פוריה המתאימים כמעט לכל סוגי הגידולים. גישת ספינות גדולות לאוקינוס האטלנטי דרך הכניסה הנוחה על הריו דה לה פלאטה. גישת דוברות נהר נוחה אל פנים היבשת דרך נהרות האורוגוואי והפראנה.

מהגרים הגיעו והם הקימו עם הזמן חוות נרחבות בפנים הארץ ותפעלו את הספנות הפנימית והחיצונית. זרם ההגירה רק עלה עם הזמן, לאחר הקמת הרפובליקה הארגנטינאית בתחילת המאה ה-19. המהגרים הביאו איתם ידיים עובדות וחשיבה חדשה, ואיתם הגיעו גם ההשקעות ממדינות מערב אירופה. בעיקר מבריטניה, היא היוותה את המקור ליותר ממחצית ההשקעות בארגנטינה באותה תקופה.

הגראף הכלכלי הוא של צמיחה מתמדת לאורך המאה. היצוא גדל בקצב של 4%-5% לשנה במחצית הראשונה של המאה, ולאחר מכן אף הואץ ל: 7%-8% בשנים 1850 – 1870. בתחילת המאה ה-20 התל"ג גדל בקצב שנתי של 7.7%, והתעשייה אף יותר מכך, בקצב של 9.6%. אניות מארגנטינה הפליגו קודם לכן לאירופה עם מטען של תבואות ושל בשר מיובש או מומלח מהחוות שבפנים הארץ וחזרו עם מהגרים אירופאים. כעת החלה ארגנטינה גם לייצר מוצרים תעשייתיים.

זאת הייתה נקודת השיא. ב-1913 ההכנסה לנפש בארגנטינה הייתה שווה לזאת של צרפת וגרמניה, וגבוהה יותר מאשר באיטליה וספרד. בסוף 1913 לארגנטינה היו יתרות זהב בשיעור של כ-3.7% מכלל היתרות העולמיות, והיא היוותה כ-1.2% מהתפוקה הכלכלית העולמית. מכאן החלו הדברים להידרדר.

השקיעה

השקיעה התרחשה במבנה של W, הירידה הראשונה בעקבות אירועים בינלאומיים, אחר כך עלייה זמנית ואז הנפילה המלאה, והפעם באחריותו המלאה של השלטון הארגנטינאי.

הכלכלה שלה הייתה תלויה בשוקי אירופה לצרכי יבוא, השקעות ומהגרים. היצוא לאירופה הוא שגרם לשגשוג העצום. היצוא ואיתו השגשוג נבלמו עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה.  קוי הספנות נהיו בלתי בטוחים, בריטניה, המשקיעה העיקרית, החלה לרדת מגדולתה, וארה"ב לא מיהרה לתפוס את מקומה בארגנטינה, יצואנית התבואות והבשר המתחרה.

השוק העולמי המשיך לאתגר את ארגנטינה גם הלאה. המשבר הכלכלי העולמי של 1929 פגע בה כמו באחרים. אחריו ארגנטינה אמנם הצליחה לייצב את עצמה, אבל היא כבר לא חזרה יותר אל ימי הצמיחה המואצת. מתחים ומשברים נוצרו באירופה שהביאו עם הזמן למלחמת עולם נוספת. ארגנטינה התמודדה עם אלה בין השאר על ידי שינוי לכלכלת אספקה עצמית. זה בטוח יותר מאשר תלות בשוקי העולם, אבל זה לא מאפשר יותר בום כלכלי.

הגאות הזמנית התרחשה בימי מלחמת העולם השניה. כולם נלחמו בכולם והיא מכרה לאירופה את צרכיה, בעיקר במזון. זה יצר זרם של הון נכנס וצמיחה גדולה, פריעת כל חובות המדינה וצבירת עודפי זהב ומט"ח בגודל עצום תוך פרק זמן קצר. העושר הזה עמד להתחיל  להתמסמס. מה שמיסמס אותו היה הפופוליזם.

השלטון נתפס לאחר מלחמת העולם בידי הגנראל חואן פרון. הוא ניהל את הכלכלה מתוך תערובת של שיקולים כלכליים לאומיים יחד עם שיקולי פופולאריות של הנשיא. לצד שיפור בתשתות וביצור המזון היו גם צעדים הרסניים. הכתבת מחירים למסעדות מוטטה את הענף. פרוייקטים שנועדו לקנות את לב ההמונים בזבזו מיליונים רבים על ימי בילויים למבוגרים ולילדיהם, על ימי חופשה בתשלום והקמת מונומנטים ראוותניים. ברקע גם הוברחו החוצה כספים בהיקף עצום לחשבונות בנק וכספות של פרון ואשתו, אוויטה, בעיקר בשוייץ.

