האם האימפריה מכה שוב?

הדמוקרטיות הליברליות הן במידה רבה האימפריה שירדה מגדולתה. הן צמחו, החל מעלייתה של בריטניה הקפיטליסטית והפרלמנטרית במאה ה-19, עד למדרגה של הגמוניה עולמית. צירפו אליהן עשרות מדינות באירופה, באמריקה הלטינית ובאסיה, ולאחר שהביסו את המלוכה, הנאציזם, הפשיזם והקומוניזם. בעשרות השנים האחרונות הן מאותגרות בידי מדינות לא דמוקרטיות ולא ליברליות, וחשוב לבחון האם הדמוקרטיה הליברלית תשוב למעמד של הגמוניה עולמית. יש סימנים לכך.

מתי זה החל?

המורדים החדשים שאיתגרו אותה הופיעו לקראת סוף המאה ה-20, כן, לאחר נפילת הגוש הקומוניסטי שהותיר חלל ריק ולאחר שהיה מי שתיאר זאת כ"סוף ההיסטוריה", סוף המאבקים בין גושים, בין אלטרנטיבות שלטוניות. האיסלם התפרץ בדמותן של הטאליבן, אירן, אל-קאעידה ודאעש, סין הציבה מודל של "קומוניזם עם מאפיינים סיניים", כלומר שלטון מפלגתי שנשען על תמהיל של ריכוזיות, מעקב ושגשוג כלכלי על בסיס יוזמה חופשית עם שליטה מרכזית. רוסיה, שכבר הספידו אותה, חזרה עם ריכוזיות ומראית עין של דמוקרטיה בהנהגת פוטין, וכמוה עשתה גם טורקיה של ארדואן.

הקליקו לפרטים והזמנת סדנאות לפעילות מול מדינות המערב

עשרים השנים האחרונות הציבו על מפת העולם את הביריונות הגיאו-פוליטית: רוסיה מספחת לה שטחים של אוקראינה, אירן שולחת משמרות מהפיכה לעיצוב מחודש של המזרח התיכון, סין מכריזה על ים סין הדרומי כמים טריטוריאליים שלה ומתעלמת מפסק דין של בית הדין הלאומי בהאג, וטורקיה לומדת ממנה ומכריזה על שטחי ים של קפריסין ויוון כנמצאים בבעלותה.

המהלכים הללו תפסו את הדמוקרטיות הליברליות, ובראשן האיחוד האירופי, בלתי מוכנות, והן הגיבו לאורך שנים בעיצומים כלכליים מהוססים, בקריאה לשמור על החוק הבינלאומי, ובעיקר בניהול דיונים והקמת וועדות. ברור ששליטים הנוקטים במדיניות בין לאומית ביריונית לא התרשמו מכך. השנה האחרונה, דווקא שנת 2020, ההיא עם הקורונה, מסתמנת כשנה של היפוך כיוון. האם הדמוקרטיה הליברלית תשוב למעמד של הגמוניה עולמית?

האימפריה הדמוקרטית הליברלית מכה שנית

אירן, שכבר מצאה עצמה מול סנקציות אפקטיביות המכריעות את הכלכלה שלה, רואה מולה התגבשות של קואליציה. חיבור של מדינות המערב, יחד עם מדינות ערב המתונות וכפי שזה נראה כרגע גם ישראל שבונה שגרירות ושיתופי פעולה מהצד השני של המפרץ הפרסי. טורקיה הלכה צעד אחד רחוק מדי ולפתע ניצבת מול שיתוף פעולה אקטיבי כלפיה של יוון, קפריסין, מצרים, ישראל, צרפת ואף הנהגת האיחוד האירופי. רוסיה מוצאת עצמה בלי תומכים בעת הויכוח על הרעלת נבאלני, טוב, מלבד טראמפ, אבל גם הוא תמך בהם בגימגום. היא נקלעת לבידוד הולך ומחריף בידי מרבית מדינות המערב הפוגעת קשות בכלכלתה.

הסיפור הגדול הוא של סין, החברה רבת הכוח ביותר בחבורה הזאת. מולה הולכת ומתגבשת קואליציה יותר ויותר מאוחדת של מדינות דרום מזרח אסיה, ארה"ב, יפן, אוסטרליה והודו. לצידה הימנעות של מדינות רבות יותר ויותר לשתף פעולה בפרוייקט ה-BRI – Belt and Road Initiative. היא נאלצת לשנות את מדיניותה הכלכלית ולהסתמך על כוח הקניה הפנימי.

