גרמניה היא אחת ההצלחות הכלכליות הגדולות של ימינו. האבטלה שלה היא הנמוכה באירופה, היא הכוח הכלכלי הרביעי בגדלו בעולם, הגדול ביותר באירופה, היא מהווה לא פחות מ-20% מהכוח הכלכלי של האיחוד האירופאי, וכל אלה מיתרגמים לכוח פוליטי. היום גרמניה היא אחת מעמודי התווך של מדינות המערב, מובילה, לצד צרפת, את האיחוד האירופאי, את נאטו.
קצת קשה היה לדמיין זאת בסיום מלחמת העולם השניה, כאשר היא הייתה שם נרדף לרצחנות, דיקטטורה וכיבוש. כן, היא גם הייתה עיי חרבות, מדינה שהכלכלה שלה נמחקה על ידי מלחמה שהיא יזמה, ושהייתה מוחזקת בידי ארבע מעצמות. מרתק להבין כיצד היא עשתה זאת ולהכיר את הגורמים שיצרו את ההצלחה הכלכלית בגרמניה.
אוטו פון ביסמארק. הקאנצלר הראשון של גרמניה ובעצם זה שאיחד אותה. לפניו היא הייתה מתחם של נסיכויות ורוזנויות, קטנות וגדולות, רובן חקלאיות ובמרכזן פרוסיה, שממנה הוא הגיע. הוא הצליח, בעזרת הכוח הפרוסי ובעזרת גאונות מדינית, לאחד את כל אלה וליצור מדינה מאוחדת, היא גרמניה, או Deutschland. הוא גם זה שהפך אותה למדינה המתקדמת ביותר בתקופתו, עם מחקר מדעי מוביל, תעשיה מובילה, מערכת חינוך לכל הילדים ומדינת רווחה. האבא של גרמניה.
הקליקו לכלים לפעילות יעילה מול גרמניה ומדינות מערב אחרות
משם הדברים החלו להתגלגל. צבר הנסיכויות הפך למעצמה עולמית, והכוח עלה לראשם של מנהיגיה. ממשיכי דרכו של ביסמארק היו פחות חכמים ממנו, הקאנצלר פון בתמן-הולווג סיבך את המדינה במלחמת העולם ה-1 והוביל אותה לתבוסה. את מה שהקאנצלר אדולף היטלר עשה בהמשך הדרך אנחנו כמובן מכירים טוב יותר. כך או כך, בסיום מלחמת העולם ה-2 גרמניה הייתה חרבה לחלוטין והיה עליה להתחיל הכל מחדש. כאן התחיל הנס הכלכלי הגרמני.
גרמניה של היום מנותקת ממורשת היטלר וממוקדת למעשה במורשת ביסמארק. מאז סיום המלחמה הנס הזה נמשך באופן מתמיד. למעשה אולי לא מדובר בנס כלל וכלל. מדובר בתולדה של התרבות הגרמנית ושל המורשת הביסמארקית, שאותה יש להכיר על מנת להבין את כלכלת גרמניה, ובראשה מורשת ההשכלה.
האוניברסיטאות הגרמניות, כמו אוניברסיטת לייבניץ שבהאנובר שבתמונה, נהנות מרמת השכלה גבוהה לאורך שנים. מאחוריהן עומדת מסורת של השכלה איכותית שנשמרת מאז ימי ביסמארק. בסוף המאה ה-19 הובילה גרמניה ברוחב החינוך, כש-80% מהילדים עד גיל 14 לומדים בבית ספר, נתון מדהים לתקופה ההיא. רמה גבוהה בחינוך הגבוה, כמו גם בבתי הספר, העיוניים והמקצועיים כאחד, ובכללם בתי הספר למוזיקה ואמנויות.
