מי הכוח העולמי המוביל הבא?

אומות עלו וירדו לאורך ההיסטוריה. ראינו את התהילה של יוון, רומא, האימפריה הספרדית, הבריטית. היכן כל אחת מהן היום? בימינו ארה"ב נתפסת ככוח המוביל, אבל יש כבר מי שרואה אותה שוקעת, במיוחד על רקע מהלכי דונלד טראמפ. מי תעלה במקומה, אם זה יקרה? סין? הודו? מישהו אחר? אולי לא יהיה כוח על אחריה, ואולי היא לא תשקע בסופו של דבר.

ובכן, מה גורם לעליה ולירידה בעצמתן ומעמדן של אומות לאורך ההיסטוריה?ועל פי זה, מה הכוח המוביל הבא?

לצעוד עם הזמן

מבט רחב לאורכן של אלפי שנות היסטוריה מגלה כי לאומה מובילה הכרחי שתהיה פתיחות לשינויים, וקודם כל שינויים טכנולוגיים. מצרים יצאה לשדה הקרב עם נשק ומגינים מברונזה. יוון הביאה את לוחמת הפלנקס, הרומאים – את הליגיון. ספרד הכניעה את האצטקים והאינקה בזכות הספינות ואבק השריפה. כל אלה הן דוגמאות של שינויים בשדה הקרב, וזה מרכיב קריטי. מול כל אחת מהכוחות העולים שהצגתי עמד כוח אחר שלא הביא את החידושים הללו ולפיכך נשאר מאחור.

מדובר בשמרנות, והיא גורמת לדריכה במקום. אומה שמרנית, גדולה וחזקה ככל שתהיה, לא יכולה להיות כוח עולמי מוביל. כאשר האומות המערביות הקיפו את אפריקה בספינות המפרש המתקדמות שלהן, והגיעו אל האימפריה הסינית, הן פגשו שם שלטון סיני ארכאי שלא יכל לעמוד מולן.

כן, הסינים היו האומה הגדולה בעולם בשטח ואוכלוסין, הם שהמציאו בשעתו את הגה הירכתיים ואת אבק השריפה. כל זה התקיים זמן רב קודם לכן, לפני השקיעה הסינית אל השמרנות. במאה ה-19 הם דרכו במקום והמערב יצר, בעזרת אבק השריפה הסיני, רובים, תותחים וספינות תותחים. סין המשיכה לגדל תולעי משי, לכתוב על נייר אורז ולהילחם עם קשתות וחצים. שמרנות.

דמוקרטיות ודיקטטורות

למי בדרך כלל יש נטיה לפרוץ ולהתחדש? בדרך כלל אלה האומות הפתוחות. בחדשנות ופריצות דרך יש יתרון לדמוקרטיות על פני האוטוקרטיות. חברה דמוקרטית – מעוניינת בשינויים. חברה אוטוקרטית – חוששת מהם. אתונה הדמוקרטית הובילה את החידושים ביוון העתיקה והפכה למעצמה אדירה. כך היו הערים הדמוקרטיות של ימי הרנאנס. היום זאת הדמוקרטיה המערבית שמובילה כמעט בכל תחום.

העת החדשה רק מחזקת את התמונה הזאת. אחרי שירדו ספרד ופורטוגל המלוכניות הדתיות, עלתה הולנד הליברלית הדמוקרטית. מי בא אחריה? נכון, בריטניה, מולדת הפרלמנט. ואחרי בריטניה – ארה"ב. בין לבין עלו כוחות לא דמוקרטיים, דוגמת ברה"מ, גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הן עלו ובאותה מהירות גם ירדו.

היום רוסיה, שפעם הייתה רוסיה הצארית ואחריה – ברית המועצות, נשלטת על ידי פוטין, צאר המציג מיצג של כאילו דמוקרטיה. התוצאה אינה מרשימה. היא מבססת היום את כלכלתה בעיקר על מחצבים, מחסלת יריבים מבפנים ומתקשה מבחוץ להתגבר צבאית על יריבות חלשות דוגמת גיאורגיה ואוקראינה. המוחות הטובים שלה נוטשים אותה, המדע שלה כושל, הטכנולוגיה שלה כושלת, וכך גם הכלכלה והצבא.

