בתחילת 2024 התקיימו בחירות בטאיוון, כאשר השאלה העיקרית שעמדה במרכז מערכת הבחירות הייתה שאלת היחס לסין, והתוצאות מעידות על שינוי מתמשך. טאיוון על צומת דרכים. זה שפועל בה או שואף לפעול בה צריך להוסיף לארגז הכלים שלו מבט קדימה אל העתיד שלה.
לפרטים על הכשרה לפעילות מול סין או טאיוון הקליקו
היחס הרשמי של טאיוון לסין עמום. הטאיוונים אמנם מתרחקים מתחושת השייכות לאומה הסינית, אך בינתיים הממשלה לא מצהירה על עצמאות, אלא רק משלמת מס שפתיים לרעיון של "סין האחת". מצד אחד היא לא חותרת לאיחוד עם סין העממית, אך היא גם לא מודיעה על היותה מדינה נפרדת, אוכלוסיית טאיוון מתרחקת מתחושת השייכות לסין. לאן זה יוביל?
בואו נראה קודם כל את הרקע, את מה שהוביל לכך.
בראשית הייתה הרפובליקה של סין
סין הגדולה, מדינת האם, הייתה קיסרות לאורך אלפי שנים. בתחילת המאה ה-20 האוכלוסיה שלה התקוממה נגד השושלת הקיסרית, הפילה אותה ויצרה את הרפובליקה של סין. זה היה מעבר לא מוצלח. רעיון הרפובליקה לא הייתה מבוסס בלב האנשים ובמוסדות השלטוניים, ולראשה עלה גנרל מושחת וכוחני בשם צ'אנג קאי שק. הרפובליקה הזאת שלטה על כל סין במשך מספר עשרות שנים והמאיסה עצמה על העם עד שנפלה. לאחר מלחמת העולם השניה פרצה בה מלחמת אזרחים, בין הכוחות של צ'אנג קאי שק לבין הקומוניסטים של מאו, שניצחו.
לאחר התבוסה מה שנשאר בידי הרפובליקאים, שפעם שלטו בכל המדינה הענקית, היה רק האי של טאיוון. כך נוצר המצב שבו עד היום הן מתנהלות זו לצד זו: סין העממית הקומוניסטית וטאיוון, שהפכה עם הזמן לדמוקרטית. האומה הסינית מפוצלת ויש מי שרוצה לאחד אותה מחדש. סין העממית מציעה לטאיוון להתאחד איתה ולשמור על אוטונומיה בתחומים מסויימים, אבל בטאיוון שוררת ספקנות ואף פחד מכך. החשש הוא מרמיסת ההסכם בידי סין לאחר האיחוד, כפי שהיה בהונג קונג. להזכירנו, סין קיבלה בסוף המאה הקודמת את הונג קונג מבריטניה במסגרת הסכם בו התחייבה לאפשר לו שימור מתכונת הסדר והכלכלה ששררו בזמן השלטון הבריטי למשך 50 שנה. התחייבות לחוד ומציאות לחוד, לאחר מספר שנים היא הפרה את ההתחייבויות שלה והשליטה בה דיכוי. זה מה שמפחיד את הטאיוונים.
היום סין מצהערה כי היא חותרת להשליט את מרותה גם על טאיוון. אם אפשר – בהסכם, אם לא בהסכם – כל האפשרויות פתוחות, כלומר תיתכן השתלטות בכוח צבאי. האיום הסיני על טאיוון מרחף באויר ויוצר מתח בים שממזרח לסין. בשנים האחרונות סירבה טאיוון, בהנהגתה של הנשיאה הקודמת טסאי אינג ון, בתקיפות להצעות ולאיומים הבאים מסין, והבחירות שנערכו השנה היו אבן בוחן למגמות באי.
בחירות 2024
תוצאות הבחירות האחרונות יצרו חלוקה ל-3 מפלגות: המפלגה שהייתה פעם השליטה באופן מסורתי, זאת שעוד נוסדה בשעתו על ידי צ'אנג קאי שק, היא מפלגת הגואומינגטנג (KMT). היא מייצגת את הקו הלאומני. זאת ממשיכת הדרך של צ'אנג קאי שק ורעיון "סין האחת". לפיכך היא פועלת למען התקרבות לסין וחיפוש אחר דרכים ליצירת איחוד כי זאת האוריינטציה שלה. היא כעת באופוזיציה.
המפלגה השלטת בשנים האחרונות היא ה-DPP, הדמוקרטית הפרוגרסיבית. מפלגתו של ראש הממשלה הנוכחי לאי, ושל קודמתו בתפקיד צאי. יש לה תמיכה של 40% מהמצביעים. זאת מפלגה שמושכת לעבר עצמאות של טאיוון אבל בלי להצהיר על כך בגלוי. היא עושה זאת כי מצד אחד היא לא סומכת על השלטון הסיני, אך מצד שני גם חוששת להיכנס איתו עקב כך לעימות צבאי.
