ובכן, מה צפוי בתשפ"ו?

שנה עברית חדשה מתחילה. עד סופה עוד תהינה הפתעות שלא ניתן לחזות מראש, ברבורים שחורים. לצידם עם זאת צפויים להתקיים תהליכים שכבר החלו ושישפיעו עלינו ועל העולם.

בואו נראה מה הם.

ארה"ב

ארצות הברית של דונלד טראמפ ממשיכה לגרום לטלטלות. הנשיא האימפולסיבי מתנהל בדרך אגרסיבית, מפרק בריתות, מרחיק בני ברית וחותר להישגים קצרי טווח. כבר עכשיו מתחילים להופיע פרמטרים שליליים בכלכלת ארה"ב עקב כך. ניכרת ירידה גדולה בתיירות הנכנסת ובהכנסות שהיא אמורה להביא איתה. האבטלה מתחילה לעלות, בעיקר בקרב הצעירים, וזה יכול להיות סימן מקדים לקראת מיתון.

המדינות שנפגעו ממדיניות המכסים הולכות ומתארגנות ליצור בריתות חלופיות ולמצוא אלטרנטיבות לתלות שלהן בארה"ב. צרפת מבססת עצמה כמטריה גרעינית חלופית לארה"ב באירופה. הודו חוברת כלכלית אל רוסיה וסין. קרנה של ברית ה-BRICS עולה. הזמנות של נשק אמריקאי מבוטלות במדינות שונות הפונות אל ספקי נשק חלופיים.

מה שמפצה על כך, בעיני הציבור האמריקאי, הוא הגאות בשוק ההון האמריקאי. נראה שההתנהלות של הנשיא מוצאת חן בעיני משקיעים רבים, הם מתמלאים אופטימיות ומזרימים ביקושים לבורסות האמריקאיות. בהמשך הדרך צפויים להיכנס לכלכלה האמריקאית כספים עקב ההתחייבויות של המדינות שחתמו על הסכמים למניעת הגדלת מכסים להשקיע בארה"ב. צפויה גם עלייה בהכנסות המדינה עקב העלייה ברמת המכסים.

בחודש נובמבר תתקימנה בחירות אמצע תקופה (Midterm). מוקדם לצפות כיצד הן ישפיעו על מצב הבתים וכיצד זה ישפיע על הכלכלה האמריקאית, אבל ברור שהן יוסיפו לחוסר השקט. כל הסימנים מצביעים על כך שהתמונה בארצות הברית תמשיך להיות מורכבת ואף לא ברורה לאורך השנה. לאורך השנים הבאות צפויה כלכלת המדינה להתחיל לשלם את המחיר על המאבקים ופירוק הבריתות. יתכן וזה יתממש כאשר דונלד טראמפ כבר לא יהיה בבית הלבן.

אירופה

היבשת הישנה מצטיירת לאחרונה במדיה כ"האיש החולה" של כלכלת העולם. היצור התעשייתי בגרמניה הולך ומצטמצם. צרפת שוקעת בגרעון. בריטניה נמצאת במשבר הכלכלי החמור בתולדותיה. למעשה רק ספרד ומדינות מזרח אירופה מצליחות לשמור על צמיחה סבירה, אבל צפוי שגם הן תיפגענה אם ישפיעו הקשיים הכלכליים על הביקושים המגיעים אליהן מהמדינות שתוארו כאן.

ברקע הדברים ניצבים צמצום יבוא הגז מרוסיה, התחרות על היצור התעשייתי עם סין ומלחמת המכסים עם ארה"ב. יותר מכך אירופה משלמת מחיר על השמרנות שלה. המדינות השונות בה מפנות אחוז נמוך מדי מהתקציבים שלהן למחקר ופיתוח, החדשנות באירופה נמוכה ביותר וקשה למצוא בה חברות טכנולוגיה מובילות. החברות הגדולות ביבשת הן חברות של "כסף ישן": רכבי בעירה פנימית, אופנה, קוסמטיקה, מזון.

העימות עם רוסיה ומלחמת המכסים עם טראמפ משפיעים לא רק ישירות על הכלכלה, אלא גם על הסנטימנט, על החשש. כשחוששים ממה שצפוי לקרות סוגרים את הכיסים ונמנעים מהוצאות, במיוחד כאלה המופנות לטווח ארוך.

השנה הקרובה, לפיכך, צפויה להמשיך להיות לא מוצלחת לכלכלות האירופאיות. כך זה יהיה כל עוד תימשך המלחמה באוקראינה, כל עוד טראמפ ישאר בהנהגת ארה"ב, שותפת הסחר העיקרית של היבשת, כל עוד התרבות האירופאית תמשיך להיות שמרנית. יש גם נקודות אור. אירופה מגדילה את תקציבי הביטחון שלה ואת ההשקעה שלה בפיתוח נשק מתקדם שיחליף את האמריקאי. זה תחום שצפוי לפרוח.

מדינות האיסלם

טורקיה, פקיסטן, מצרים, סעודיה, איראן וכל השאר. הן מעולם לא הצטיינו באחדות ושיתוף פעולה ביניהן. כבר בימי נאצר, חוסין ואסד ההצהרות היו קולניות אבל המעשים פיגרו אחריהן. בינתיים נראה שזה לא עומד להשתנות, למרות יוזמות שבאות והולכות.

