זירת ההתרחשות – איי האוקינוס השקט

במהלך שנות ה-30 של המאה שעברה צפה פילוסוף צרפתי כי מלחמה כוללת תתפרץ באירופה. הוא לקח את משפחתו ויחד הם עקרו למקום הנידח ביותר, ולפיכך גם המוגן ביותר, שעליו יכלו לחשוב. הם בחרו לעצמם אי מבודד וירוק כמקום מגורים, לאי קוראים בשם גואדלקנאל. כן, הגואדלקאנל ההוא. לא הצלחתי לברר מה עלה בגורלם בהמשך הדרך.

הסיפור מייצג את שתי הפנים של זירת ההתרחשות – איי האוקינוס השקט. איים אלו הם אתרי החופשה האלוטימטיביים. ים כחול עד אין סוף, חול לבן, אלמוגים, צמחיה טרופית, עצי קוקוס, לגונות. ממיקרונזיה ועד פולינזיה, מטהיטי ועד פיג'י. במלחמת העולם השניה, שממנה ניסו לברוח הפילוסוף ובני משפחתו, הפך האזור הזה לזירה של לחימה עקובה מדם, שבה הקימו היפנים אימפריה ימית. בה נלחמו האמריקאים וכבשו אותה מהם אי אחר אי, עד שהגיעו אל שערי יפן ואל הטלת פצצות האטום.

הקליקו להרצאות וסדנאות לפעילות מול שוקי העולם

היום המאבק הוא בין סין לארה"ב. בין המעצמה העולה השואפת למנף את כוחה הכלכלי לשליטה ויצירת אזורי השפעה, לבין המעצמה הקיימת. ארה"ב מקימה קואליציות שנועדו למנוע זאת. הן התנגשו בכלים אלה ואחרים ביבשת אפריקה, במדינות דרום מזרח אסיה, במרחבי דרך המשי החדשה. עכשיו מצאה ההתמודדות ביניהן את זירת ההתרחשות – איי האוקינוס השקט. מבחינות רבות זאת נראית כמו הזירה הטבעית להתגוששות בין המעצמות, איך לא חשבו על כך קודם? האוקינוס הפסיפי הופך לזירת המאבק הבאה בין המעצמות.

המרחבים הכחולים

האוקינוס הפסיפי, נקרא כך במקריות כי ביום בו הוא התגלה לאירופאים הוא היה רגוע. זה מרחב אדיר המהווה 32% משטח כדור הארץ וכ-46% משטח מקוי המים שבו. האוקינוס הפסיפי הופך לזירת המאבק הבאה בין המעצמות, זירה שהיא המרחב המקשר בין דרום אמריקה, אוסטרליה, צפון אמריקה ומזרח אסיה. זה אזור דיג עצום בגדלו, ולכל אלה מהווים האיים הרבים הפזורים בו תחנות עגינה, מסתור והצטיידות. היפנים הבינו זאת, האמריקאים הבינו זאת, עוד במלחמה ההיא, ועכשיו גם הסינים.

כפי שמכתיבות האמנות הבינלאומיות, לכל אי במרחב הזה יש שליטה טריטוריאלית על מדף היבשת שסביבו, ומתוך כך גם על הרשות לדוג סביבו, לעגון בנמל שלו, לנחות בשדה התעופה שלו ולכל אלה יש חשיבות עצומה בעת סכסוך באזור זה. מבט מהיר במפה מראה כי איים אלה הם השער המזרחי לאוסטרליה וניו זילנד, והם שומרי הנתיב שבין מזרח אסיה לדרום אמריקה.

סין חייבת נוכחות ונמלים באזור הזה אם היא רוצה להיות מעצמה עולמית. לארה"ב עליונות טכנולוגית בתחום הימי, המשחתות ונושאות המטוסים שלה סובבות בכל פינה באוקינוס. מדינה הנמצאת איתה בקונפליקט לא יכולה להרשות לעצמה שהספינות שלה ימצאו עצמן בלי אספקה ומקום מפלט במקרה של סכסוך.

