הכלכלה של דרום אפריקה קורסת, פשוטו כמשמעו, ויש לכך סיבות פוליטיות ותרבותיות שחיוני להכיר על מנת להבין. העתיד המדאיג של דרום אפריקה, תהיה לו השפעה עצומה על האנשים, על האזור ולמעשה על העולם. פעם היא הייתה ההבטחה הגדולה של היבשת, מדינות ה-BRIC צירפו אותה לשורותיהן, מאז הציפיות ירדו, המשקיעים בורחים, גם האוכלוסיה החזקה בורחת.
תרחישים שונים עלולים להתקיים, כולל אפילו התפרקות של המדינה.
בשנת 2017 סקרתי זאת בכתבה פסימית במדור הכלכלי של YNET, מאז המצב בדרום אפריקה רק הידרדר. המדינה, שהיא המפותחת ביותר מבחינה כלכלית בין מדינות אפריקה, הולכת ומידרדרת מבחינה כלכלית מאז שנות ה-90. דוקא היום לנוכח ההתפתחות של מדינות אפריקה יחס החוב מוצר עולה, הילודה יורדת, האבטלה עולה באופן מתמיד, עולה היקף העוני ומתרחבים פערי העושר בחברה. למעשה היום, על פי ה-World Bank Data, היא המדינה הבלתי שיוויונית ביותר בעולם. זה לא היה החזון של נלסון מנדלה.
דרום אפריקה חווה הידרדרות כלכלית מתמשכת מאז תחילת שלטון הרוב בשנות ה-90, הידרדרות שמתעצמת ומואצת בשנים האחרונות על רקע משבר 2008, הקורונה ומלחמת רוסיה אוקראינה. עם זאת ההשפעה המרכזית היא של גורמים פנימיים שמאיצים אלה את אלה.
בבסיס נמצאים השחיתות וחוסר היעילות. מנהלים ומנהיגים פוליטיים מתמנים לתפקידים בכירים בגלל השתייכות לקבוצות אוכלוסיה ובגלל נאמנות למנהיג. הם מנצלים את תפקידם כדי לגרוף רווחים ולחלק טובות הנאה למקורבים.
הקליקו להכשרת עובדים ויעוץ לפעילות במדינות אפריקה
זה פוגע יותר מכל בתשתיות. אנשים מתוך המערכת פוגעים במכוון במערכות ליצור חשמל על מנת להצדיק תיקונים יקרים בידי חברות הנמצאות בידי מקורבים. מכרזים מוטים לצד היקר והלא יעיל. כספים נעלמים וחקירות של ההיעלמות מסתיימות בחוסר ממצאים.
עקב אלה יורדת הפעילות, נפגעת אספקת המים, נפגעת אספקת החשמל. חוסר במים וחוסר בחשמל במשך שעות ארוכות בכל יום פוגעים בתעשיה, פוגעים בפעילות הכלכלית, מבריחים משקיעים מן החוץ ומקטינים את הכנסות המדינה, כאשר היא זקוקה לאותם כספים על מנת לתקן את המערכות החסרות והמערכות שנפגעו.
זה פוגע גם בתפקוד של כוחות שמירת הסדר. ארגוני פשע מצליחים להשיג נשק שהיה קודם לכן בידי הצבא ופועלים בלי חשש שיועמדו לדין. הפשיעה עולה, אנשי ציבור המנסים להתנגד לכוחן של קבוצות אלו נרצחים ושכונות שלמות בערים הופכות לאזורי סכנה, בעיקר בשעות הלילה. לידיעתו של מי ששוקל לעשות רילוקיישן לדרום אפריקה. כל זה מצידו מוסיף למניעה של השקעות מן החוץ ולצניחה ביעילות של הפעילות הכלכלית.
ברקע לכך עומדת מורשת תקופת האפרטהייד שנתנה את כל היתרונות למיעוט הלבן השליט. למרות שהוא בוטל בשנת 1990 עדיין מרבית העושר של האומה נמצא בידיים של צאצאי מהגרים אירופאיים, ובניהם נהנים מהכנסה גבוהה בהרבה מזו של הרוב השחור האפריקאי ומרמת השכלה גבוהה בהרבה. חוסר שיוויון עמוק הוא בסיס לא טוב לצמיחה כלכלית.
