מלטה, ארץ ההזדמנויות הבלתי מנוצלות

על האי הלא גדול של מלטה ואיי הלווין שלידו חיים כחצי מיליון איש. כן, זה הרבה בשביל שטח קטן כל כך. זה מקום די צפוף, אבל זה נהיה עוד יותר צפוף כאשר מגיעה עונת התיירות, כי בכל שנה מצטרפים אליהם כ-3 מיליון מבקרים. לא פלא: יש בהחלט מה לראות וממה להתפעל בה. חופים נפלאים, סיורי ים, בניה מדיאבלית ושמש כל השנה. התמונה נהית פחות מלבבת כאשר מביטים לעבר הפוטנציאל והמיצוי של כלכלת מלטה.

מלטה הצטרפה לאיחוד האירופאי רק בתחילת שנות האלפיים והצטרפה אל גוש האירו ב-2008 וזה ניכר בחזות שלה בכל מקום. נכון, התמ"ג שלה התקדם וכבר עומד על מעל ל-30 אלף דולאר לשנה לאדם, אבל הסביבה הציבורית והתשתיות עדיין לא הספיקו להתאים את עצמם לכך. אין בה כביש בין עירוני מהיר של ממש, כמעט ואין גינון ציבורי, ומרבית הנהיגה מתבצעת בכבישים צרים שבשני צידיהם גדרות אבן.

יש עוד. החקלאות מפגרת ולא עומדת בצרכי המדינה, למעשה מלטה מייבאת כ-80% מתצרוכת המזון שלה, והחדרה של טכנולוגיות חקלאיות מתקדמות יכולה להקפיץ זאת באחוזים ניכרים. גם כאן יוכלו חברות ישראליות להביא ערך מוסף ולגזור קופון.

הגורמים

למלטה בעיות אובייקטיביות. אדמתה גירית והיא דלה במים. מעט מאוד גשמים יורדים בה בשנה, ובניגוד לישראל אין לה צפון ירוק למשוך ממנו את מימיה. זה מגביל את החקלאות ואת הגינון הציבורי גם יחד. אין בה מחצבים ומקורות טבעים אחרים. היא הצטרפה כאמור באיחור לאיחוד האירופאי, השתחררה באיחור מהשלטון הקולוניאלי הבריטי ואלה עיכבו את התפתחותה.

למלטה אין נפט וגז, אבל יש המון אור שמש ורוח ולמרות זאת קשה למצוא בה אתרים המנצלים את הפוטנציאל האנרגטי שלהם. גידולים חקלאיים רבים וחיות משק רבות לא מתאימים לה, אבל היא גם לא מרחיבה את גידול אלה המתאימים לאקלים צל המדבר השורר בה. כו, יש כאלה. כל מומחה לחקלאות מידבר בישראל יוכל לפרט אותם.

כן, יש לה מגבלות אובייקטיביות אבל הן לא מספרות את כל הסיפור. הגורם המרכזי לפיגור העסקי והכלכלי הוא הרוח האנושית, התרבות המלטזית.

התרבות המלטזית

כבר במבט ראשון מתרשם המבקר באי מחוסר החן הסביבתי, ואחריו עולות לתודעה תופעות נוספות שהמכנה המשותף להן הוא חוסר מאמץ וחוסר שאיפה למצוינות. החקלאים מעבדים את אדמותיהם באותה דרך בה עשו זאת אבותיהם לאורך הדורות. לא פוגשים כאן יוזמות תיירותיות מעבר למוכר ולצפוי. כך גם בתחום העסקי, כך גם התשתיות. נראה כי המלטזי, בין אם מדובר באדם פרטי או בנציג הרשויות, עושה את מה שמקובל לעשות בסביבתו ומסתפק בכך.

על מנת להבין את התופעה הזאת יש לזכור כי אוכלוסיית מלטה התפתחה לאורך מאות ואלפי שנים באקלים לוהט המשבית את החשק לעבוד. נכבשה על ידי אומות אחרות שוב ושוב, והפנימה את העובדה שאין טעם להתאמץ. תחת שלטון זר, לאורך מרבית ההיסטוריה, כל המשקיע שוקע. מסוכן להרים את הראש ולהצליח. נכון, זאת לא רק מלטה. תנאים אלה עברו על פני מרבית מדינות הים התיכון והשפיעו על מרביתן בדרך דומה.

