ההזדמנות של ישראל באמריקה הלטינית

המאמר "למה היצוא הישראלי לאמריקה הלטינית רחוק מלמצות את הפוטנציאל?" התפרסם השבוע במוסף "דה מרקר" לסחר חוץ.

אמריקה הלטינית היא עולם תרבותי ועולם עסקי רחב. זאת קבוצה של 20 מדינות המשתרעות מדרום לארה"ב ועד לארץ האש. חיים בה כ-650 מיליון איש שדוברים ספרדית ופורטוגלית והתמ"ג המצטבר של מדינותיה השונות נומינאלית הוא כ-5,110 מיליארד דולאר לשנה. לא רע, נכון? יש פוטנציאל כלכלי. ובכל זאת היקף היצוא של ישראל אל מדינות אלו עומד על לא יותר מ-2 מיליארד דולאר לשנה. בהחלט ניצול לא גדול של ההזדמנות של ישראל באמריקה הלטינית.

כן, הנתונים הללו משקפים בין היתר ירידה בהיקף הסחר במהלך השנתיים האחרונות וזה טבעי, הקורונה היכתה גם בנו וגם בהם, אבל גם כך יש לאן לשאוף, ומעניין לציין את הדוגמה של היצוא לקולומביה אשר דוקא צמח בשנים האחרונות בכ-120%, כלומר שאפשר גם אחרת.

היתרון הישראלי

אזור זה של העולם היה לאורך שנים "החצר האחורית" של ארה"ב. הסחר שלו, כמו גם ההשקעות הנכנסות אליו, מגיעים מצפון. בשנים האחרונות משקיעה סין מאמץ גדול בחדירה לשוקי מדינות אלו. היא רוכשת סויה בברזיל וארגנטינה, חודרת לקובה תוך ניצול החרם שמטילה עליה ארה"ב, ומייצאת מוצרי צריכה למי שרק אפשר. לצד שתיהן מתקיים גם סחר ער עם מדינות האיחוד האירופי.

הקליקו לקבלת כלים לפעילות יעילה מול מדינות אמריקה הלטינית

ההזדמנות של ישראל באמריקה הלטינית היא בכל מקום בו יש לה מומחיות או יתרון אחר על פני סין ועל פני מדינות המערב. שני צרכים גדולים של מדינות אמריקה הלטינית שבהם יש לישראל מומחיות מיוחדת הם חקלאות ומים וכדאי לתת להם תשומת לב. ככלל החקלאות במרבית המדינות נרחבת אבל לא מפותחת ויכולה להגיע לתפוקה גדולה הרבה יותר בעזרת הידע המצטבר של ישראל. אם כך, למה היצוא הישראלי לאמריקה הלטינית רחוק מלמצות את הפוטנציאל?

מים, חקלאות, תעשיה

לצד החקלאות גם מים הם קושי באמריקה הלטינית שמולו יש לנו פיתוחים וניסיון. זה כולל גם מים לשתיה ומים לתעשיה. לא כל המרחב הזה הוא אגן האמזונס עתיר הגשמים ובחלקים רחבים ממנו קיים חוסר במים. לעתים ברחבי כלל המדינה, ובדרך כלל בחלקים מסויימים. בצ'ילה למשל יש עודפי מים רבים בדרום המדינה אבל חוסר משווע בצפון הארץ, שבה הם נחוצים למשל לתחום המיכרות. כך גם בפרו שבה החלק המזרחי, שבו מקורות האמאזונס, עתיר במים אך מרבית האוכלוסיה חיה בדרום ובמערב שבהם יש חוסר במים.

לצד אלה ההזדמנות של ישראל באמריקה הלטינית, כך זה נראה, היא בפיתוח הטכנולוגי התעשייתי. מרבית המדינות הלטיניות לא השכילו לפתח תעשייה מתקדמת. הכלכלה שלהן עדיין נשענת בעיקר על חקלאות ומחצבים, והתעשייה בדרך כלל מספקת בעיקר את הצרכים המקומיים.

זאת נקודת חולשה גדולה. הן בגלל שההכנסות הגדולות היום מגיעות מהתחום הטכנולוגי והן בגלל המשברים החוזרים בתחומי הסחורות. הממשלות, שמרביתן הגדולה נבחרות ומתחלפות בתהליך דמוקרטי, יודעות את משמעות הדבר. הן יודעות כי התושבים מצפים מהן לספק שגשוג כלכלי וזה יבוא ככל שהן ישכילו לפתח שם תעשיות מתקדמות שיתחרו בשוק העולמי. מתי לאחרונה נתקלתם במוצר טכנולוגי מתקדם שמיוצר במדינות אלו? זה עדיין לא קרה, ובישראל יש את הידע הדרוש לכך.