נוצרה ונמשכת בגרמניה מסורת של לימוד המובילה אל מדע ותעשיה. היא מובילה לרמה גבוהה של מהנדסים, פועלים ומנהלים הנכנסים אל שוק העבודה ואלה מאפשרים צמיחה של תעשייה עתירת ידע. בגרמניה של היום אחוז ההשקעה בפיתוח מתוך התקציב עומד על 3.2%. זה המון, אפילו אם אנחנו הישראלים נהנים מאחוז גבוה עוד יותר. אם אנחנו זוכרים שזה אחוז מהתקציב של מדינה עתירת תמ"ג אנחנו יכולים להבין שניתן לעשות עם זה הרבה, ומי שנהנה מזה מעל לכל הוא התעשיה הגרמנית.
ההשכלה הגרמנית מביאה למדינה ערך מוסף גבוה, היא נובעת מרמת ההשקעה בה לאורך כמאה וחמישים שנה. היא גם נובעת מהנטיה הגרמנית להקפדה על איכות. היא אחד הדברים המרכזיים שנדרשים כדי להכיר את הגורמים שיצרו את ההצלחה הכלכלית בגרמניה.
התמונה הזאת, שלקוחה מאחד מאתרי התיירות הרבים בגרמניה, מייצגת את מה שגרמניה נותנת למבקרים בה: איכות. האיכות נובעת מעבודה קפדנית ומתמשכת, איכות בשמירת הניקיון, בטיפוח חזיתות הבתים, בגידול הפרחים, במתן שירות, בהכנת האוכל. פעם היה מקובל לראות את המטבח הגרמני כצלחת עם נקניקיות, כרוב כבוש ותפוחי אדמה לצד כוס בירה. מי שביקר ואכל שם לאחרונה מכיר את ההבדל בין הדימוי הזה למציאות של ימינו. גם זה חלק מההקפדה על האיכות.
ניתן לראות זאת גם במדינות אחרות דוגמת שוייץ, צרפת ואוסטריה, זה חלק מהחשיבה האירופאית, מדרך החיים האירופאית. התרבות הגרמנית של הקפדה על איכות צמחה לאורך שנים של חיים בסביבה קשה של מזג אויר קר ושל סכנות. אנשי השבטים הגרמאניים של פעם, והנסיכויות הגרמניות שאחריהם, למדו שמי שלא עובד קשה ומקפיד על כל פרט עלול לשלם על כך מחיר יקר. העובדה שבסביבה זאת אין ארוחות חינם כמו במדינות אקלים חם יצרה תרבות מוקפדת ומתוכננת של משמעת עצמית. תרבות המקפידה על איכות בכל דבר.
זאת תרבות שבה ההורים מלמדים את הילד את החשיבות של משמעת עצמית. לא, הגרמנים אינם אנשים מלאי שמחת חיים, מלבד אולי בפסטיבל הבירה, ה-Oktoberfest. הם זקוקים להרבה אלכוהול על מנת להשתחרר ולשמוח. ככה זה כשמלמדים אותך מגיל צעיר את חשיבותם של התכנון ושל המשמעת העצמית. זה פחות טוב לקרנבלים, זה מצוין לכלכלה.
התנאים הסביבתיים גם לימדו את העם הגרמני את חשיבותה של עבודת צוות. התרבות המקומית מחייבת את היחיד לשים את עצמו ואת רצונותיו הצידה לטובת הקבוצה. הפועל הגרמני מבצע בצורה מדוייקת את מה שנדרש ממנו באתר הבניה או בפס היצור. ישראלים שחיים בגרמניה סיפרו לי על הקושי שלהם להשתלב במקום עבודה שבו אין מקום לכל ביטוי אישי אם הוא בא על חשבון העבודה.
זה מתבטא גם בהצלחה בספורט. נבחרת גרמניה בכדורגל היא מהמצליחות בעולם עם 4 אליפויות עולם, ה-Mannschaft. משמעות המילה היא "קבוצה" והיא גם עבודת צוות. אכן, היו לה לותר מתאוס וגרד מילר, בקנבאואר, קלינסמן וקלוזה. נכון, אבל היא הצליחה לא בגלל שהיא יצרה כוכבי על. בניגוד לארגנטינה וברזיל היא הצליחה קודם כל בגלל עבודת צוות, בגלל מחויבות, מילוא הוראות המאמן באדיקות ועבודה קשה.
