ברית צבאית שתשנה את המזרח התיכון?

ב-17 בספטמבר חתמו סעודיה ופקיסטן על ברית בעלת משמעויות צבאיות שיכולה להיות ההתחלה של שינוי צבאי של המזרח התיכון. ברקע ניצבים חוסרים לצד יתרונות של כל אחת מהמדינות. לסעודיה כסף רב והשפעה בינלאומית, אבל צבא קטן עקב אוכלוסיה לא גדולה. לפקיסטן העניה השרויה במשבר כלכלי מתמשך יש אוכלוסיה עצומה, צבא גדול מאוד וגם יש לה בונוס, יכולת גרעינית.

סעודיה תרוויח מכך גיבוי של צבא עצום למקרה של עימות, ומטריה גרעינית במקרה של איום גרעיני עליה. פקיסטן, באותו זמן, תקבל כסף, הרבה כסף, וגיבוי בינלאומי ממדינה רבת השפעה. לכל אחת מהן יש את מה שהאחרת צריכה. איך לא חשבו על זה קודם?

זה הסכם צבאי לכל עניין ודבר. הוא מגדיר, למשל, שהתקפה על אחת מהן תהווה התקפה על האחרת וזאת תחוש לעזרתה. מה יקרה אם איראן תאיים לתקוף את סעודיה, למשל? לאן יוביל ההסכם ומה יש בו?

שתי מעצמות אזוריות

כאמור, אוכלוסיה וכוח גרעיני מול כסף והשפעה.

מצד אחד סעודיה, או ערב הסעודית. מעצמה אזורית בחצי האי ערב בעלת אוכלוסיה לא גדולה של כ-35 מיליון איש וכסף רב. הנפט והגז המצויים באדמתה מספקים לה הכנסות מיצוא של כ-180 מיליארד דולאר בשנה. כסף רב מאוד גם לנוכח הבזבזנות של הפרוייקטים שלה. משמעות הדבר היא שלמרות הירידה בשנים האחרונות היא עדיין נהנית מהכנסות עצומות שהופכות אותה ליצואנית מספר אחד בארגון אופ"ק. משמעות המספרים הללו היא שיותר מ-22% מהתמג הכולל שלה ולמעלה מ-55% מהכנסות המדינה באים מדלקים פוסיליים. זה עצום.

את ההכנסות הללו מתרגמת סעודיה לכוח והשפעה. היא מנווטת את החלטות אופ"ק, ארגון המדינות המפיקות נפט. מובילה את הברית הלא רשמית של המתנגדות של איראן בחצי האי ערב. סעודיה רוכשת נשק במיליארדים רבים מה שנותן לה יכולת ללחוץ ולהשפיע על החלטות יצרניות הנשק המעוניינות בהמשך הרכישות מהן. היא נשנענת בעיקר על נשק אמריקאי אבל לא רק. היא מגוונת את מקורות הנשק שלה, כפי שניתן לראות מהרשימה של אמצעי הלחימה שלה.

כל אלה לא מיתרגמים ליכולת צבאית מרשימה. העימותים בהם הייתה מעורבת סעודיה מול החותים ומול איראן חשפו יכולות צבאיות נמוכות, למרות הנשק המתקדם שבידיה. אולי זה חלק מחוסר היעילות של צבאות ערב, תופעה רחבה החורגת מגבולות הממלכה. אולי, אבל יש כאן בעיה הדורשת פתרון.

מצד שני פקיסטן. מדינה בעלת אוכלוסיה עצומה של כ-250 מיליון איש, עם צבא אדיר בעל למעלה ממיליון איש, כולל מילואים ומקצועות פרה צבאיים. כל אלה נשענים כאמור על יכולת כלכלית מעורערת ההולכת ממשבר למשבר. היא מצויה בהשפעה של סין, המנצלת את השבירות שלה. מצויה בעימות מתמשך עם הודו ההולכת ומתעצמת כלכלית וצבאית. מאוימת על ידי כוחות בדלניים וגופי טרור מבפנים ומבחוץ. יש לה כוח גרעיני, עם 170 ראשי נפץ אטומיים, והוא יכול להיות מקור לבעיה גדולה אם יפול לידיים של אותם גופים. כרגע הוא יכול להוות יתרון למי שזקוק למטריה גרעינית מפני אויבים חזקים.

צרכים וצרכים עתידיים

מהנתונים שהובאו כאן קל לראות כיצד האחת פותרת בעיות של האחרת מצד אחד, ונשנענת עליה בתחומים אחרים. שיתוף הפעולה הפוטנציאלי הוא Win-win, אבל יש בו פוטנציאל של יותר מכך. היום, בשנת 2025, מחולקות מדינות האיסלם למחנות בעלי הבדלים במבנה המשטר ובאינטרסים שלהם. מצד אחד המדינות התוקפניות דוגמת טורקיה, החותים ואיראן, המחרחרות עימותים ויוצרות חוסר יציבות. מצד שני המדינות המתונות, כולל השתיים שבהן אנו עוסקים, שכוללות גם את מדינות המפרץ, מצרים ורבות נוספות.

רבים במדינות אלו נושאים עיניים אל פקיסטן וסעודיה ומצפים לראות אם הברית תעלה יפה ותיצור שיתוף פעולה מתמשך. בריתות בין מדינות מוסלמיות בדרך כלל לא עולות יפה לטווח ארוך. הליגה הערבית די אימפוטנטית. הקע"מ בין סוריה למצרים של שנות ה-60 התפרקה מהר. ניסיונות ליצור בריתות ושיתופי פעולה המחקים את הבריתות שבמערב, לא מחזיקים מעמד. מה יקרה הפעם?

בראש שתי המדינות ניצבים מנהיגים מנוסים ומתונים שיש להם אינטרס חזק לשמור על יציבות פנימית ואזורית. זה דבק חזק. אם הם יצליחו בתבונה לשמור על יציבות הברית מדינות מתונות נוספות ישמחו להצטרף אליה. בהן מצרים, השולטת בתעלת סואץ, מדינת המפרץ העשירות, ואולי גם מדיינות צפון אפריקה.

העתיד של המזרח התיכון יכול להיות מושפע מכך מאוד. זה יכול להרגיע, להוסיף מתינות להתנהלות, להוות משקל נגד שירסן את חמינאי וארדואן, להגביר שיתופי פעולה כלכליים. כל אלה דברים חשובים ומצויינים, אבל אולי יש בכך גם אפשרות מרחיקת לכת יותר. יש כבר מי שמהרהר בקול רם באפשרות העתידית של יצירת ברית צבאית שתגן על המדינות והאזור. ברית נאטו של המזרח התיכון. זה יצמצם את השפעתה וכוחה של ארה"ב באזור שלנו. מה משמעות הדבר לישראל?