מה מקור ההתנגדות של ממשל ביידן להפיכה המשטרית בישראל? נראה שזאת לא לקיחת צד אידיאולוגית התעניינות עקב סימפטיה לישראל. יש מאחורי זה אינטרסים אמריקאיים גלובליים.
שני אירועים תקשורתיים יוצאי דופן במהלך השבוע האחרון הציבו את ארה"ב במרכז הדיון הציבורי בישראל על ההפיכה המשטרית. האחד היה המאמר הביקורתי באופן יוצא דופן של העיתונאי תומס פרידמן בניו יורק טיימס בו הוא הצהיר כי כבר לא ניתן לסמוך על נתניהו והוא מהווה סכנה לישראל ולאינטרסים של ארה"ב. האחר, המרחיק לכך עוד יותר, היה הידיעה כי ביידן קורא לנתניהו למצוא פשרה ובינתיים מתרחק ממנו ולא מתכונן להזמין אותו לביקור בוושינגטון.
שני אירועים יוצאי דופן מצד שני אוהדים וותיקים של ישראל. אצלנו במדינת היהודים הדברים נתפסו כמובן כביטוי של סכנות החקיקה המתוכננת אל מול סכנת ההתערבות הזרה בנעשה בתוכנו. כל צד מתוך תפיסתו ומטרותיו. למעשה מתרחש כאן דבר רחב הרבה יותר שמבטא את מה שקורה בעולם יותר ממה שקורה בישראל.
מפת העולם החדשה
האירועים בישראל מתרחשים בזמן בו מדינות המערב מתמודדות עם שינויים טקטוניים ההולכים ונוצרים במפת הכוחות העולמית, שינויים מעוררי דאגה. כפי שהדבר כבר תואר בהרחבה בכתבה שלי על העולם הגאופוליטי של המחר, הולכים ונוצרים לנגד עינינו שני מחנות מדיניים, הליברלי והאוטוקרטי. קאוליציית מדינות השוק החופשי וזכויות האדם דורשת עמידה בסטנדרטים של דמוקרטיה ושלטון חוק. המחנה השני, ההולך ומתגבש סביב רוסיה וסין, מקבל אל חיקו כל מדינה שנדחתה על ידי המערב. מזימבבואה ועד קמבודיה, ממיאנמר ועד ונצואלה.
הקליקו להרצאה על הבנת התרבות הישראלית
כאשר מדינה מנטרלת את מערכת המשפט ואת שלטון החוק שלה היא מקבלת ביקורת מהמדינות הליברליות, סופגת סנקציות ובוחרת לגלוש לעבר המחנה שנגדן. המחנה שלא מציב דרישות כלשהן בנושאי פנים. כך הפכו קזחסטן ובילורוסיה לגרורות של פוטין. כך קורה לנגד עינינו עם הונגריה וסרביה. כפי שתואר בכתבה האימפריה מכה שוב, המערב חושף שיניים ומתייצב עם עוצמתו המדינית והכלכלית מול המגמה הזאת והוא נלחם על כל משבצת.
לאן תיסחף ישראל?
מדינת ישראל הייתה מאז הקמתה מעוז של הדמוקרטיה ושלטון החוק במזרח התיכון וזכתה עקב כך לסיוע עצום, בתחילה בעיקר מצרפת ובהמשך מארה"ב. לא ברור מאליו שמצב זה ימשך גם הלאה. היכרות עם התרבות הישראלית מצביעה על כך שלמדינה שלנו יש פוטנציאל אוטוקרטי רב, ולממשל בוושינגטון יש מספיק מומחים לנושאי ישראל שיוכלו לנתח זאת ולהצביע על כך בפני הנשיא.
קריאות להפוך את המדינה הדמוקרטית היהודית ליותר יהודית ופחות דמוקרטית נשמעו מאז ומעולם. בשעתו המחנה הליברלי היה מספיק חזק על מנת להרחיק מהכנסת את מפלגתו של הרב כהנא. היום לתלמידיו יש בפרלמנט שלנו מפלגה בעלת נוכחות אלקטורלית המהווה ממליך מלכים. ישראל גולשת בהדרגה לעבר המועדון האוטוקרטי.
התהליך הזה בהחלט מדאיג את ידידי ישראל בעולם בגלל החשש מהגורל העגום שצפוי לנו. עם זאת, חשש שכזה לא יכול להצמיח את התגובות החריפות שראינו של פרידמן ושל ביידן. הן מבטאות את האינטרס האמריקאי והכלל עולמי. החשש הוא שמדינה משוחררת מביקורת משפטית תתחיל את הסחף שעבר על טורקיה ועל מדינות אחרות, סחף מהיותן חברות מרכזיות במחנה המערב אל המחנה האוטוקרטי.
ביידן לא יכול להרשות לעצמו מצב בו ישראל מאבדת מהדמוקרטיה שלה עקב הרפורמה. סופגת על כך ביקורת ולאחריהן סנקציות. מוצאת עצמה יותר ויותר מנודה ובוחרת לפנות אל רוסיה וסין. ישראל היא מדינה אסטרטגית במזרח התיכון. אבן דומינו שאסור שתיפול. כאשר ראשי המימשל בוושינגטון ובכירי העיתונאים האמריקאים רואים ב-CNN את ההפגנות ברחוב קפלן הם חושבים על טאיוון ועל אוקראינה.
טל רשף
טל רשף הוא מומחה להבנה עסקית, כלכלית ובינתרבותית של מדינות העולם, הוא מייעץ ומלווה חברות לפעילות מביאת תוצאות מול שווקים מתעוררים בסחר הגלובלי ומרצה בנושאי עסקים, כלכלה, תרבויות והיסטוריה.
054-4606270 * Tal@intelectual.co.il * https://intelectual.co.il
טל, ניתוח בהחלט מעניין בפרספקטיבה רחבה, אבל כמו בעניינים של " הערות" הממשל לישראל על רקע פעולות מול טרור, יש כאן צביעות לא מבוטלת מצד האמריקאים.
מודדים את ישראל בקני מידה מחמירים יותר מאלה שמשמשים אותם לביקורת עצמית