המנשאפט מייצגים את גרמניה, ברמת הספורט כמו גם ברמת המדינה. כאשר יש קושי עמוק, כמו בעת הבניה מחדש של לאחר מלחמת העולם, או בהתמודדות עם משבר 2008, הממשלה, המעסיקים וארגוני העובדים מתאחדים. אין השקעה במיזמים שיקדמו את הפוליטיקאים, אין העלאת משכורות לעובדים וגם אין פיטורי התייעלות ולקיחת דיבידנדים בידי בעלי החברות. קודם כל משלבים ידיים ומתגברים על הקושי. מנשאפט, עניין של חוש אחריות.
את חוש האחריות, שרואים במקום העבודה, בלימודים ובכדורגל, רואים קודם כל בהנהגה של המדינה. היא זאת שאחראית יותר מכל להתפתחות המרשימה של גרמניה. זה שסוקר את תולדותיה של גרמניה מאז מלחמת העולם, ושל גרמניה המערבית, רואה קו מתמיד של מתינות ואחריות. לא ניתן למצוא בתולדותיה העכשוויים מנהיגים פופוליסטיים כמו ברלוסקוני האיטלקי, אין מנהיגים קיצוניים מהימין כמו אורבן בהונגריה, וגם לא מהשמאל.
המנהיגים הנבחרים של גרמניה, מאז הקמתה מחדש, מייצגים בזה אחר זה חשיבה לטווח ארוך, תכנון ובדיקה לפני ביצוע. ניתן לראות זאת בצורה בולטת בהימנעות מלקיחת חובות. החוב נתפס רע מאוד בתודעה הגרמנית. למילה Schuld יש שתי משמעויות: "חוב" ו"אשמה". אחוז החוב הלאומי מהתמ"ג הוא פחות מ-70% (להשוואה, צרפת: 112, ארה"ב: 128, יפן: 262).
אנגלה מרקל הפכה בעשורים האחרונים ל"אדם הבוגר" של הפוליטיקה העולמית. ראינו אותה מייצבת את אירופה בימי המשבר היווני, בימי הברקסיט ולנוכח ההתנהלות של דונלד טראמפ. כך זה היה עוד לפניה, בימי מנהיגים כמו קול, בראנט ואדנאואר. גרמניה אופיינה במתינות, הימנעות מצעדים ראוותניים ופזיזים, הימנעות מבזבזנות והימנעות מקונפליקטים בלתי הכרחיים, תוך כדי המנעות מכניעה לשליטים אלימים. כך זה היה כשהיא החליטה על השילומים לעם היהודי. כשהיא הפכה עצמה לקו החזית של נאטו אל מול ברה"מ. כשהיא השקיעה סכומי עתק באיחוד של שתי הגרמניות לאחר נפילת חומת ברלין.
מאחורי הדרך הזאת עומדת התרבות הגרמנית שכבר ראינו. אכן, אבל יש כאן דבר נוסף, זאת תולדה של מורשת כישלון הנאציזם שלימדה אותה את חשיבותה של מתינות.
היטלר החל את דרכו בגרמניה בהבטחה של הצלחה וגאווה לאחר ההשפלות שהיא ספגה קודם לכן. הוא הביא לה את כל אלה במנות גדושות, מן הסתם גדושות יותר מדי. ההצלחות בשדה הקרב הביאו ללחימה כלל יבשתית שגרמה לצבא שלה להתרסק. היטלר בנה בפרוייקטים אדירי מימדים שנועדו להפוך את גרמניה לאייקון כלל עולמי, במיוחד בברלין ונירנברג.
הוא תיכנן אולם כנסים אדיר שהכיפה העצומה שלו תבלוט עד מעל לעננים. איצטדיון אדיר, הגדול בעולם באותה תקופה, שאירח את האולימפיאדה. עצרות המוניות, צעדות המוניות, נאומים גדולים מהחיים, הכל גדול, הכל מרשים והכל כמובן נמחק עם התבוסה.