אל שתיהן מצטרפת בשנים האחרונות מפלגת ה-TPP החדשה עם 27% מהקולות, מפלגת העם הטאיוונית. גם היא לא מעוניינת בהתקרבות לסין ולרעיון סין המאוחדת, אך בניגוד ל-DPP היא לא מתמודדת עם הנקודה הזאת. המפלגה מניחה את הנושא הזה הצידה לטובת עיסוק בנושאי פנים כלכליים וחברתיים.
כיצד רואים עצמם הטאיוונים?
מחקרים שנעשים בטאיוון מעלים את התמונה העולה מהגרף המוצג כאן למעלה. הטיוואנים כבר לא רואים עצמם כחלק אינטגרלי מהעם הסיני. הזהות שלהם, כך הם חשים, אינה קודם כל סינית, אלא קודם כל טאיוונית, כאשר כשני שליש מהם רואים עצמם כטאיוונים באופן מלא. ברקע לכך מצוי הדיכוי של תושבי הונג קונג. מצויה הדרך הרצחנית בה משליטה המפלגה קומוניסטית את מרותה. הטאיווני צריך להיות לאומן מאוד אדוק על מנת לרצות באיחוד עם היבשת.
המשוואה בעיני הטאיוונים היא פשוטה. להיות סיני משמעו, מזה מאות שנים, להיות כפוף לשלטון קיסרי או לשלטון קומוניסטי. שניהם כושלים ושניהם פוגעניים. להיות טאיווני, לעומת זאת, משמעו עבורם לחיות בחברה חופשית, דמוקרטית ומשגשגת. היום טאיוון היא מעצמה בינלאומית בתחום יצור הצ'יפים, ההכנסה בה גבוהה יותר מאשר בסין, רמת החיים גבוהה יותר ואיכות החיים גבוהה יותר מאשר בסין העממית. זה מוביל לשינוי טקטוני של הזהות העצמית הלאומית. נותרת השאלה, לעיניו של איש העסקים הישראלי או החברה הישראלית, ששואפים ליצור פעילות בטאיוון, מה יהיה בהמשך.
לאן זה יוביל?
כל הסימנים מצביעים על כך שמדובר במגמה ארוכת טווח ולא בתוצאות חד פעמיות. ניתן לראות כי תוצאות הבחירות משקפות את השינוי בתודעה.
כפי שניתן לראות בגרף שכאן למעלה התומכים ברעיון של סין אחת ירדו בחלקם באוכלוסיה מ-27% לפני 30 שנה עד לאחוז זניח לחלוטין של כמה אחוזים בודדים לאחרונה. לעומת זאת אחוז התומכים בעצמאות התגבר והיום הוא עצום. הם רק נחלקים ביניהם בשאלה מה הטקטיקה הנכונה שיש לנקוט בה: לא להחליט? להחליט מאוחר יותר? להצהיר על עצמאות? לחתור לעצמאות נפרדת?
טאיוון הולכת ותמשיך ללכת בין הטיפות לפחות בתקופה הקרובה. לא סביר שהיא תצהיר בריש גלי על היותה נפרדת מסין, מאוד לא סביר שהיא תסתפח בדרך זאת או אחרת למדינה שביבשת. אתם רוצים צפי של מצבה של הרפובליקה? ובכן, היא תמשיך לשמור על עמימות. זה משרת אותה, זה מרחיק את האפשרות של מלחמה. אם זה ישתנה זה בגלל שסין העממית עברה לשלטון דמוקרטי, מה שאינו סביר כרגע כלל, או פתחה במלחמה לכיבוש האי. גם זה מאוד לא סביר. העמימות תמשיך להוביל. זה שעושה, או רוצה לעשות עסקים עם טאיוון, צריך להבין את אותה עמימות ולפעול שם תוך כדי הליכה בין הטיפות.
טל רשף
טל רשף הוא מומחה להבנה עסקית, כלכלית ובינתרבותית של מדינות העולם, הוא מייעץ ומלווה חברות לפעילות מביאת תוצאות מול שווקים מתעוררים בסחר הגלובלי ומרצה בנושאי עסקים, כלכלה, תרבויות והיסטוריה.
054-4606270 * Tal@intelectual.co.il * https://intelectual.co.il
לצערי, אני כרגע כלל לא בטוח שהסבירות שסין תכבוש בכח את טאיוואן בשנים הקרובות כ"כ קטנה. כרגע, בשל בעיית אספקת השבבים המתקדמים, פעולה כזאת יכולה לגרום למלחמת עולם שלישית (אבל אם הייתי סומך על ההגיון של כלל המנהיגים, אז לא היו אמורות להיות כלל מלחמות). אולם בעולם משקיעים ביצירת אופציות לייצור שבבים מתקדמים באזורים גאוגרפים אחרים, ואם יצליחו תוך כמה שנים, אז תרד הסבירות שכיבוש טאיוואן יביא למלחמת עולם (כי האינטרס של המערב בעצמאות האי ייקטן).
בנוסף, גם בגלל הסנקציות הכלכליות והטכנולוגיות בעיקר, גדל האינטרס של סין להתאחד עם טאיוואן.