ריבוי האפשרויות

באזור העצום שהוצג כאן יותר מ-25,000 איים. כל אחד מהם הוא בבחינת Foot hold פוטנציאלי, כפי שתואר. לכל אחד השייכות המדינית שלו, או לחילופין העצמאות שלו, הבריתות שלו, המימשל שלו והאינטרסים שלו. כמעט בלתי אפשרי לקיים שליטה אסטרטגית על כל אי ואי, על כל תחנה ונמל בסיס. הפאזל פשוט גדול מדי, ומדינה בעלת אמצעים רבים, דוגמת סין, רק צריכה לאתר את החוליה הניתנת להשפעה בין כל אלה.

האוקינוס הפסיפי הופך לזירת המאבק הבאה בין המעצמות. ארה"ב, כמו גם בעלות בריתה יפן ואוסטרליה, צריכות, אם תרצינה לשמור על ההגמוניה במרחב הכחול, לסגור את כל הפרצות, ואילו לסין יתכן ותספיק פרצה אחת. היא יכולה לנסות את מזלה במדינות איים בעלות משטר בלתי דמוקרטי. בהן ניתן לנסות ולרכוש באופן אישי את האינטרס ושיתוף הפעולה של השליט. היא יכולה לאתר את השליטים החוששים מהפיכות ולקנות אותם בעזרת סיוע בשמירת השלטון. בעזרת טכנולוגיות סייבר, תעמולה, ציטוט ופיזור הפגנות שבהן יש לה ניסיון מצטבר רב. היא יכולה גם לאתר את המדינות הסובלות מקשיים כלכליים ולהעביר אותן אל צידה תמורת סיוע כספי כלכלי.

את כל אלה היא כבר עשתה ותרגלה ברחבי יבשת אפריקה, אך זול וקל יותר לעשות זאת בסביבה של 25,000 איים מאשר של 56 מדינות. יותר קל לעשות זאת מול מדינות של כמה אלפי תושבים מאשר כמה מיליונים. כן, זה בדיוק מה שסין עושה בימים אלו. זה מדיר שינה מעיני מנהיגי מדינות המערב.

התרבות המקומית

התרבות תמיד משחקת תפקיד בכל התרחשות וכך גם כאן, באיי האוקינוס השקט. לא ניתן כמובן להכליל עשרות אלפי איים של עשרות מדינות שונות בהגדרה אחת. במיוחד כשאנו זוכרים שיש בה צאצאים של קבוצות אתניות שונות. נכון, אבל עם זאת יש לאוכלוסיה המגוונת כאן כמה קווים כלליים המשותפים לה באופן רחב.

אלה אוכלוסיות שהתפתחו בדרך כלל בבידוד המעניק להן הגנה רבה ובאקלים שבו קל למצוא מקורות מחיה, פירות, דגים, עץ. אזור שבו האקלים הוא מהנוחים בעולם כולו, מה שמאפשר לחיות את הרגע בלי צורך לפתח תרבות של שליטה עצמית ותכנון של העתיד. אלה גם תרבויות שהתפחו באזור מצומצם של אי או מספר איים, שבו כולם תלויים בכולם. זה מחייב עקב כך קהילתיות והשתלבות חברתית בלי מאבקים וזעזועים.

התוצאה היא שורה של תרבויות מתונות בהתנהלותן, שוחרות שלום, החיות בדרך כלל את הרגע. מעולם לא נרשמו כאן מלחמות על שליטה פוליטית, על מקורות כלכליים, מלחמות דת או כל מאבק אזורי. היו כמה מקרים של אוכלוסיות של קניבלים בעבר הרחוק. המלחמות המשמעותיות כאן היו יוזמה של מעצמות המגיעות ממחוזות רחוקים.

בזירת ההתרחשות – איי האוקינוס השקט, אוכלוסיה כזאת ניתנת להגדרה כ"נאיבית". כיף לפגוש אותה במסגרת תיירותית, וקל להשפיע עליה, כי היא לא תמהר לעמוד על זכויותיה. זה לא חלק מהתרבות שלה, פשוט כי התרבות התפחה בסביבה שבה לא היה בכך צורך.

