ארה"ב – תרבות של יעילות

בארה"ב תרבות הממוקדת ביעילות. זה מביא הישגים אבל גם קשיים. זה שפועל מול ארה"ב חייב להיערך לכך ולתאים עצמו לכך.

התמונה כאן למעלה היא איור לגישה האמריקאית, במקרה הזה – לעיצוב תשתיות. מוצג כאן סבך של כבישים בין עירוניים, המשתלבים זה בזה, חולפים אלה מעל אלה, מעוצבים בבטון ופלדה. מאפשרים נסיעה מהירה לכל כיוון שידרש אבל בלי כל שימת לב לאסתטיקה הסביבתית. מה איכות החיים של אלה החיים בבניין המבצבץ מצד ימין של הצילום?

כך גם נראים הרחובות של העיר האמריקאית, בתי הכלבו, השכונות. היעילות ניצבת מעל לכל שיקול אחר, ויש לכך תוצאות. ארה"ב – תרבות של יעילות.

פרמטרים קיצוניים

ארה"ב אינה קבוצה אחידה, ישנו הצפון המתועש ומולו הדרום החקלאי, יש יחוד לחגורת התנך ויחוד אחר לניו אינגלנד וטקסס נבדלת מקליפורניה,. עם זאת יש מאפיין רחב לכל אלה יחד.

ארצות הברית ניצבת בראש הפירמידה העולמית בכמה פרמטרים, ובתחתיתה בפרמטרים אחרים. היא נהנית מתוצר משק גלמי עצום לנפש. התמ"ג שלה לנפש הוא פי 5 מהממוצע העולמי ולצד זאת היא סובלת מרמת פשע עצומה. ידעתם שארה"ב ניצבת במקום ה-50 בעולם (1 הוא הכי מסוכן) במספר הפשעים למיליון איש? בצמוד לאירן ומיאנמר, הרחק מתחת למרבית מדינות העולם. היא גם ניצבת במקום בעייתי מבחינת הוצאות להורג. מקום חמישי בעולם, רק מתחת לאירן, סין, סעודיה ומצרים.

הערים שלה נוחות לתנועה, חניה והתמצאות גם כשהן גדולות מאוד, אבל התושבים והמבקרים בהן מגדירים אותן לעתים קרובות כבלתי נעימות וחולמים על חופשה באירופה. העבודה בחברות אמריקאיות היא לעתים קרובות מרוץ עכברים, דורשנית, דורסנית, חסרת רגש. לא זכור לי חבר שעבד בחברה אמריקאית ותיאר זאת בפניי כתחושה של בית.

ארה"ב – תרבות של יעילות. מאחורי אלה ותופעות רבות אחרות ניצבת התרבות האמריקאית המקדשת את היעילות. היא מגיעה לשיאים של הצלחה בהשגת יעדים, אך משלמת על כך באיכות חיים. היא מוקצנת, היא יוצאת דופן בכל סביבה, בולטת בקרב מדינות המערב.

תכנון אורבני

ניו יורק היא הדוגמה האולטימטיבית לתרבות העירונית האמריקאית, וערים אחרות סביבה משתדלות ללמוד ממנה. העיר האמריקאית משתרעת על פני קילומטרים מרובעים רבים, מחייבת נסיעה ברכב, לא בנויה להליכה ברגל או דיווש באופניים. הבניינים במרכז העיר בנויים כמו קופסאות. החנויות ובתי הקפה משתלבים במבנה הקופסה. אין טעם לחלום על בית קפה בסגנון וינאי או פריזאי.

גם פנים בית העסק פועל על פי אותה רוח. אם הוא מצליח – מתקיימת בו המולה וריצה, דחק ולחץ. נדיר למצוא מוכר או מלצר שיש להם אורך רוח כלפי הלקוח, מלבד בעסקים יוקרתיים. אם אין המולה ולחץ – כנראה שהמקום אינו מצליח ויתכן ויסגור את שעריו. כן, במרחב הכפרי המצב שונה, אבל אנו מדברים כעת על העיר האמריקאית. היכנס, בחר, שלם והמשך הלאה. אין זמן. יש מסעדות ובתי קפה שבהם גם מאיצים בך לעזוב אם לא הזמנת משהו נוסף כעבור שעה. מה האוכל האייקוני שצמח ממציאות זאת? כמובן, ההמבורגר. קציצה בלחמניה, לא תפארת קולינארית. מזון פשוט להכנה, זול להכנה ובעיקר – מהיר להכנה.

