אינדונזיה, הסכם השלום הבא?

בינתיים אלו שמועות ומוקדם לדעת אם הן תהפוכנה למציאות, אבל הדלפות מוושינגטון מספרות כי ממשל ביידן פועל מאחורי הקלעים על מנת להביא את ישראל ואינדונזיה לחתום ביניהן הסכם שלום, המשך, אם תרצו, להסכמי אברהם במפרץ הפרסי ולהסכמים שקדמו להם עם ירדן ומצריים. גם כאן, כמו במקרים הקודמים, יש צורך בהבנה כיצד לפעול עסקית מול מדינות מוסלמיות.

אינדונזיה היא דמות חריגה ברשימה הזאת, דמות מרשימה. בניגוד לקודמותיה היא אמנם מוסלמית אבל לא מדינה ערבית, זאת אחת הכלכלות המבטיחות ביותר באסיה ואולי בעולם כולו. מדינה היושבת בדרום מזרח אסיה על הציר שבין האוקינוס השקט לאוקינוס ההודי, שבאדמתה נפט, גז טבעי, ניקל, בדיל, נחושת וזהב לצד מחצבים נוספים. ניקל, לדוגמה, הוא מחצב חיוני לתעשיית המצברים שאינדונזיה היא הספקית העיקרית שלו בעולם. האוכלוסיה שלה בת יותר מרבע מיליארד איש, מה שמהווה שוק פנימי עצום, יש מעמד ביניים מתרחב והולך שכבר מתקרב אל ה-50%, ואוכלוסיה צעירה הצומחת וגדלה, דבר משמעותי באסיה שבה במדינות דוגמת יפן וקוריאה נעצר הריבוי הטבעי ונעצרת הצמיחה.

אינדונזיה היא חלק מהפוטנציאל של השוק האיסלמי בדרום מזרח אסיה. הנתונים הללו תומכים בצמיחה הכלכלית שלה, אמנם בשנת 2020, האחרונה לה יש בידינו כרגע נתונים, הכלכלה שלה התכווצה ב-2.1%, כמו במדינות מוכות קורונה אחרות, אבל בשנים של לפני הקורונה היא הגיעה בכל שנה לסביבות ה-5%, והסימנים מצביעים על כך שהיא תשוב אל קצב הצמיחה הזה ואף תעלה עליו בתקופה הקרובה, תקופת ההתאוששות. התמ"ג שלה עומד על למעלה מטריליון דולאר לשנה, מה שמציב אותה במקום ה-15 בעולם, כאשר התמ"ג לנפש (נומינלי) בסביבות ה-4,000$ דולר. זאת תפוקה לא גדולה לאדם, מה שמצביע על אופק ארוך טווח של צמיחה עד שהיא תיישר קו עם הכלכלות המפותחות יותר שסביבה.

נכון לשנת 2018, היא ניצבה במקום ה-24 בעולם מבחינת יצוא, ומבחינת הייבוא ב-27. שנתיים קודם לכן, בשנת 2016 היא יצאה בכ-140 מיליארד דולר וייבאה בכ-132 מיליארד. ענפי הייצוא העיקריים של המדינה באותה תקופה היו שמן דקלים, שהוערך בכ-14.4 מיליארד דולר, פחם (11.9), גז פחמימני מעובה (6.22), נפט גולמי (4.93) ותכשיטים (3.97). ענפי הייבוא העיקריים היו נפט מזוקק וגולמי (16.71 מיליארד דולר), טלפונים סלולאריים (3.56), חלקי רכב (2.56) וחיטה (2.41). יעדי הייצוא העיקריים של אינדונזיה הינם, בסדר יורד, סין, ארה"ב, יפן, סינגפור והודו. ארצות הייבוא המרכזיות הינן סין, סינגפור, יפן, מלזיה ודרום קוריאה.

כלכלת אינדונזיה

מן העבר השני קיימים הסירבול הכלכלי, השחיתות, האדמיניסטרציה שאין לה סוף וחוסר היעילות, גורמים שתמיד תקעו מקלות בגלגלי הצמיחה שלה.

אינדונזיה מדורגת במקום ה-73 בעולם בקלות עשיית עסקים, מקום בעייתי. ברקע לכך ניצבות החקיקה המרובה והסירבול, וחלוקת סמכויות הנותנת כוח לרשויות המקומיות הקטנות ולשלטון המרכזי, אך לא למחוזות הראשיים, סיטואציה מורכבת ולא אחידה שיכולה רק לבלבל את היצואן או המשקיע המגיע לשם. לצד אלה מתחוללים שינויים תכופים של החוק, מה שמחייב התעדכנות מתמדת, אך רמה נמוכה של מיחשוב בשירותים הציבוריים מקשה על איתור המידע . בתור דוגמה, איסוף מידע משפטי הנוגע לחברה אינדונזית יכול לדרוש פניה פיזית אל בתי משפט מקומיים ברחבי המדינה הענקית, בכל מקום ומקום שבו מתנהלת הפעילות שאותה תרצו לברר, פניה פיזית, כלומר שהדבר מחייב נסיעות, טיסות והפלגות, ובדיקת נאותות למשל יכולה לקחת חודשים רבים, גם כאשר אין הגבלות עקב הקורונה.