האומה הגרמנית סיימה את המלחמה בין ההריסות כמו שיכור המתפח מהיין של אתמול. גרמניה של היום שבעה מכך, אפילו צרובה מכך ויש בה הימנעות מתמדת מפרוייקטים ראוותניים. הבניה המתקיימת נועדה לשרת את הפעילות שתתבצע בה, לא את הרושם שהיא תעשה,. כך גם כל פעילות אחרת וזה שונה מאוד מהפרוייקטים מנקרי העיניים של מדינות הנפט במפרץ הפרסי. זה גם שונה מאוד מהראוותנות של קו הרקיע של שנחאי, ומהבזבזנות של אוליפיאדת אתונה ב-2004.
הרפובליקה הפדרלית הגרמנית עשתה שיעורי בית לאחר המלחמה ההיא, בדרך גרמנית מאוד, והיא מיישמת את המסקנות באדיקות רבה.
נראה כי להיסטוריה יש חוש הומור, או לפחות אירוניה. היום גרמניה, כן, ההיא של הנאצים, היא הגורם הממתן באירופה לנוכח מלוני, לה פן, אורבן ופוטין. נראה כי כך זה ימשך גם הלאה, אין כל סיבה נראית לעין לשינוי במגמה הזאת. אלה בשורות טובות לאירופה ולעולם בכללו, ואלה גם בשורות טובות עבור התעשייה הגרמנית, שהיא משלימה מדוייקת של תעשיות הידע הישראליות.
גרמניה משלימה בכך שהיא ממוקדת ביצור כשאנו ממוקדים בפיתוח, היא צורכת טכנולוגיה כאשר אנו מספקים טכנולוגיה. כבר היום היציבות, עבודת הצוות, השליטה העצמית וחוש האחריות שתוארו כאן מביאים תעשיה יציבה. נראה כי כך היא תמשיך גם הלאה ותספק כר מצוין לשיתופי פעולה עם חברות ישראליות.
כמובן שיש ויהיו אתגרים. העושר, מורשת מדינת הרווחה והיציבות הגרמנית ימשיכו למשוך מהגרים. לעתים, כפי שזיהתה אנגלה מרקל, זה יביא ידיים עובדות שהתעשייה צריכה, ולעתים זה יביא חיכוכים חברתיים, אלימות ואפילו טרור. כל הסימנים מראים כי תימשך עליית מזרח אסיה. זה אתגר שיכול להציב תחרות מול התעשיות שלה, למשל בענף המכוניות, אבל גם יוצר יעדי יצוא חדשים לתעשיה הגרמנית.
גרמניה של ימינו היא מקרה מיוחד במינו בהיסטוריה העולמית, שבו אומה משנה את תרבותה באופן רדיקאלי לאחר טראומה. חיוני להכיר את הגורמים שיצרו את ההצלחה הכלכלית בגרמניה. יש מה ללמוד מכך, יש גם בסיס לשיתופי פעולה, משיכת השקעות ויצוא לחברות הישראליות.
זה שמעוניין להעמיק את ההבנה של גרמניה, מוזמן לצפות בוידאו הבא שמסביר בצורה מצוינת את בסיס ויחוד המחשבה הגרמנית:
במרחב הזה שבין יוון לטורקיה, המרחב של איי הים האגאי, יש המוני איים – אלפים. יש המוני תיירים – מיליונים, יש האומרים שיש מהם יותר
קנדה, המוכרת לנו בעיקר בהקשר של סירופ מייפל ולאונרד כהן, היא המדינה הנמצאת פחות בתודעה בצפון אמריקה. מדינה צפונית, קרה, מתונה, בעלת כלכלה מתקדמת הסובלת
על האי הלא גדול של מלטה ואיי הלווין שלידו חיים כחצי מיליון איש. כן, זה הרבה בשביל שטח קטן כל כך. זה מקום די צפוף,
יותר ויותר תיירים מציפים את אירופה, יוצרים עומס על המשאבים ועל התושבים, מביאים כסף אך יוצרים התנגדות. הכתבה סוקרת את המצב