כן, היום לחלק ממדינות השגשוג הדמוקרטיות יש קשיים משמעותיים. שוודיה מתמודדת עם גל של אלימות. ארה"ב נושאת איתה חוב וגרעון במימדים עצומים. ישראל נתונה במאבקים מבפנים ומבחוץ. באיטליה הקושי העיקרי הוא עודף תיירים בונציה, וקואליציה לא יציבה. אלה קשיים שרוסיה, בילורוסיה וצפון קוריאה היו שמחות להתחלף איתם. הדמוקרטיה שולטת.

תרבות של פתיחות

מלבד המשטר קיימת התרבות של העם. יש אומות שמתנגדות לשינויים, אחרות מקבלות שינויים, ויש אומות שיוצרות שינויים. ברור למי מהן יש יתרון לנוכח פני המחר. הבנו כבר שלאומות הדיקטטוריאליות יש קושי עם שינויים, אך הן לא היחידות. כך גם האומות הדתיות המסורתיות. קשה לשינויים לחלחל לאומות האיסלמיות המסורתיות מטבען. כן, כשיש להן כספי נפט הן מזמינות מהמערב את מיטב החידושים לבית ולצבא. נכון, אבל מתי נתקלתם בחברה טכנולוגית חדשנית מאבו דאבי? מסעודיה? מכווית? כסף קונה מוצרים, הוא לא בונה חדשנות, ובלי חדשנות אין אפשרות לטפס למעלה.

השמרנות עוצרת את הפיתוח של מדינות ערב וכך גם המצב במדינות אפריקה. אלה תרבויות של מבט לאחור, יותר מאשר קדימה. תרבויות של כבוד לבכיר, למבוגר, למסורת, וכל אלה כמובן על חשבון החדשנות והפריצה קדימה.

המדינות המובילות שינויים הן בעיקר מדינות של מהגרים. אלה הם אנשים שעזבו מדינת בית, ויתרו על ההרגלים והמסורות שהיו בה ונפתחו אל משהו חדש שדורש גמישות ופתיחות. היום אלה קודם כל ישראל וארה"ב. לפני כן היו אלה ספרד של לאחר כיבוש הארץ מהמוסלמים – הרקונקיסטה. הולנד הליברלית שקלטה לתוכה מהגרים שברחו מרדיפות דתיות. כך גם בריטניה. אלה שאיפשרו להוגנוטים מצרפת וליהודים מספרד להגר אליהם, נהנו מהתנופה שהמהגרים יצרו.

ובכן, מי הכוח העולה הבא?

אם החוקים הללו ימשיכו הלאה, עלינו לחפש את המדינה הגדולה, הליברלית, המאפשרת חשיבה ויוזמה, הקולטת ההגירה. ברור שזאת לא רוסיה המידרדרת. לא יפן וקוריאה השמרניות. הן כבר עשו את שלהן. לא במקרה הן החלו לדרוך במקום. ארה"ב כאמור עונה על הדרישות, אך לוקה בהסתיידות עורקים. זיקנה.

סין גם היא מדכאת חשיבה עצמאית ומונעת הגירה. היא מנסה לבסס את עצמה כמעצמה בהנחיה מלמעלה עם תקציבים והוראות. בתחילה היא הצליחה להתפתח לא רע, אך ככל שהיא התקדמה התהליך הזה הלך ונעצר. סין גילתה שריכוזיות יכולה ליצור פסי יצור, אך לא חדשנות. שפתיחות מערערת את מעמדו של המישטר. היא עצרה את הפתיחות בעשור האחרון ומאז הכל מקרטע, אפילו מספר האוכלוסין מצטמצם. היא מנסה לשמור על תדמית של שיגשוג על ידי שליטה במידע, אבל המידע זולג וחושף מדינה מדשדשת, שנעצרה לפני שהתבססה בצמרת.

מה עם הודו? מצד אחד יש לה את הגודל הנדרש, אך מצד שני מתנהלת באיטיות ושמרנות. כוח האדם שלה עצום וצעיר ובעל כישרונות רבים, אך עם מחסומים של מסורת, דת, קאסטות ורשימה ארוכה נוספת. מהגרים כמעט ואין בה. היא תצמח פשוט משום שהיא מפגרת מאחורי כל האחרים שתוארו עד כה, אבל לא נראה שיש לה את האנרגיות הדרושות כדי לעלות מעל האחרים.

 אין באופק כוח שיגבר על כולם. עידן הכוחות המתפרצים כנראה הסתיים. אנו הולכים לעבר מאזן מולטי פולארי, רב מוקדי. עולם הנשלט על ידי מספר מוקדי כוח המאזנים אלה את אלה. אולי זה דבר טוב.