גורמים אלה ניצבים ברקע כלל מדינות דרום הים התיכון. התרבות והכלכלה של מדינות ערב, של דרום איטליה, יוון, דרום ספרד ועוד. זה אזור נפרד ממרכז, מערב וצפון היבשת במה שנוגע לתרבות האירופאית. האקלים החם והכיבוש הזר יצרו בדרום אגן הים התיכון שרשרת של מדינות מפגרות מבחינה כלכלית, וזאת אינה מקריות. נכון, זאת אינה מקריות, אבל זאת בהחלט הזדמנות.

ההזדמנות לישראלי

התמונה ברורה. זאת מדינה מפותחת ומתפתחת הנהנית מתקציבי האיחוד האירופאי, שהכנסות רבות זורמות אליה עקב התיירות הרבה, אבל עדיין יש במפת הפיתוח שלה חללים לבנים. זאת מדינה שבה יש ליזם הישראלי כר נרחב ליזום, לפעול וליהנות. צריך לשם כך לנתח את צרכי האי. יש לדעת כיצד לפעול מול תקציבי האיחוד האירופאי, זה עולם הדורש היכרות וניסיון. לצד זה כמובן יש מה להציע לממשלת מלטה ולרשויות המקומיות, וניתן גם להקים חברה מקומית, או אולי סניף וממנו להפעיל יוזמות כלכליות עסקיות באי.

יוזמות שכאלה יכולות לייצר ולשלוח את התוצרת אל מדינות המערב הנמצאות מצפון למלטה, תוך היעזרות בהיעדר המסים עקב החברות באיחוד האירופאי. גם הקירבה הגיאוגרפית אל מדינות היבשת מקלה על כל. לצד זאת מלטה עדיין זולה ומאפשרות עלויות נמוכות של פעילות יחסית לשאר מדינות אירופה. יש כבר מי שחשב על כך. מאז ההצטרפות לאיחוד צמחו באי מיזמים וסניפים של חברות בינלאומיות היוזמים יצוא לאירופה המנצל את העלויות הנמוכות יחסית באירופה יחד עם הורדת המכסים: מעגלים מודפסים, אריזת תרופות, תוצרי נפט, לצד מתן שירותים. זה קיים אך רחוק ממיצוי.

ההזדמנות נמצאת גם בחלוקה הפנימית של המדינה. באופן טבעי היא מתאפיינת במיקוד עסקי בחופים, היכן שנמצאים החופים, האטרקציות התיירותיות, ולצידן הנמלים והנתיב ליצוא בדרך הים. זה משאיר אדמה פנויה ויוצר עלויות נמוכות בפנים האי. צריך לקחת זאת בחשבון בעת תכנון המיזם.

צרכים

במקום בו כואב ללקוח ניצבת ההזדמנות של הספק. הכל מתחיל ונגמר בצרכים של מלטה, והרשימה לא קטנה.

קודם כל נדרשים פתרונות מים. נכון, היא השכילה להקים מערכת התפלת מי ים, אבל התפוקה שלו מגיעה אל הקצוות שלה, וכל גדילה של התיירות, התעשייה או החקלאות תדרוש פתרונות נוספים.

נדרשים פתרונות לצפיפות, בין אם מדובר במגורים, שטחי עסקים, חניה וכמובן שמירה על שטחי טבע. נדרשת בניה חכמה, נדרשים פתרונות חניה מתקדמים יותר, ויש צורך בסדירו והנגשה של שטחי הטבע. למלטה פניני טבע רבות בין המצוקים המבהיקים בשמש, אך בדרך כלל קשה מאוד להגיע אליהם.

הכרחי לקדם את החקלאות. התפוקה הנמוכה שצויינה קודם לכן נובעת מכך שהחקלאי המלטזי הממוצע עדיין עובד כפלאח. מסקל אבנים ועושה עבודות רבות באופן ידני. ישראל עשתה בדיוק בתחום זה עבודה מרשימה לאורך השנים ויש לה ידע רב לחלוק עם המלטזים.

ויש נדלן. במקום צר זה שהצפיפות בו גדולה ותיירים רבים באים בו הולכות ונגמרות האדמות. המצב הזה רק יקצין, רמת החיים תעלה, שטח הבניה יתרחב, מתקני תיירות יבנו, חברות אירופאיות יקימו סניפים וכל אלה יעלו את ערך הנדלן עוד ועוד.יגיע הרגע בו הנדלן המלטזי ישאיר אבק לרומניה ופולין.

זה מספיק לבינתיים. צריך להתחיל לעבוד.