פעם שלטה מונגוליה באימפריה הגדולה בתולדות העולם. אימפריה שהשתרעה מקוריאה במזרח ועד הונגריה במערב, ובמרכזה עיר הבירה קראקורום (Karakorum). מאז עברו על העיר שינויים רבים, היא שקעה, התפוררה, הפכה לחורבות. היום עיר הבירה של מונגוליה, אולנבאטר (Ulaanbaatar), עמוסה, מזוהמת, דחוסה מדי, וסביבה מדינת ערבות דלילת אוכלוסין שלא מצליחה לפרוץ קדימה.
עכשיו מגיע הרעיון שיחבר עבר עם עתיד. להעביר את עיר הבירה אל המקום בו ניצבה פעם קראקורום, מרכז האימפריה של פעם. יש בכך בשורה, יש חזון אבל גם הוצאות רבות, אולי רבות מדי עבור מדינה שכזאת. לאן זה יוביל?
זאת היא אולנבאטר כאן בתמונה, הבירה הנוכחית. מונגוליה אינה הראשונה שחשבה על מעבר שכזה. אינדונזיה שוקדת היום על העברת בירתה מג'קרטה אל נוסנטארה. ברזיל העבירה לפני שנים את בירתה מריו לברזיליה. מצרים בונה היום במזרח המדינה בירה חלופית לקהיר. בירות הועברו למקומות חדשים בעבר בידי ניגריה, קזחסטן, פקיסטן מיאנמר ועוד אחרות. ארגנטינה שקלה בעבר להעביר את בירתה מבואנוס איירס דרומה אל הפטגוניה אבל ויתרה על כך עקב ההוצאות הצפויות. ועכשיו מונגוליה.
להזמנת הרצאה על מונגוליה והאימפריה של ג'נגיס חאן הקליקו על הקישור
המניע העיקרי הוא שהבירה הנוכחית מאוכלסת מדי, בנויה היסטורית באופן שלא מתאים לתפקוד שלה כמרכז שלטוני, ויש צורך להעביר אוכלוסיה לאזורים פחות מאוכלסים במדינה הדורשים פיתוח. לאן? ובכן, במונגוליה יש מרחבים עד אין סוף. זאת מדינה עצומה המשתרעת על פני ערבות בין רוסיה לסין ולה מעט מאוד אוכלוסין. כמעט בכל נקודה במפה ניתן למתוח כבישים, להקים מבני שלטון ולייסד עיר בירה. הכלכלה של מונגוליה עולה ויורדת, תלויה במחצבים, תלויה בסחר עם סין. נלחמת לפתח עצמה באזור שבו כל פעילות דורשת נסיעות על פני מאות ואף אלפי קילומטרים, ועם כוח אדם מינימלי.
שימו לב, היא משתרעת על פני למעלה מ-1,500,000 קמ"ר, כמעט פי 80 מהשטח של מדינת ישראל, והאוכלוסיה שלה כוללת רק כ-3.5 מיליון איש, כלומר צפיפות ממוצעת של 2 אנשים לקמ"ר. למרות שפע השטח התרכזה כמעט מחצית מהאוכלוסיה בעיר הבירה. זה יוצר עומס, זיהום וחוסר יעילות, כאשר חלופות יש בשפע.
הבירה של פעם הייתה בשעתו מרכז העולם, פשוטו כמשמעו. כאשר היא הוקמה במאה ה-13 בידי ג'נגיס חאן היא ריכזה בה את השליטה באימפריה הגדולה ביותר שהעולם ידע אי פעם. עושר רב זרם אליה, משלחות של עמים מרחבי האימפריה הגיעו אליה. פרשים מונגולים באו ויצאו בשעריה. היא כנראה שימשה כהשראה לעיר הנוודים "ואז דוטראק" במשחקי הכס של ג'ורג' ר. ר. מרטין.
מה שצומח מהר נופל מהר, זה חוק בהיסטוריה שחל גם על קראקורום. לאחר מותו של החאן הגדול האימפריה הלכה והתפוררה ויחד איתה גם עיר הבירה שלה. היא שקעה בהריסות והיעדר חשיבות, והיום היא נקודה במרכז המפה של מונגוליה, כ-500 ק"מ מהבירה אולנבאטר, ובה לא יותר מכמה שרידים אריכואלוגיים ומנזר בודהיסטי. גם שם המקום השתבש לאורך הדורות, והיא מבוטאת היום בידי המקומיים כחראחורין.
שטח לבניה כמובן לא חסר בה. סביב העתיקות שבמרכזה יוקם מן הסתם פארק של תיירות ומורשת היסטורית. יהיה צורך, כמובן, לבנות סביב להם את התשתית של עיר בירה: בניינים שיאכלסו את משרדי הממשלה, פרלמנט, מושב נשיא, בסיסי צבא וכך הלאה. זאת הוצאה משמעותית למדינה דלת אוכלוסין שכלל התמ"ג הנומינלי שלה לשנה הוא כ-25 מיליארד דולר בלבד.
החזון כולל טכנולוגיות. זאת אמורה להיות עיר חכמה, ירוקה, חסכונית באנרגיה. רכבת מהירה תחבר אותה אל הבירה הנוכחית במהירות של כמה מאות קילומטרים לשעה. יוקמו בה אזורי תעשיה עתירי מדע. היא לא רק תקל על הלחץ בעיר הבירה אלא גם תצעיד את המדינה קדימה ותפתח בה אפשרויות חדשות.
כן, הפן הישראלי, יש דבר כזה. קודם כל היסטורית האימפריה המונגולית נעצרה אצלנו, בעמק עין חרוד, בקרב עין ג'לוד. אנקדוטה היסטורית לידיעתו של כל מי שנוסע לטייל בצפון.
לצד הזיכרון הזה, הלקוח מהעבר, לישראל גם יש פוטנציאל בתהליך המעבר לבירה החדשה, כלומר מבט לעבר העתיד. אמרנו שהממשלה המונגולית רוצה לנצל את תנופת הבניה על מנת לבנות עיר מודרנית, צומחת וטכנולוגית. כן, טכנולוגית, וכאן נכנסת ישראל לתמונה. למונגוליה ידע וניסיון רב ברעיית עדרים ובמיכרות, אך לא כל כך בטכנולוגיות מתקדמות.
על מנת לבנות סביב קראקורום אזורי תעשיה עתירי טכנולוגיה, חברות סטרטאפ ועיר חכמה יהיה צורך בהשקעה כספית בטכנולוגיות. מתקשורת ועד בסיסי נתונים, קוואנטום, בינה מלאכותית וכל השאר. לחברות הישראליות יש את כל אלה. זה שמחפש הזדמנויות להתרחבות והתפתחות ייטיב לעשות אם יעקוב אחר המתרחש שם במרכז אסיה, ויצור קשרים עם הגורמים האחראים לתקציבים ולפיתוח של עיר הבירה העתידית.
בדרך לשם מומלץ להשקיע בלימוד התרבות המונגולית ובכלים כיצד לפעול מולה ביעילות.
אתם נערכים לפעול מול יוון? יפה. כצעד ראשון חשוב להבין אותה ואת האנשים שלה, כלומר את התרבות שלה. הדרך בה אנשים חיים חושבים ופועלים. קודם
כלכלת גרמניה נהנית מתרבות של יעילות וקפדנות. הכתבה סוקרת אותה, את הדרך בה היא מביאה תוצאות והגורמים הניצבים מאחוריה