למה שיצליח עכשיו מה שלא הצליח קודם לכן?

הניצול של ההזדמנות של ישראל באמריקה הלטינית היה מוגבל במשך שנים, מכמה סיבות שהולכות ומשתנות בימים אלו.

ההזדמנות של ישראל באמריקה הלטינית, היא קודם כל בטכנולוגיות המתקדמות. זה ענף המיועד לשווקים מתקדמים שיש להם יכולת תשלום. בעבר לא היו רבים כאלה באמריקה הלטינית ועל כן ישראל נכנסה בעיקר בתחומי נשק ותחומי בסיס של חקלאות. היום חלק מהמדינות, דוגמת אורוגוואי, קוסטה ריקה וצ'ילה, עלו מדרגה. התמ"ג שלהן צמח, הן בשלות לשלב הבא בהתפחות שלהן ויש להן יותר אמצעי תשלום מאשר קודם לכן.

לצד זאת גם ההתייחסות לישראל השתנתה. בעבר, הדימוי של ישראל היה שלילי באופן מיוחד. היו אלה הימים שלאחר סיום שלטון הגנראלים, ישראל נתפסה כזאת שמוכרת להם מטוסי כפיר, טילי גבריאל וציוד לפיזור הפגנות. דימוי זאת הועצם כי המפלגות שהצליחו בבחירות הראשונות היו בעיקר מפלגות שמאל סוציאליסטיות. הן חשו אנטגוניזם כלפי מדיניות ישראל במזרח התיכון.

מאז ועד היום מים רבים זרמו בריו דה לה פלטה. במדינות רבות עלו לשלטון מפלגות ימין, הזכרון של הדיקטטורות הצבאיות התעמעם והסנטימנט היום חיובי יותר לישראל ולמה שהיא יכולה לספק. לא זו בלבד אלא שישראל חתמה עם השנים על הסכמי סחר, מול קולומביה, מקסיקו ומדינות מרקוסור. הם מוסיפים לכדאיות של עסקים עם ישראל.

ומה האתגרים בדרך לשם?

מנהל הפיתוח העסקי שירצה להיכנס לאזור זה יצטרך לברור את מדינות היעד באופן דקדקני. לבדוק עד כמה הקורונה פגעה במדינות הללו ובכלכלות שלהן באופן קשה בשנים האחרונות. כדאי לבחון מה המצב בכל מדינה לפני שנכנסים.

חשוב לבחון את המדינות הפוטנציאליות מבחינת ההזדמנות של ישראל באמריקה הלטינית. חיוני לברר אם יש תמ"ג בגובה שמעלה את אפשרות התשלום. יש גם לבחון את הצרכים על מנת לראות עד כמה הם דורשים את מה שיש לחברה להציע. קיים פער עצום בין בוליביה העניה לצ'ילה המשגשגת, בין מקסיקו שבה הצפון מדברי, לאקוודור המשוונית, וכך הלאה.

חשוב להבין למה היצוא הישראלי לאמריקה הלטינית רחוק מלמצות את הפוטנציאל. חיוני לזכור כי האזור מתנהל על פי קוד התנהלות שונה מאוד מזה שלנו. מה שניתן להגדיר כתרבות לטינית. לוקח זמן להכיר ולהבין את דרך החיים הזאת ולוקח זמן רב עוד יותר ללמוד את הדרך לעשות מולה עסקים. ניסיון בטיול תרמילאים למצ'ו פיצ'ו לא מספיק על מנת להתמודד בהצלחה שם.

ככלל האזור מחייב בחינה מדוקדקת ומשווה של המדינות על פי כל הפרמטרים הנדרשים. במדינות הגדולות גם בדיקה השוואתית של האזורים בתוך המדינה, ולצד זאת הכנה תרבותית עסקית למנהלים ולעובדים. כל אלה לקראת המשימות שבהמשך הדרך, כיצד לנהל עובדים מקומיים, איך להתאים את המוצר לשוק המקומי, כיצד לנהל משא ומתן ושאר המשימות שבדרך.

[להרשמה לקבלת הפוסטים של הבלוג בלי עלות שלחו בקשה באימייל: tal@intelectual.co.il או דרך דף  צרו קשר]