ב-28 במרץ 2019 הוציאה להקת הרוק הכבד הגרמנית ראמשטיין שיר שכותרתו היא Deutschland (גרמניה). זה שיר שמילותיו מתארות את ההתמודדות של הכותב עם העבר של גרמניה והקושי שלו להיות חלק ממנה. היסטוריה של לאומנות קשוחה, נטיה מושרשת לאלימות ולשינאה. הקישור אליו נמצא בתחתית הכתבה.
הקליפ של השיר העלה התנגדות רבה מאוד. הוא מתאר מסע לאורך ההיסטוריה של האומה, מימי הכיבוש הרומאי ועד ימינו ואפילו מבט לעבר העתיד. מסע אל כל מה שמעורר בכותב אי נוחות עם היותו גרמני. הסצינות בו לא חסות על הצופה: נזירים גרגרניים מימי הביניים, ניצול ואטימות בעולם העסקים, קליקות של תקופת הקומוניזם וכן, גם סצינות מהשואה.ברקע להתמודדות הזאת ניצב כל מה שעיצב את גרמניה ושעומד, בין השאר, מאחורי ההצלחה הכלכלית שלה.
להרצאה על זכרון השואה
הקליפ עושה שימוש בכל מוטיב על מנת להבהיר את העמדה של הלהקה. הוא מציב בתור Germania הדמות שמייצגת את האומה, שחקנית שחורת עור. הוא מציג את חברי הלהקה בבגדי אסירים יהודיים, אבל ההתנגדות התעוררה בכל זאת. המועצה הגרמנית למלחמה באנטישמיות הצהירה כי הקליפ חצה את הגבולות של הלגיטימי. שגריר ישראל פירסם התנגדות לשימוש בסצינות מהשואה.
השיר שופך אור על התמודדותה של גרמניה עם העבר שלה, כולל העבר הנאצי. הוא מהווה שיעור בהתמודדות היסטורית. זה מקרה של חברה שמתמודדת עם עברה, יש בה דעות שונות לגביו, ודיעות שונות לגבי הדרך הלגיטימית לעסוק בו.
המאבק על הזיכרון
הדרך לעסוק בכך צצה על כל צעד ושעל. המטייל היום בגרמניה לא יכול שלא להיתקל באתרים המשמרים את זכרון השואה. הידועה מכולם היא אנדרטת הזיכרון לקרבנות השואה בברלין, המוצגת בתמונה כאן למעלה. בערים רבות, בשכונות שונות מוצאים במדרכה לוחיות מתכת המנציחות יהודים שנרצחו במדרכות באיזורים בו הם חיו. גם בכך יש מחלוקת, יש מי שרואה טעם לפגם בכך שהלוחיות מוטבעות במדרכה וההולכים ושבים דורכים עליהן.
התזכורת העיקרית לימי הנאציזם מתמקדת בתקשורת ובחינוך. המחלוקות שתוארו כאן הן עדות למידה בה הנושא הזה חי ופועם בתודעה הגרמנית. תלמידים גרמניים שומעים על השואה, צופים בשואה, לומדים על השואה ומשוחחים על השואה. הם עושים זאת שוב ושוב לאורך שנות הלימוד שלהם. יש ביניהם כאלה החשים שזה כבר גדוש יותר מדי. זה לא גורם למשרד החינוך הגרמני להוריד את הרגל מהדוושה.
מאחורי כל אלה ניצבים רגשי אשם, נכון, אבל לא רק. ניצב החשש מכך שחוסר היכרות עם העובדות יאפשר לתופעה הזאת לחזור בקרב בציבור הגרמני. יש גם תחושת חובה. היא מתבטאת בנוסף לכך גם ביחס האוהד בצורה יוצאת דופן למדינת ישראל, זאת גם ברגעים בהם היא עומדת מול ביקורת בינלאומית. למשל על רקע הלחימה בעזה.
למדיניות הזאת יש תוצאות, למשל ביחס לאנטישמיות.
היחס לאנטישמיות
הגרף שכאן למעלה מציג תוצאות של סקר נרחב שנערך ברחבי אירופה במדינות שונות אודות יהודים ואנטישמיות. כפי שניתן לראות בכל תחום ותחום הגרמנים אוהדים יותר את הצד היהודי ונוטים פחות לאנטישמיות מאשר אירופאים בני מדינות אחרות. חשוב לזכור כי הסקר לא מבטא את יחס הרשויות, אלא את זה של האוכלוסיה עצמה. את האנשים.
קראו וראו עד כמה נוכח ומשפיע זכרון השואה בתודעה של הגרמנים. 71% מהם רואים בהכחשת השואה בעיה. רוב גדול מזהה בעיה גם באנטישמיות באינטרנט, ביטויי שינאה ועוינות כלפי יהודים במרחב הציבורי, אנטישמיות בגרפיטי ועוד. בכל אחד מאלה האחוז בגרמניה גבוה עוד יותר מאשר בשאר אירופה, אשר גם כך אינה מאופיינת באנטישמיות.
המחקר הזה, מצד אחד, מאשש יותר מכל את העובדה שמדינות יכולות להשפיע על צורת החשיבה על ידי מערכת החינוך והתקשורת. לצד זאת המחקר גם שופך אור על השאלה העולה תמיד בימי השואה, "האם יש גרמניה אחרת". נראה כי התשובה היא חד משמעית "כן". חברי להקת ראשטיין הם מייצגים של התודעה הגרמנית החדשה.
הקליפ Deutschland של להקת ראמשטיין
את מילות השיר ניתן למצוא בקישור הבא. ניתן להקליק על see translation ולקרוא את התרגום לאנגלית.
טל רשף
טל רשף הוא מומחה להבנה עסקית, כלכלית ובינתרבותית של מדינות העולם, הוא מייעץ ומלווה חברות לפעילות מביאת תוצאות מול שווקים מתעוררים בסחר הגלובלי ומרצה בנושאי עסקים, כלכלה, תרבויות והיסטוריה.
054-4606270 * Tal@intelectual.co.il * https://intelectual.co.il