סעודיה ופקיסטן, למשל, חתמו על הסכם שיתוף פעולה, שבו פקיסטן תיתן מטריה גרעינית, כוח צבאי וכוח אדם, וסעודיה תיתן נפט וכסף. נראה עד כמה זה יצליח. הן קוראות למדינות מוסלמיות נוספות לחבור אליהן ואף ליצור "נאטו ערבית", רעיון שכבר עלה בעבר אבל לא מומש בגלל אינטרסים מנוגדים וחשש הדדי. האם הפעם יהיה קל יותר?

טורקיה מנסה ליצור הגמוניה טורקית סולטנית במרח התיכון. מצרים רוצה להיות המדינה הדומיננטית ולא לחסות בצילה של אנקרה שאיתה יש לה עבר של חיכוכים. סעודיה רוצה לנצל את הכסף הרב שלה על מנת לקשור את המדינות אל הדגל שלה. כן, וקיימת גם איראן. היא מוכה וחבולה ובקשיים כלכליים גדולים, אבל עדיין חולמת על הגמוניה איראנית.

הכלכלות המוסלמיות של המזרח התיכון עדיין נשענות על הנפט, אבל כבר צופות את התייבשות הבארות. מדינות הנפט משקיעות הון עתק ביצירת חלופות כלכליות, ממרכזים עסקיים ועד תיירות. בינתיים לא ניתן להצביע על הצלחות. לא נראה שיתקיים שינוי משמעותי בשנה הקרובה.

ה-BRICS

ברית ה-BRICS, הברית הזאת בין ענקיות המתנגדות להגמוניה האמריקאית, קיבלה רוח גבית בשנה האחרונה בגלל הסנטימנט האנטי אמריקאי שיצר טראמפ בעולם על ידי המדיניות האגרסיבית שלו. סין, רוסיה והודו מחזקות את שיתוף הפעולה ביניהן. מדינות נוספות מבקשות להצטרף לקבוצה הזאת ובהן אינדונזיה, איחוד האמירויות, מצרים, אתיופיה, איראן וסעודיה.

כן, זאת קבוצה שאינה הומוגנית משום בחינה, שיש בה מגמות כלכליות מנוגדות, אינטרסים מנוגדים ולמעשה היא מאוחדת רק בידי ההתנגדות לארה"ב. כרגע זה נראה כמו לא מספיק, והברית הזאת לא הצליחה לייצר פעילות משותפת משמעותית.

לאן זה יתגלגל בעתיד? סין, המנוע המרכזי מאחורי הברית, משקיעה מאמצים רבים בקידום שלה כחלק ממאבק ההגמוניה שלה מול וושינגטון. יש דיבורים על סליקה בנקאית עצמאית, על מטבע דיגיטלי שיחליף את הדולאר, על אינטרנט חלופי. בינתיים אלה הם דיבורים בלבד. יתכן ועם הזמן ההתאגדות הזאת תשנה את העולם הכלכלי ותיצור מרכז כוח גלובלי. בהחלט יתכן, אבל לא במשמרת הנוכחית.

ישראל

ישראל הייתה רוצה שיהיה שינוי במגמות האיסלמיות ביחסן לישראל. זה לא נראה באופק. הסכמי אברהם לא יתרחבו כל עוד המדיה מלאה בתמונות של רעב ומוות מעזה.

אנחנו, בארץ המובטחת, נמצאים בצומת דרכים חסרת תקדים. לאחר למעלה מ-20 שנות שלטון של נתניהו החברה מפוצלת ומסוכסכת, ואנחנו נתונים מזה שנתיים במלחמה שלא נראה שעומדת להסתיים. הדימוי הבינלאומי שלנו בשפל, אך בינתיים לא מוטלות עלינו סנקציות בינלאומיות של ממש, ומכירות הנשק של חברות דוגמת אלביט מערכות, תעשיה אווירית ורפאל ניצבות בשיא של כל הזמנים.

יוקרה צבאית אל מול ביקורת פוליטית והומניטרית. הכלכלה הישראלית היא מוטת יצוא מובהקת ושתי המגמות המנוגדות הללו מושכות את החבל הכלכלי הישראלי לכיוונים שונים. נראה שמדינות המערב לא ממהרות להטיל עלינו עיצומים אפקטיביים למרות הביקורת הקשה עלינו. בין השאר בגלל האיבה העמוקה לטרור הפלסטינאי, בגלל הצורך בטכנולוגיות הישראליות לנוכח העימות עם רוסיה. בגלל זיכרון הזוועות של ה-7 באוקטובר.

מה ישנה את המשוואה לכיוון זה או אחר? דברים רבים יכולים לגרום לכך: סיום הלחימה באוקראינה, סיום הלחימה בעזה, נפילת שלטונו של ביבי. יש עוד. גורמים רבים משפיעים ויכולים להשפיע על מצבה של כלכלת ישראל וקשה לחזות לאן יתגלגלו הדברים.

שתהיה לנו שנה טובה, עד כמה שאפשר.