כאשר כבר ניתן היה לחוש כי המערכת מתרסקת הגנראל הודח בידי הפיכה צבאית. זה היה מאוחר מדי. חדרי הזהב בבנק המרכזי כבר היו ריקים.

כך חולפת לה תהילת עולם

הביטו בגראף, הוא מציג את דירוג כלכלת ארגנטינה בין כלכלות העולם לאורך המאה השעברה.

המחצית השניה של המאה ה-20 התאפיינה בשלטון המתחלף לעתים קרובות, בשחיתות אזרחית המוחלפת בשחיתות צבאית ובתוכניות פופוליסטיות. לאורך הדרך חזר פרון מהגלות ומת לאחר מכן. עלתה חונטה של גנראלים שפתחה במרחץ דמים פנימי ופלשה לאחר מכן לאיי פוקלנד. הדמוקרטיה חזרה, נשיאים נבחרו, חלקם רציונאליים, רובם, כמו תמיד, פופוליסטיים.

נשיאים שונים למדו מדמותו של חואן פרון שהפך לאייקון לאומי לאחר מותו. גם הם נשאו נאומים חוצבי להבות, פיזרו כסף על התחנפות לפשוטי העם בלי בניית בסיס כלכלי והשקיעו את המדינה בחובות. החונטה אירחה ב-1978 את אליפות העולם הכדורגל ולמעשה סללה את דרכה של הנבחרת לאליפות בעזרת דילים פוליטיים ושוחד. הכל למען תמיכת העם. חוקים אבסורדיים נחקקו שובו ושוב. אחד השיאים היה מס שהטילה הנשיאה קירשנר על יצוא. מס שמשמעותו היא "לעזאזל עם הגדלת היצוא, העיקר הוא הכסף שנקבל".

הכלכלן סיימון קוזנץ אמר פעם "There are four kinds of countries in the world: developed countries, undeveloped countries, Japan and Argentina". עצוב וכנראה נכון. היום, לאחר שנגעה בשמיים, ניצבת כלכלת ארגנטינה בצד הדרך ומביטה בספינות של הכלכלות המפותחות מפליגות קדימה. לרגע נראה היה בעת שלטונו של מאקרי ב-2016 שצצה הזדמנות הזדמנות ליציאת ארגנטינה מהשפל. נראה היה.

ארגנטינה 2023

כן, נבחרת ארגנטינה זכתה בגביע העולם. פייר, התרגשתי. יש בה דברים טובים רבים, זאת גם ארץ מקסימה, אנשים טובים ואוכל נהדר, אבל הכלכלה, לא משהו. אולי הכדורגל הוא סוג של בריחה. ארגנטינה שקועה בחובות בסדר גודל פנומנאלי והכלכלה מקרטעת. היו ניסיונות לייצב את האינפלציה, אך הן כשלו פשוט כי לא ישמו אותן בצורה מלאה. למשל, לא הפסיקו להדפיס כסף. הדפסת כסף נועדה לממן פעולות המגבירות פופולאריות, אבל זה גם מפחת את ערך הכסף. בעיה. צריך להבין זאת כחלק מהמבט על הסיבות לעלייתה ולנפילתה של כלכלת ארגנטינה.

יש כאן תופעה אופיינית לחלק זה של העולם. הפיגור בכלכלות אמל"ט משתלב בדמוקרטיה הבלתי יציבה של מדינות אמל"ט. חוסר יציבות במימשל מקשה על יצירת תהליך כלכלי בריא. ברקע ניצבים החוליים של המדינות שנוצרו על בסיס של התרבות הקתולית של ספרד ופורטוגל. תרבות של שינון במקום לימוד וחשיבה. של ציות במקום חשיבה עצמאית. חיבור אל עטיני המימשל במקום יצירה בעשר אצבעות.

ארגנטינה לקחה את כל אלה רחוק מאוד. הפופוליזם וחוסר האחריות של ממשלותיה בדורותיהן הפכו אותה ממדינה עשירה לפושטת רגל. יש כאן, מצד אחד, שיעור בניהול של כלכלה של מדינה. מצד שני יש כאן בין השורות תחזית לא מבטיחה בנוגע לעתיד המדינה וההבטחה הכלכלית שלה. היא תוכל אולי יום אחד לשוב ולשגשג ולמצות את הפוטנציאל שלה, כאשר תשנה את דרכה התרבותית. כאשר תשנה את הדרך בה המצביעים בוחרים ממשלות, ובכפוף לכך, את הדרך בה הממשלות שלה מנהלות את הכלכלה.