לצד זה נמצאת התרבות המקומית האפריקאית שמתבטאת גם במדינות רבות נוספות ביבשת. תרבות של נאמנות למשפחה, לחברים ולשבט על פני נאמנות למדינה. חוסר נאמנות למדינה, כפי שניתן לראות במרכזי הפשע של אמריקה הלטינית, מובילה לחוסר שליטה של כוחות הסדר, חוסר יעילות של מערכת המשפט ועקב אלה גם כאוס, שחיתות וחוסר יעילות.
קיימת גם החקיקה. החוק הדרום אפריקאי מחייב לתת לאפריקאים המקומיים משקל בכל הדרגים בכל חברה וארגון, כולל בדרגים הגבוהים ביותר והמקצועיים ביותר. הרעיון הוא מבורך, ליצור אפליה מתקנת שתיתן הזדמנות לאלה שנשארו מאחור בזמן האפרטהייד. עם זאת אחת ההשלכות של החוק היא קידום יתר של אנשים שאין להם את הכישורים המתאימים למלא את התפקיד. קידום שמתקיים רק למען העמידה במכסות. זה פוגע ביעילות של הפעילות בכל המקומות ובכל הדרגים.
שלושת אלה ניצבים מאחורי שורה של החלטות שגויות בתחומים רבים. ההשקעה בתשתיות נעשית בצורה לא מסודרת ובלי מחשבה קדימה. כך גם בתחום הגיאו פוליטי. המדינה מחוברת בינלאומית לרוסיה וסין וסירבה בין השאר לגנות את רוסיה עקב הפלישה לאוקראינה. זה יצר התקררות ביחסים עם מדינות המערב שהן השותף שמדינת צבעי הקשת זקוקה לו. על שגיאות משלמים.
דרום אפריקה היא מדינה מגוונת מאוד בכל אספקט אפשרי. זה יתרון וזה גם חיסרון, זה אפילו איום על עתידה.
למדינה תוואי שטח שיוצרים פירוד ופיצול. המזרח של דרום אפריקה גשום בעוד שהמערב צחיח מאוד, מדברי. רצועת החוף נהנית ממזג אויר נוח ורוחות ים המביאות גשמים, בעוד שפנים הארץ קשה למחיה ולחקלאות, ובין שני אלה חוצץ קו הצוקים הענק, ה-Great Escarpment המפריד את אזור החוף מה-Great plateau ששוכן צפונה משם.
אלה גרמו לחלוקה לא שיוויונית של אוכלוסיה ברחבי המדינה, עם צפיפות אוכלוסיה גבוהה במזרח ובדרום ועם דלילות אוכלוסיה בצפון מערב. הם גם הביאו להבדל גדול בהשקעות וביזמות הכלכלית באזורים השונים. תנאי השטח גרמו לגיוון אוכלוסייתי גדול, מה שהמדינה הציגה בגאווה כ"מדינת צבעי הקשת". נכון, דיוון הוא דבר מבורך מבחינה ערכית, אבל גיוון גם גורם לפערי הכנסה, למתחים ופערים בנאמנויות.
כ-80% מהאוכלוסיה היא מה שמוגדר כשחורים, התושבים המקוריים, ובדומה למצב במרבית מדינות היבשת הם מפוצלים ביניהם ונאמנים לקבוצה הרבה יותר מאשר למדינה. בדומה למרבית מדינות היבשת האחרות גם בדרום אפריקה הנאמנות המרכזית אינה למדינה אלא לשבט, לקבוצה האתנית. הקבוצה הגדולה ביותר היא הזולו, אך אלה אינם הרוב ואפילו לא קרובים לכך. הזולו מונים כ-22% מהאוכלוסיה ומרוכזים בעיקר בדרום מזרח. יש גם קסוסה (16%), בני שבטים קטנים יותר, לבנים אנגלו סאקסיים, אפריקאנס, אסייתיים ובני תערובת.