עדיין לא סיימנו לתאר את המורכבות, באינדונזיה פועלות מספר מערכות מקבילות של בתי משפט יחודיים: בתי משפט לעניני דת, לתעשיה, לעניני צבא, לתביעות בנושאי שחיתות, למסחר, לאדמיניסטרציה ועוד, וקל ללכת לאיבוד במערכת הזאת. במערכת החוק האינדונזית יש חופש נרחב לשיקול דעת של השופטים, ולאלה יש בדרך כלל העדפה לצד המקומי. זאת בעיה ידועה שאחד הפתרונות לה הוא הגדרת פתרון סכסוכים בחוזים עסקיים בדרך של בוררות, בדרך כלל בסינגפור השכנה, אבל יש לזכור כי על פי החוק החלטה של בורר נתונה לשינוי בידי בית משפט. עדיף כבר להגיע להסכמה מחוץ לכתלי בית המשפט.

הסירבול הוא אכן רעה חולה, אבל גרועה ממנה היא השחיתות. אנשי עסקים מקומיים נוהגים לומר בחיוך ציני We have the best judges money can buy, והם מן הסתם מדברים מנסיון. נכון, את השחיתות ניתן למצוא במדינות רבות ברחבי מזרח אסיה, אולי בגלל שקל לה לפרוח במקומות אשר בהם התרבות המקומית מקדשת את יחסי האנוש, ומה מעיד יותר על יחסי אנוש מאשר לתת מתנה והזמנה לאורחה במסעדת פאר? נכון, השחיתות אכן פושה ברחבי המזרח, אך נתקלת במאמצים גדולים לבער אותה, כמו למשל בקוריאה, בסין ובהודו, נסיונות אשר לעתים מצליחים יותר ולעתים פחות, אבל לא כל כך באינדונזיה.

שחיתות באינדונזיה

אינדונזיה כבר ידעה שערורויות ענק, שבהן נעלמו מיליארדי דולרים, ומנהלים בכירים שאשמתם הייתה ברורה הצליחו לחמוק מעונש. זה גורם לבריחת סכומי כסף גדולים מתקציב המדינה אל כיסים פרטיים, אך יותר מכך זה גורם לכלכה פלוטוקרטית ולא כלכלה המבוססת על כישרון ומאמץ ויעילות.אינדונזיה תמשיך מן הסתם להתנדנד בין הגורמים המעודדים לאלה המעכבים ומי יודע, אולי יום אחד יקום בה שינוי כזה או אחר.

כל אלה לא נועדו לרפות את ידיו של זה הרוצה לעשות עסקים באינדונזיה, הפוטנציאל אדיר והוא רק ילך ויגדל, אך יש הכרח להיות מודע לאתגרים שבדרך על מנת להיערך להם מראש ולפעול בצורה יעילה.

ומה הקשרים היום עם ישראל?

בתוך הסביבה הזאת מתקיימת פעילות ישראלית לא קטנה במדינת הענק הזאת. אמנם אינדונזיה המוסלמית עוינת מבחינה רשמית את ישראל ומונעת סחר איתה, אבל למרות זאת מתקיים בין המדינות סחר מתמיד, מרביתו מתחת לשולחן. הסחר הדו-צדדי מוערך היום בכ- 213 מיליון דולר בשנה על פי הנתונים הרשמיים, אך למעשה הינו גבוה כפי הנראה ביותר מפי 2 ואולי אפילו מתקרב ל-600 מיליון, היות ואלה מספרים חלקיים, שכן עקב יצוא מישראל הנעשה דרך מדינות אחרות כדי להסוות את המקור הישראלי מופיעים אחדים מהנתונים תחת סעיף של מדינות אחרות, והנתונים האמיתיים גדולים בהרבה.

הוראות ממשל והוראות של מחוזות, אוסרות במקרים רבים על יבוא מוצרים מישראל, אך הדבר לא מאושר באופן רשמי ברשומות של הממשל עקב הניגוד בינן לבין הנחיות ה-WTO. מה עושים במרווח הזה שבין הנחיות שונות ואף מנוגדות? הפתרון הנפוץ הוא יצור מחוץ לישראל. חברות ישראליות מספקות ליצרן עצמאי בחו"ל את המרכיבים, הוא מבצע הרכבה ועל הניירת מופיע מקום ההרכבה כמקום היצור. נכון, אומנם ניתן לגלות בקלות את מקום היצור אך באינדונזיה, שאינה אנטי ישראלית באופן מובהק כמו מדינות מוסלמיות אחרות, וההחרמה של ישראל היא לעתים קרובות רק מן הספה ולחוץ, אין בדיקה מחמירה של מקור המוצר.

