האם קפריסין תאוחד מחדש?

התמונה הראשית כאן צולמה בניקוסיה, בירת קפריסין. זה רחוב צר בין בניינים. רחוב שנקטע בעת הפלישה הטורקית בשנות ה-70. מצד אחד – החלק היווני, מצד שני – החלק הטורקי. באמצע ביניהם מחסום, גבול, ועליו מודעה פוליטית. זה סמל של מצבה של קפריסין: מפוצלת, נחלקת בין יוונים לטורקים ומצויה בדרך ללא מוצא מבחינה זאת מאז שנות ה-70.

קפריסין היא אי מדמם וכאוב המחכה לפתרון והחלמה, ויתכן ועכשיו נפתחת אפשרות כזאת.

הדרך שהובילה למצב הנוכחי

קפריסין – אי גדול, יפהפה ומיושב במזרח הים התיכון, היא הייתה מיושבת מאז העת העתיקה, בעיקר בידי יוונים לקבוצותיהם השונות. אלה הגיעו באוניות שלהם, הקימו בה מושבה וסחרו איתה, גידלו בה גפנים וזיתים והקימו מקדשים. לאורך אלפי השנים שחלפו מאז היא נכבשה ונשלטה בידי רבים אחרים: רומאים וביזנטים, צלבנים, ונציאנים, טורקים ובהמשך גם בריטים. המקום האסטרטגי שלה, כבסיס צבאי, מסחרי והתיישבותי במזרח הים התיכון, משך את עיניהם של עמים ושל מעצמות.

היום, עקב ההיסטוריה שלה, מיושבת קפריסין בפאזל של לאומים, דתות ושפות, כאשר הראשיים שבהם הינם היוונים הנוצריים והטורקים המוסלמים. זה שורש המורכבות של מצבה. ב-1974, 14 שנה לאחר שהשתחררה מהשלטון הבריטי, 14 שנים של דמוקרטיה, התקיימה בה הפיכה וחבורת קציני צבא בעלי לאומיות יוונית תפסה בה את השלטון.

כדרכם של שליטים צבאיים הם החילו צעדים פופוליסטיים וכוחניים, שהבולט שבהם היה להתחיל תהליך של איחוד עם יוון. התגובה של טורקיה הייתה מהירה, הצבא הטורקי פלש לאי וכבש את הצפון שלו והכריז עליו כעל מדינה טורקית קפריסאית. אלפים רבים של נוצרים ברחו ממנה דרומה. אלפים רבים של מוסלמים ברחו בכיוון ההפוך, מהדרום אל הצפון הטורקי מוסלמי. המדינה הצפונית הזאת מאז אינה מוכרת על ידי מדינות בעולם, מלבד טורקיה כמובן.

זאת בעיה עמוקה המחכה לפיתרון, ויתכן וכעת נפתחת אפשרות שהוא יקרה.

ומה קרה מאז?

מאז חלפו להן מעל ל-50 שנה, כאשר המונח "קפריסין" מתייחס לשתי מדינות. האחת, הרפובליקה הקפריסאית שבדרום, מדינה של התרבות היוונית המוכרת בידי מדינות העולם כקפריסין האמיתית המקורית, בעוד שאזור הכיבוש בצפון נמצא במצב של מדינה מצורעת ובלתי מוכרת.

הרפובליקה הקפריסאית הצטרפה בשנת 2004 לאיחוד האירופאי ומאז היא הולכת ומשגשגת מבחינה כלכלית. הכלכלה שלה הולכת ומשתפרת, למרות שעברה טלטלות ואף משברים, למשל משבר 2008 וקריסת כלכלת יוון באותה תקופה, לצד זאת משבר הקוראל לפני כעשור וכמובן הקורונה. היא ידעה להתגבר ולצאת טוב ממשברים אלה, בעיקר עקב סיוע מהאיחוד האירופאי ועקב ניהול כלכלי אחראי מצד הרשויות שלה.

היום קפריסין נהנית מעודף תקציבי, בזמן שכלכלות מערביות אחרות שוקעות בגירעון עמוק. הכלכלה שלה צמחה בשנה האחרונה, במונחים של תמ"ג לנפש, ביותר מ-3%. המון ביחס לכלכלות אירופאיות אחרות. זאת כלכלה מבוססת על תחומי שירותים, ובראשם התיירות. המדינה נהנית מרמת פשיעה נמוכה מאוד, מהנמוכות ביותר באירופה. היא יעד תיירותי חשוב במונחים עולמיים, עם חופים בלי סוף, שמש לאורך מרבית השנה, אוכל אטרקטיבי, היסטוריה ועתיקות. היא חלק מהמרחב היווני שבו בין השאר התפתחו בשעתו החשיבה המדעית והתרבות היוונית.

מצבה של הרפובליקה הטורקית של צפון האי, לעומת זאת, אינו מזהיר. היא נשענת על כלכלת טורקיה, המדינה האם, כאשר מצבה של טורקיה, כפי שאנו יודעים, בעייתי. היא תלויה בסיוע כלכלי טורקי, משתמשת בלירה הטורקית המידרדרת, ואמנם מושכת תיירות ומספקת שירותים, אך הרבה פחות מאשר שכנתה היוונית שמדרום. הקשיים של החלק הטורקי הם חלק ממה שאולי יאפשר שינוי בהמשך הדרך.