טולאגי – דריסת הרגל של סין

מקרה קלאסי שכזה אירע ב-22 בספטמבר 2019, כאשר סין חכרה את האי טולאגי שבאיי שלמה. נכון, ההסכם נחתם מול חברה פרטית, תאגיד China Sam, אבל במערכת הריכוזית הסינית פעולותיו של הסקטור הפרטי מוכוונות בידי המימשל. ההסכם אמנם נועד לפתח תשתיות מסחריות, אבל הקמת מבנים ונמל מים עמוקים יכולים בקלות להוות תשתית לבסיס צבאי ימי סיני.

הסימנים המחשידים רבים. החברה הסינית לא הסתפקה בחכירת אדמות אלא חכרה את האי כולו. היא קיבלה אישור למשטרה הסינית להגן על חברות ותשתיות בשטח איי שלמה, ואישור להצטיידות של ספינות חיל הים הסיני. במקביל לכך חתמה סין על הסכם של מה שהוגדר כ"שיתוף פעולה בטחוני" עם איי שלמה. זאת לאחר שהמדינה ניתקה את יחסיה עם טאיוון. מעניין לציין כי במקביל לכך ניתקה גם קיריבטי את יחסיה עם טאיוון, האם היא הבאה בתור?

איי שלמה היא מדינה קלאסית לפעילות שכזאת. זאת אמנם דמוקרטיה פרלמנטארית אך בלתי יציבה. היא סובלת מחוסר משילות, מאי הקפדה על כללי הדמוקרטיה ומקשיים כלכליים, וכל אלה מקלים על ההשפעה הפוליטית עליה. מדובר במדינה קטנה, בעלת פחות ממיליון תושבים, מה שמקטין את הסף הנדרש להשקעה על מנת להשפיע עליה. כלומר תג מחיר נמוך. הבונוס, עם זאת, גבוה: למדינה 990 איים ועקב כך שליטה מרחבית גדולה, על שטח הגדול משטחה של מדינת ישראל.

מה הלאה?

האוקינוס הפסיפי הופך לזירת המאבק הבאה בין המעצמות והמקרה של טולאגי הוא בבחינת סנונית ראשונה. ממשלת סין כבר מיהרה להניח הצעה לשיתוף פעולה דומה ל-10 מדינות נוספות באזור. היא מציעה שיתוף פעולה שכולל בתוכו סיוע כספי וטכנולוגי, בתמורה לשיתוף פעולה בטחוני וניתוק קשרים עם טאיוון.

כאן הדברים החלו להסתבך עבורה. עמנואל מקרון, נשיא צרפת, הגיע לביקור באזור, שבו יש למדינה שלו טריטוריות, והתחייב להגדיל בו את ההשקעות הצרפתיות. אוסטרליה גייסה את ההשפעה שלה דרך פורום חמישים המדינות הפסיפיות שבו היא חברה. דיוויד פנואלו, נשיא מיקרונזיה, שלח מכתב למנהיגי 21 מדינות באזור. מכתב בו הוא מתריע שהסכמים שכאלה חושפים את המדינות לציטוט סיני וללקיחת חלק בכל עימות בין מעצמתי עתידי. האם הצעת ההסכם הסינית הייתה התנהלות של פיל בחנות חרסינה?

זירת ההתרחשות – איי האוקינוס השקט וההסכם בין סין לאיי שלמה הוא כאמור רק יריית פתיחה. סין, אוסטרליה, יפן, ניו זילנד, צרפת, ארה"ב, הודו, כולן תשקענה מאמצים, כספים, קסם אישי, השקעות כספיות וטכנולוגיות על מנת לפתוח ולסגור דלתות. בתוך כל אלה יעלה הצורך של המעצמות בכלים לשליטה בזירה ימית נרחבת של Blue water capabilities. תעלה ההשקעה של כל מדינה מקומית או חיצונית בטכנולוגיות סייבר שתהווינה פקטור משמעותי. לתשומת ליבן של החברות הישראליות הפועלות בתחומים אלו. גם לחקלאות ולמים תהיה משמעות רבה, כי שני אלה מהווים כאן צואר בקבוק.

[להרשמה לקבלת הפוסטים של הבלוג בלי עלות שלחו בקשה באימייל: tal@intelectual.co.il או דרך דף  צרו קשר]