ניהול עובדים מתאילנד המגיעים לישראל הוא אתגר מורכב. ראינו לאחר ה-7 באוקטובר את המפגש שלהם עם הטרור והאימה בארץ רחוקה מהבית. ראינו גם את החזרה ההדרגתית שלהם לעבודה בישראל. המורכבות עמוקה עוד מעבר לכך. זה אתגר עסקי ותרבותי ששכרו בצידו עבור המעסיק. הם עובדים חרוצים וממושמעים שנותנים תפוקה רבה והעלויות שלהם נמוכות יחסית. עם זאת הם מביאים איתם רגישויות שחיוני לקחת בחשבון על מנת למנוע משברים ועל מנת להעלות את המוטיבציה.
אתם מוזמנים להקליק ולקרוא את הכתבה על "כיצד לעבוד בתאילנד". זה דומה ושונה. ניהול תאים בישראל ופעילות עסקית מול תאים בתאילנד הם שונים. עם זאת יש הרבה מן המשותף והמידע ויכול לתת השראה ורעיונות. העברתי פעמים רבות הכשרות בחברות ישראליות כיצד לנהל עובדים תאים. אני מביא לכם כאן את עיקרי הדברים שחשוב לדעת ולהבין.
לפרטים על הכשרות לפעילות בתאילנד ובעולם הקליקו על הקישור
המדינה ממנה הם באים מוכרת לנו בעיקר על רקע תיירות: האוכל, האיים, מקדשים, הבירה בנגקוק. כל אלה הם חלק מתאילנד, אבל הם לא בהכרח קשורים למה שמביא איתו הפועל. צריך לנקות את התמונה, צריך להשלים את התמונה.
תאילנד, המדינה של התאים, היא אחת ממדינות ASEAN דרום מזרח אסיה. שכנה של מלזיה, מיאנמר, לאוס וקמבודיה. אפרופו קמבודיה, איתה היא במחלוקת על גבולות אשר גרמה השנה להתפרצויות אלימות לאורך הגבול. תוכלו לצפות התחתית הכתבה ⇓ בראיון אתי בנושא זה ולקבל את הרקע הנדרש.
סכסוכי גבול הם לא חוסר השקט היחידי שם. גלים של מהומות בתאילנד על רקע תפיסת השלטון בידי הגנרלים ומעמדו הנישא של המלך, טלטלו אותה שוב ושוב. היום תאילנד ניצבת על פרשת דרכים וקיימות הערכות שונות לאן הדברים ימשיכו הלאה בשנים הבאות. הפועלים הבאים מתאילנד מגיעים מהרקע הזה, מחוסר השקט וחוסר היציבות. זה פוגע בכלכלה התאית וזה אחד הפקטורים שדוחפים אותם לחפש עבודה מחוץ למדינתם.
ערן סטרוד, איש עסקים הפועל מזה שנים מול תאים בארצם ובישראל יודע לספר כי העובדים באים ממחוזות שקטים כפריים פריפריאליים. הם מורגלים בחיי שיגרה ושקט, והציפיה שלהם היא כי היומיום יהיה בסביבה מגוננת ורגועה. סביבה שתיתן תחושת בטחון אישי. לנוכח אלימות הטראומה היא גם לפועל וגם למשפחות בתאילנד. עם את מסתבר כי כשזה קרה הם ברובם לא מיהרו לחזור הביתה. בעיקר בגלל סולידריות עם המעסיקים. מירב המעסיקים מטפלים יפה בעובדים, גם יש פיקוח. כבר אין בעיות כמו שהיו פעם מלבד יוצאי דופן. מספר התלונות אפסי ויש לכך תוצאות.
עבודה בחו"ל היא דבר פופולרי בתאילנד. ההכנסה גבוהה הרבה יותר ממה שניתן למצוא בתוך הארץ, חווים התנסויות, רואים עולם. יש כפרים בצפון המדינה בהם ניתן לזהות את האנשים שנסעו לעבוד בישראל או במדינות אחרות על פי הבתים המרווחים שהם בנו עם הכסף שהם הרויחו.
ברור שהם שואלים את עצמם לאן מועדות פניה של תאילנד וכך גם אנחנו. חשוב לזכור כי דברים רבים ברקע שממנו הפועלים התאים מגיעים יכולים להשתנות בשנים הבאות.
ישראל ותאילנד, שתי אומות שונות כל כך. הם שקטים כשאנו רועשים, הם זהירים כשאנו מעזים, הם מצייתים כשאנו מתחצפים. הם באים מאומה שמקדשת את המלך, את המשפחה וגם את הבודהיזם, כפי שניתן לראות בתמונה כאן. רקע כל כך תוכלו לקרוא בכתבה על פעילות מול בודהיסטים. הם לומדים מילדותם להיות צנועים, להנמיך את עצמם, לתת מקום וכבוד לזולת. ממש לא ישראלים.