קפריסין וישראל

מה המצב בינינו לבין קפריסין? במילה אחת: טוב. בשתי מלים: טוב מאוד. במלים נוספות: יכול להמשיך ולהתפתח להיות טוב עוד יותר.

קפריסין זקוקה לנו כלכלית, צבאית וטכנולוגית, יש לה זהות גורל איתנו ויש לה איתנו אויב משותף – טורקיה של ארדואן. כל אלה מביאים לגישה ידידותית כלפינו, גם כאשר מדינות אחרות בעולם מפנות לנו את הגב. מצד שני ישראל זקוקה לקפריסין, בת ברית לא מוסלמית במזרח אגן הים התיכון על הציר הגיאוגרפי מערבה לעבר אירופה.

צבא קפריסין רוכש מאיתנו מערכות נשק. חיל האויר הישראלי מתאמן מעל אדמתה. בטריטוריות שלה עוברים קוי תקשורת וגז ישראליים. חברות טכנולוגיה ישראליות מקימות בה מרכזים, ומנצלות את העלויות הנמוכות יחסית, הקירבה הפיזית לישראל, והיכולת לחדור דרכה לשוקי האיחוד האירופאי. בהמשך לכל אלה אנחנו גם נהנים מעודף סחר מולה.

הפוטנציאל גדול יותר ממה שנעשה עד כה. הקירבה הפיזית מאפשרת מיזמי תיירות משותפים. החברות של קפריסין באיחוד האירופאי מזמינה מיזמים משותפים, למשל יצור ופיתוח טכנולוגיים, שהפירות שלהם יוכלו להיות משווקים בלי מגבלות במדינות דוגמת גרמניה, צרפת והולנד. היא אתר אידיאלי לפעילות כלכלית ישראלית, כאשר זאת נדרשת להתקיים מחוץ לישראל. ראינו את החשיבות של אתר כזה כאשר נעצרו הטיסות לישראל.

מימוש של הפוטנציאל הזה מחייב פעילות בקפריסין הדרומית על פי הקוד המקומי שקרוב מאוד לזה של פעילות עסקית ביוון. צריך לעשות שיעורי בית, ללמוד את התרבות המקומית ולפעול בהתאם לה.

מה העתיד של האי?

לאורך מרבית הזמן שעבר מאז הפיצול ב-1974 התבצרו שני הצדדים, הטורקי והיווני בעמדות לא ניתנות לגישור. היוונים רצו באיחוד מחדש של האי, והציעו מתכונות שונות של פדרציה של מחוזות שתיתן אטונומיה לטורקים. הטורקים, לעומת זאת, דרשו פתרון של שתי מדינות נפרדות.

בעוד שהיוונים ממשיכים בעמדה שתוארה כאן, נראה שמשהו קורה בצד הטורקי. ב-19 באוקטובר השנה נערכו בחירות לנשיאות צפון האי ובהן זכה טופאן ארהורמן (Tufan Erhürman) בשני שלישים מהקולות. הוא משכיל טורקי מתון, התומך באיחוד של שני חצאי האי. זאת הייתה מפלה לאנשיו של ארדואן התומך בפיצול מדיני. זה ביטוי לחוסר שביעות הרצון מארדואן בקרב האוכלוסיה של טורקיה, ויש בכך גם ביטוי לאכזבה של הטורקים הקפריסאים מהמצב של המחוזות שלהם, המפגרים אחרי אלה של הדרום מבחינת רמת חיים והצלחה כלכלית. נמאס להם כנראה. עם גאווה לאומית קשה לערוך קניות במכולת.

ארהורמן כבר הצהיר כי יפעל בתיאום עם טורקיה. הוא לא רוצה קונפליקט עם הצבא והמשטרה של ארדואן, הוא גם לא רוצה ליצור עימות עם הארדואניסטים של האי. גם ברור לו שנכון להיום כלכלת האי תלויה בטורקיה מבחינות רבות ולא ניתן לנתק זאת באיבחה מהירה.

התהליך לא עומד להיות פשוט. ארדואן יעשה כל מה שביכולתו, ויש לו כלים רבים, לטרפד את רעיון האיחוד. עם זאת הוא יהיה מוגבל, הן בגלל התמיכה הברורה של הטורקים הקפריסאים בתהליך האיחוד והן בגלל הקשיים של ארדואן בזירה הבינלאומית שימנעו אותו מלנקוט בצעדים אלימים. יחד עם זאת, גם אם ארהורמן יצליח לצלוח את המכשול הזה ולהתחיל משא ומתן עם הרפובליקה הקפריסאית, הוא לא יהיה פשוט כלל. בין שני הצדדים יש מחלוקות על שטחים שיהווו חלק מהמחוזות היווניים או הטורקיים. מחלוקות על השבת משפחות מקוריות לבתיהן של לפני הפיצול. יש גם דרישות לפיצויים. מעבר לכל אלה יש רגשות, רגשות של שינאה, של מרירות, של גאווה לאומית, של מסורת ודת.

טוב, את המורכבות הזאת אנחנו בישראל מכירים היטב.