יפן זקוקה למהפך חדש

יפן נתונה בבעיות כלכליות מזה כמה עשורים וזה מדאיג, אבל מה שיותר מדאיג הוא שנראה כי הסיבות לכך לא עומדות להיעלם, למרות הניסיונות השונים לעשות זאת. ההווה שלה מדאיג ואילו העתיד שלה – עוד יותר. היא כבר יצאה ממצבים כאלה בעבר בעזרת שינוי רדיקלי. האם גם הפעם זה יקרה?

עוד ועוד שנים אבודות

הנתונים לא משקרים. לאחר מרוץ בן עשרות שנים של צמיחה מואצת מאז סוף מלחמת העולם, נעצרה כלכלת יפן בשנות ה-80 ומאז לא חזרה לזנק. את תיאור המצב תוכלו לקרוא בכתבה שלי על מצב כלכלת יפן. מהזמן בו זה נכתב לא השתנה הרבה. היום היא גאה בצמיחה של 1.8% ברבעון השלישי של השנה, מה שפעם היה נחשב ככישלון.

בשנות ה-50 וה-60 היא נחשבה כפלא. חברות מרחבי העולם שלחו נציגים לארץ השמש העולה על מנת ללמוד ניהול קאי זן. ארה"ב פחדה שיפן עומדת להביס אותה במירוץ הכלכלי, ולכולם היה בכיס ווקמן של חברת סוני. היום, בעשור השלישי של המאה ה-21, נראה שיפן החמיצה את מהפכת הסמארטפון והשאירה אותה בידי ארה"ב, קוריאה וסין. קשה למצוא נוכחות יפנית משמעותית בתחום התוכנה. תעשיית הנשק שלה מתקשה לבלוט לנוכח אלה של מדינות אחרות. תעשיית הרכב שלה מביטה בקינאה בטסלה וב-BYD.

הממשלות השונות שלה ניסו להתמודד עם הבעיה, כמו האבנומיקס של שינזו אבה בעבר. היום מכריזה ראש הממשלה סנאה טקאיצ'י על חבילת תמריצים של כ-135 מילאירד דולר. זה More of the same. זאת תמונת המצב. יפן היא מדינה משגשגת עם יכולות פנסטסטיות שאותן היא מממשת במידה בינונית בלבד. מה גרם לכך?

הסיבות

בשנות ה-80 המרוץ קדימה נעצר. גורמים רבים עמדו מאחורי חריקת הבלמים הזאת. "הסכם פלזה" בין ארה"ב, יפן, מערב גרמניה, בריטניה וצרפת, שנועד להציל את ארה"ב ממשבר, חיזק יותר מדי את הין והוריד את האטרקטיביות של היצור היפני. משבר הנדלן שזעזע את יפן לאחר היווצרות בועת נדלן אדירה במשך שנים, פגע קשות בצריכה הפנימית. העלייה של יצרניות מתחרות ליפן בעולם, ובראשן סין, דיללה את שוקי היעד שלה. מעל לכל אלה השפיעה התופעה החדשה שהפתיעה רבים: הזדקנות האוכלוסיה.

יפן הייתה הראשונה שבה החלה האוכלוסיה להצטמצם. היום זה חלק מתופעה עולמית של הצטמצמות האוכלוסיה שבה צעירים מביאים פחות ילדים לעולם, קשישים מאריכים יותר ימים, ואלה שנועדו להוביל את הכלכלה קדימה הם בני 60 ומעלה שממעטים לפרוץ קדימה ומעדיפים להתמקד בקיים.

לצד כל אלה ניצבה התרבות היפנית. הדרך של יפן לפעול בזהירות, בחשש, לתת כבוד לבכיר ולמבוגר. לכבד את העבר יותר מאשר את העתיד. היא הצליחה לחרוג מהדפוס הזה רק כאשר ניצבה מול אתגרים קיומיים שהתגברו על החשש והשמרנות. כאשר חלפו ימי הדוחק היא חזרה אל המקורות שלה. יפן הצעירה, הענייה והרעבה של לאחר המלחמה התחלפה עם הזמן ביפן מבוגרת יותר, שבעה יותר, שמרנית יותר הדורכת במקום.