מה האפשרויות?

הסחר הקיים נמוך והפוטנציאל עצום והוא רק ילך ויגדל. החברות של אינדונזיה בארגון ASEAN ובהסכם RCEP פותחות ויפתחו בפניה עוד ועוד אפשרויות כלכליות שאיתן עולים הצרכים ויכולות התשלום של המדינה ושל החברות והיחידים הפועלים בה.

מלחמות הסחר

לצד הצרכים הללו אינדונזיה ניצבת בפני אתגרים שדורשים פתרונות טכנולוגיים, נקודת החוזק של מדינת ישראל. החברה שלכם פועלת בתחום הטכולוגיה הבטחונית? ובכן, היא מתמודדת עם טרור של אל קאעידה ועם סכנה צבאית בים סין הדרומי מול סין, יש גם בעיות טבע. אנו זוכרים את הצונאמי של שנת 2004 אבל הוא לא היחידי, יש רעידות אדמה קטלניות, בעשור האחרון היתה אינדונזיה המדינה המובילה בעולם במספר המתים בהתרסקויות מטוסים, יש מחלות טרופיות, תשתיות שדורשות שדרוג, יש צורך בשיפור הרפואה הציבורית ובשיפור החינוך וההשכלה. יש מה לעשות שם ובכל מקום כזה יש צורך בטכנולוגיה.

מכל אלה עולה כי הכניסה לאינדונזיה היא מחויבת המציאות לחברה ישראלית הפועלת מול שוקי העולם, כן אבל לא בלי אתגרים. פעילות ישראלית בסביבה מוסלמית דורשת פעילות רבה מתחת לרדאר, גם כאשר יחתם הסכם בבוא הזמן. הסביבה הציבורית הבעייתית היא אתגר לחברה ישראלית המנועה ממתן שוחד על פי חוקי ישראל ועל פי חוקי ה-OECD והיא צריכה להיות יצירתית על מנת להתמודד בהצלחה עם חברות סיניות ורוסיות שדינים כאלה לא מגבילים אותן. באינדונזיה מערכת חוק ומשפט שיש להכיר ולהבין כדי לפעול מולה נכון, ומעל לכל התרבות העיסקית האינדונזית, תרבות יחודית של מדינת איים טרופית, אסייתית ומוסלמית אשר מחייבת היכרות והבנה על מנת להגיע מולה לתוצאות.

סוף מעשה במחשבה תחילה. היערכו נכון, עשו שיעורי בית, הכשירו את המנהלים והעובדים לפעילות על פי הקוד האינדונזי, ואשמח לסייע לכם בכל אלה בהרצאות וסדנאות, ביעוץ ובאימון מנהלים.

 

טל רשף

טל רשף הוא מומחה להבנה עסקית, כלכלית ובינתרבותית של מדינות העולם, הוא מייעץ ומלווה חברות לפעילות מביאת תוצאות מול שווקים מתעוררים בסחר הגלובלי ומרצה בנושאי עסקים, כלכלה, תרבויות והיסטוריה.
054-4606270 * Tal@intelectual.co.il * https://intelectual.co.il

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אמלט - עסקים

העולם הגיאופוליטי של מחר

אנחנו חיים היום את תחילתה של תקופה גיאופוליטית חדשה. החלוקה לגוש קומוניסטי וגוש מערבי כבר מזמן הסתיימה, החלוקה לדרום וצפון, של מדינות עושר מול מדינות

אמריקה הלטינית

המקור לפיגור של כלכלות אמריקה הלטינית

באיזו דרך שלא תביטו במפה המופיעה כאן בהמשך ומציגה את התפלגות מדינות העולם על פי תמג לנפש, היא מתארת חלוקה של העולם למדינות משגשגות ומפותחות

הטליבאן

השיעור שלימדה אותנו אפגניסטן

ארה"ב סיימה בימים אלה את השהות שלה באפגניסטן, היא איבדה שם כ-7,000 חיילים, השקיעה כ-2 טריליון דולאר ונכשלה בדיוק כפי שנכשלו לפניה בריטניה וברה"מ. כאשר

כפר נטוש - יפן

נטישת הכפרים וערי הביניים

במאות השנים האחרונות רואה העולם מעבר הולך ומאיץ של מעבר מהכפר אל העיר, זה ידוע, אבל כעת נוסף מצב חדש יחסית ונוסף: המעבר מערי הביניים