התרבות התאית, בניגוד לישראלית, היא חששנית, זהירה, לא לוקחת סיכונים. אצל התאי שהגיע לעבוד בישראל זה אף מוקצן יותר, כי הוא שוהה במדינה זרה, בתרבות זרה לו וחש לא בטוח. במקרים כאלה הוא מגונן על עצמו בעזרת הסתמכות על הנחיות. הוא מצפה לקבל הוראות ולבצע אותן. הוא לא ישאף להוכיח את ערכו ולקחת החלטות היכן שלא התבקש. הגדלת ראש משמעה להיות חצוף ולא מכבד, מבחינתו. היא גם מהווה לקיחת סיכון מיותר. ומה אם היוזמה שלקחתי תתברר כשגויה?
העובד התאי שהגיע אליך יבצע את התפקיד שהגדרת לו. הוא יכפיף עצמו להיררכיה, יכבד אותך ואת האחראים האחרים. יקוד קידה, אפילו יבטא כניעות. בדרך כלל הוא לא יאמר את דעתו האישית, לעתים גם אם ביקשת ממנו לעשות זאת. הוא לפני הכל איש היררכיה. מכבד את המבוגר, את הבעלים, את המנהל, את הבכיר. התאים מכבדים את כל אלה לפני כל שיקול רציונלי, עסקי ורווחי, וחשוב להתנהל מולם מתוך ההבנה הזאת.
כבוד ומיקרו ניהול. חשוב לכבד את העובד, את המדינה והתרבות שלו, להקשיב לו ולאפשר לו את אורח החיים המתאים לדרך החיים שלו. כאשר מנהלים אותו יש להדריך אותו בפרטי פרטים.
כאשר אתם מכינים עובדים תאים לביצוע משימה יש להדריך אותם לקראתה צעד אחר צעד. בניגוד לישראלי שרוצה להבין את התמונה הגדולה, מול התאי אין טעם להקדיש לכך זמן. הם נוטים ללכת לאיבוד בתוך ההסברים והשלבים ומתקשים להבין לראות את התמונה השלמה בזמן שהם מצפים להנחיות של עשה ואל תעשה. לכך הם רגילים מהבית. כך הפעילו אותם אמא, אבא, המורה, המפקד בצבא, המנהל.
היחס אליו חשוב יותר מההסברים והרקע. התאי מקבל אמביציה ותחושת שייכות כאשר הוא חש שמכבדים אותו. לעתים זה תלוי בדברים שאנו לא רגישים להם. למשל הרמת קול, למשל התפרצות לדבריו. חשוב להנחות אותם בצורה שקטה, להימנע מצעקות, מנזיפות בפני עובדים אחרים. כאשר הוא נדרש לומר משהו, הקשיבו לדבריו בסבלנות. שימו לב לצרכיו ותנו להם מקום. מדובר בצורך בטיפול בבעיות בידי המנהל, צורך בקבלת מקום וזמן לקיום טקסים דתיים, באכילת מזון המתיישב עם מה שאליו הוא רגיל.
על מנת לתת לו את הסביבה שבה הוא יהיה יעיל חשוב להיות מולו אישי וחם, אבהי, לפרגן, להביע הערכה. כל זאת לצד ההנחיות המדוקדקות. אם כל אלה מתקיימים הוא יחוש שהוא נמצא בתוך בית, בתוך משפחה שבה המנהל הוא האבא שדואג לו ודורש ממנו. לתחושתו העבודה צריכה להיות בית, היא משפחה, המנהל הוא אבא, המנהלת היא אמא. בסביבה שהיא לתחושתו בית ומשפחה הוא יתן את המירב שהוא יכול. בדרך כלל, למרות הפערים, הם אוהבים בישראל את המנטליות, למרות שהם לא מתערבבים עם החברה הישראלית. הם סגורים בתוך הקבוצה שלהם עם בני ארצה, אך הם מעריכים ומכבדים שתא המעסיקים והסביבה הישראלית כל עוד מכבדים אותם וכל עוד השהות משתלמת להם. חיוני שיהיה כיבוד של מה שהובטח להם, האוכל המגיע להם, חופשות בחגים, משכורת בזמן.
הסכסוך מול קמבודיה זעזע את החברה. בניגוד לנו הם לא מורגלים בכך וידיעה על רקטות שנפלו והרגו מספר אנשים. כמובן שהם לא ערוכים למה שקרה כאן לפועלים התאים לפני קרוב לשנתיים.
סינגפור היא יעד עסקי יחודי מבחינות רבות. היא אי שהוא עיר ושהוא מדינה גם יחד. כן, כל האי הוא עיר וכל האי הנקרא סינגפור הוא
בשעתו, כשכלכלת סין נחשבה כסמל של הצלחה וצמיחה, היה מי שכינה את וויטנאם בשם "סין החדשה", וזה לא היה במקרה. היא עלתה על הנתיב בו
לא פשוט לפעול במלזיה, אפילו מורכב למדי, במיוחד לישראלי. זאת מדינה מורכבת, חברה מורכבת, תרבות מורכבת, ועם זאת גם יש בה פוטנציאל עצום. לצד המורכבות,
האדם מחפש את האושר מזה אלפי שנים ויצר כלים ודרכים להשיג אותו, אבל מה הדרך להגיע אל האושר? האושר היה משאת נפש של אנשים רבים