כבר ראינו את התהליך הזה מתרחש, כאשר הדמוקרטיה הליברלית שבה למעמד של הגמוניה עולמית. כן, אז בשנות ה-30 מול היטלר, ואולי יש להתנצל על ההשוואה. גם הוא, כמו ידידו מוסוליני ויפן של טוג'ו, התעלם מהחוק הבינלאומי. השתמש בכוח בלי עכבויות, דיכא את הדמוקרטיה והמיעוטים בתוך מדינתו ועשה זאת לאורך שנים שבהן הדמוקרטיות המערביות הגיבו בגינויים מהוססים. הגיבו בקריאה לשמור על החוק הבינלאומי, ובעיקר בניהול דיונים והקמת וועדות.

כיצד זה השתנה?

מדינות הציר כבשו מדינות, צפצפו על החוק הבינלאומי ועל ערכים של כבוד הדדי, שיתוף פעולה וזכויות אדם, אבל הכל הסתיים באמצע שנות ה-40. כאשר גופתו של מוסוליני תלויה על עמוד חשמל. חייל סובייטי מציב את הדגל האדום על חורבות בניין הרייכסטאג ופטריות אטומיות מיתמרות מעל הערים הירושימה ונגסקי.

משהו דומה, בקנה מידה קטן יותר, קרה למשטרו של סדאם חוסיין לאחר כיבוש כווית, ולארגוני אל-קאעידה ודאעש ולמנהיגיהם. קרה לאחר שרשמו, כל אחד בנפרד, הישגים מפתיעים ומרשימים.

היום זה תורן של טורקיה, רוסיה, סין ואירן, היורשות ההיסטוריות של האימפריה העותומנית, האימפריה הפרסית, סין הקיסרית ורוסיה הצארית. יתכן וגדולת העבר הניעה כל אחת מהן לנסות לבנות את בסיס הכוח הברוטלי על בסיס הכלכלה והטכנולוגיה של המאה ה-21, לשחזר את גדולת העבר. יתכן. כך או כך, כל אחת מהן הגיעה אל נקודה בה הסכסוך שלה עלול לתמרן אותה למלחמה של ממש מול קואליציות בינלאומיות. לא מלחמה כלכלית, לא מלחמה על דעת הקהל ולא שום משחק מלים אחר, אלא מלחמה.

מה יקרה בהמשך?

האם הדמוקרטיה הליברלית תשוב למעמד של הגמוניה עולמית? על פי ניסיון העבר של ההיסטוריה, ולנוכח דרך הפעולה של שליטי המדינות הביריוניות עד כה, סביר להניח שמלחמות רחבות היקף לא תפרוצנה בחזיתות הללו בעתיד הנראה לעין. התוקפן ימצא דרך לרדת מהעץ לפני שהוא נשאב למערבולת גדולה מכפי שהוא תכנן. סביר שלא נראה בקרוב מטוסי גלאקסי פורקים טנקים וחיילי מארינס, וטילי שיוט נורים על ערים ועל ריכוזי כוחות.

יחד עם זה נראה שתקופת הגאות של המדינות הביריוניות הולכת ומסתיימת. אל הזירה חוזרים חוקי המשחק הבינלאומיים שהחלו מתגבשים בהדרגה מאז מלחמות נפוליאון. הם עברו חידוד בהקמת המנגנונים הבינלאומיים של היום, כולל ארגון הסחר העולמי, האו"ם ובין הדין הבינלאומי בהאג. המשבר הכלכלי שבו נתונות היום רוסיה, טורקיה ואירן לא צפוי להיעלם. יתכן וגם כלכלת סין תמצא עצמה נתונה בו או לפחות תיפגע משמעותית.

תמונת המצב הזאת גם מצביעה על כך שנכונו לנו עוד שנים רבות של קונפליקטים כלכליים, איומים, מתיחות, ומן הסתם גם התקלחויות מוגבלות. התלקחויות מהסוג שראינו במזרח אוקראינה, בגבול טורקיה סוריה.ראינו בהתקפה על שדות הנפט של סעודיה ובגבול הודו סין בהימלאיה. אלה דברים שצריך לקחת בחשבון בעת תכנון פעילות כלכלית, של מדינה אבל גם של חברה עסקית.

חברה ישראלית שמגישה הצעה לפרוייקט באזור חיכוך בין קבוצות המדינות הללו חייבת לקחת בחשבון את מקדם הסיכון. גם אם כרגע האזור רגוע יחסית, בין אם מדובר בקידוח גז בים סין הדרומי, פיתוח תיירות בהימלאיה, או שותפות עסקית באיחוד האמירויות. בהחלט אין צורך להימנע מכך, אבל הכרחי ללמוד את השטח ואת הגיאו-פוליטיקה שלו ולשקלל זאת לצד שאר השיקולים.