כאשר הקים אקיו מוריטה את חברת סוני בשנת 1946 הוא היה בן 25 שנים. הוא היה מלא במרץ, ביוזמה וברעב להצליח. היום עומד בראש החברה קניצ'ירו יושידה בן ה-66 ומאחוריו בעלים מבוגרים ממנו המייצגים שמרנות ורצון להימנע מלקיחת סיכונים. כן, זה מייצג. בראש קונצרנים גדולים אחרים ביפן ניצבים אנשים מבוגרים עוד יותר.

מנהלים מזדקנים יש בכל העולם, אך ביפן הם מגיעים עם התרבות היפנית, והשילוב של שניהם תוקע את הרגליים בקרקע. לכו ובדקו את הגיל שבו פרצו קדימה מנהלים דוגמת סטיב ג'ובס, אילון מאסק וסטיב ג'ובס ותבינו את האיום הגדול של הזדקנות האוכלוסיה. כלכלת יפן נעה בהנהגתם של אנשים מבוגרים יותר, שמרנים יותר, בעלי פחות חזון ועם חשש גדול יותר לקחת סיכונים ולהשקיע בפיתוח פורץ דרך.

מה ניתן לעשות?

קודם כל, הכרחי לערוך שינוי. משנה לשנה הגיל החציוני ביפן עולה. משנה לשנה ההתנהלות שלה נהיית שמרנית וזהירה יותר, וזאת כאשר בעולם גוברת התחרות וזאבים רבים משחרים לטרף. יפן תשוב להתפוצץ על העולם או שהיא תשקע ותתנוון. על מנת לשוב אל צמיחה ולהתחמק מהגורל הנשקף לה יפן חייבת שינוי דרמטי מערכתי, וכן, היא כבר עברה מהפכים שכאלה בעבר.

הראשון התרחש בשלהי המאה ה-19. יפן של המשי וטקס התה נוכחה לדעת כי היא מפגרת מאחורי היכולות של מדינות המערב. הקיסר, אשר קיבל עם הזמן את הכינוי מייג'י, פתח בשורה של רפורמות רדיקליות, שכללו החדרת מדעים למערכת החינוך, הקמת אוניברסיטאות, מודרניזציה של הצבא, התשתיות, התחבורה ובעצם כל מרכיב במבנה של יפן. זה הפך אותה למעצמה עולמית, קודם כל כלכלית ולאחר מכן צבאית. הצבא שהיא בנתה הביס בשנת 1905 את הצבא הרוסי הצארי ומאוחר יותר השתלט כמעט על כל מזרח אסיה.

המהפך השני היה לאחר מלחמת העולם ה-2. יפן הייתה נתונה בהריסות, היה צורך לבנות אותה מחדש והיא נרתמה לעבודה. התגייסות בדרך של תושבים המורגלים להתאושש מרעידות אדמה קשות וגלי צונאמי. היא נכנסה למירוץ, בנתה מחדש את תשתיות המדינה והקימה תעשיות שיצרו את כל מה שהעולם המערבי צרך באותה תקופה. מפוג'יטסו ועד הונדה, מימאהה ועד סניו. זה נקרא "הנס היפני" ולא בלי סיבה.

היום הפעילות ביפן זקוקה לזעזוע חדש. רפורמה מפליגה יותר מאלה שקדמו לה. היא ניסתה כבר שינויים בחוקי העבודה, ריבית אפס, הזרמת כסף לשוק, היא אפילו ניסתה להביא יזמים וחברות מישראל על בסיס ההשלמה ההדדית בין יפן לישראל. ישראל תביא ליפן את היזמות והחדשנות שחסרות לה, והיא תביא את חריצות וההון. דבר מכל אלה לא עבד, לפחות לא מספיק.

יפן מחכה לזעזוע שלישי במספר. זעזוע שישנה אותה לא רק רגולטורית ומוניטרית, אלא גם תרבותית. זה קשה בדיוק כפי שזה נשמע, ויתכן ועצם הקיום שלה תלוי בכך.