בשלטון נמצאת, מאז מתן השליטה לרוב והסרת האפרטהייד, מפלגת ה-ANC שבסיס הכוח שלה הוא בשבט הזולו. כאשר הועמד לדין ראש הממשלה הקודם, זומה, פרצו מהומות בקרב בני השבט. אין זה משנה אם הוא באמת גנב ושיחד, אחרי הכל הוא הרי אחד משלנו. ככה זה עובד.
מצבה הכלכלי של דרום אפריקה מידרדר ומאיים על שלמותה ועתידה. אם לא יופיע ברבור שחור שישנה הכל יהיה רע מאוד, גרוע בהרבה מאשר היום, ונשאלת רק השאלה כיצד יתרחש האסון ומתי. הפיצול לקבוצות רבות, הנאמנות השבטית והמרירות של הרוב עקב מורשתו הכלכלית של האפרטהייד יוצרים עוינות רבה לכיוונים שונים ומהווים חומר נפץ.
התרחשותו של אסון נרחב, למשל כשל נרחב של התשתיות, מחסור בצרכי יסוד של האוכלוסיה, או תחושת היפגעות של קבוצה זו או אחרת, יכולים להוביל להתפרצות אלימה. זה כבר קרה במימדים קטנים, זה יתפרץ בשלב כלשהו במימדי ענק.
תחושת היפגעות של קבוצה אתנית מתקיימת בכל פעם שמנהיג מרכזי מועמד לדין עקב שחיתות, מה שנתפס בקרב אנשי שבטו כתפירת תיק. משבר כלכלי עמוק שיגרום למצוקה גוברת עד כדי רעב נרחב כבר נמצא בדרך, בהתהוות. מה יהיה ניצוץ שיגרום לחבית אבק השריפה של דרום אפריקה להתלקח?
ההדירדרות יכוטלה להביא לעלייתו של משטר פופוליסטי אפריקאי שיגזול מהלבנים את זכויותיהם בשם השיוויון, ובכך יהרוס את מה שנשאר מהכלכלה. הניסיון של ממשל מוגאבה בזימבבואה יכול ללמד אותנו לאן זה יוביל.
זה יכול להוביל לפיצול של המדינה למדינות שבטיות, כאשר הלבנים שולטים במדינת הכיפ והשבטים הגדולים שולטים במרחבים שלהם באזורים הפוריים של המזרח, על הבעיות הפוליטיות והכלכליות הכרוכות בכך. זה גם יכול לדרדר את דרום אפריקה למצב של Failed state דוגמת סומליה, בה מתקיימת מלחמת הכל בכל.
עולם הכלכלה והעסקים נע מזה עשרות שנים בגלים, מצמיחה גלובלית להאטה עולמית ואז צמיחה שוב. כל גל כזה גם מביא איתו שינויים במפת העסקים והכלכלה
לאן מועדות פניה של קובה? במשך שנים הייתה קובה בבחינת אצבע בעין של ארה"ב ואולי בכלל של מדינות המערב. שם, מדרום לפלורידה, במרחק של 145
כלכלת בריטניה שוקעת בעשרות השנים האחרונות. מה גורם לכך? בבריטניה נוצרה בשעתו המהפיכה התעשייתית, שם הכל התחיל. לאחר מכן התעשייה, המסחר והפיננסים הפכו אותה לכלכלה
נורווגיה היא אחת המדינות העשירות ביותר היום בעולם, עם תמ"ג נומינאלי לנפש של $92,646 לשנה. מרשים, אך לא תמיד היא הייתה כזאת. זאת מדינה קטנה
The country is following Lebanon down the slippery slope
תודה טל. מאמר מרחיב דעת.
תודה
גם בישראל מתרחש תהליך מהיר של פילוג רעיוני/דתי המסכן לקרוע את יכולת השליטה של כל ממשלה אשר תוקם. המשפט "אנו עם אחד" אינו קיים עוד. הויכוח למי נתונה השליטה הסופית להחלטות חוקיות לעם או לביהמ"ש העליון והפרדת הרשויות הוא הרסני.
המסקנות יכולות להיות מאוד קולניאליסטיות