אין ראנד, בספרה כמעיין המתגבר, מיטיבה לתאר את הרוח שניצבת מאחורי כל מה שתואר כאן. היא מעלה על נס את הפעילות המודרכת בידי היעילות, ויעילות בלבד. בניינים הנמתחים כלפי מעלה, זלזול בכל ניסיון לקשט וליפות אותם. היופי לא נמצא בקישוט, הוא נמצא במבנה שמעיד על יעילות, שמעיד על בניין המשרת כהלכה את הפונקציונליות שלו.

ברוח זאת מתוחים רחובותיה ושדירותיה של ניו יורק צפונה ומזרחה בקוים ישרים. המדרכות צרות על מנת שלא לבזבז מקום. רק בעיר כזאת יכול צומת רחובות בין רבי קומות להיחשב לאטרקציה. כן, הכוונה היא לטיימס סקוואר. מאותה סיבה חבוים בתי העסק בקו חזית הבניין. אסתטיקה – אאוט. הביטו בצילום האויר הזה של מנהטן. קו המים של העיר, המקום שבו אנו מוצאים בערים אחרות את הנוף, הרומנטיקה ושולוות הנפש, מוקדש כאן לרציפי נמל ולאוטוסטרדות, מלבד איים מבודדים דוגמת באטרי פארק.

מקום העבודה

בשעתו, כאשר עבדתי בשדה התעופה אורלי שבפאריז, הגיע לאזניי סיפור שעבר בקרב העובדים, על מנהל משמרת שפוטר בעבודתו בתחנה המקומית של חברת דלתא ארליינז האמריקאית. הסיפור לא התמקד בעצם הפיטורין, אלא בדרך בה הם נעשו. המנהלת, אמריקאית, קראה לשיחה את המנהל, צרפתי, בסוף המשמרת שלו. לאחר משפט פתיחה קצר היא אמרה לו את המשפט הבא: Thank you for all that you have done for Delta airlines. You are no longer an employee of the company. Please collect your last salary and thank you again.

זה עבר מפה לאוזן כי באירופה זה נחשב ברוטלי וחסר רגישות. בארצות הברית, כך זה נראה, זה מתקבל כלגיטימי. אין חשיבות גדולה לעדינות והתחשבות.

בעת הכנת קורות חיים, כך ממליצים מנועי יעוץ אמריקאיים, לא כדאי לציין תקופות בהן טיילת, בילית, הקדשת זמן להתפתחות אישית. המניות שלך עולות ככל שמשתקפת בהם יותר נטיה של profit oriented. בכלל הנטיה הזאת פופולרית. יש תרבויות שבהן נחשב יותר אדם הממוקד בעולמות פנימיים, ברוחניות, בקשרים סוציאליים, לא בארה"ב, לפחות לא בעולם התעסוקה.

מתוך כך גם נגזרת ההתנהלות של מקום העבודה. במקומות רבים לגיטימי לפעול מתוך מוטיבציה דורסנית להתקדם, לעבוד עודף שעות, לקחת עבודה הביתה, ולעזוב ולהמשיך הלאה בבוא הזמן בלי סנטימנטים. מקום העבודה, כפי שצויין, אינו משפחה או חוג חברים, הוא מקום פעילות שמיועדת להרויח כסף. באותה מידה גם יפטרו אותך בבוא הזמן וימשיכו הלאה. יעילות.

השורשים התרבותיים

הדברים הללו באים לידי ביטוי גם בניהול הכלכלה, בניהול מדיניות החוץ של ארה"ב, בהצלחות הטכנולוגיות שלה ועוד הרבה. מאחורי תרבות היעילות הזאת ניצב החלום האמריקאי, החלום של ההצלחה ושל ההגשמה העצמית. חלום ששורשיו במהגרים שהגיעו מאירופה השמרנית והצפופה וגילו מרחבים פתוחים של no man's land עם אפשרויות בלתי מוגבלות. ההצלחה, היא שם המשחק, התרבות והערכים המקוריים שמנעו זאת מלהפוך למרכז בלעדי של החיים נשחקו עם ההגירה והתערבבות של מהגרים מתרבויות שונות.

המהגרים שהגיעו מגרמניה ומאיטליה, מאירלנד ומפולין ויתרו כל אחד על דרכי החיים שלהם והתאימו עצמם לכור המצרף שבפניהם, כור מצרף שיש לו מטרה מרכזית אחת, ההצלחה. ברור שאם זאת המטרה ואין דבר העומד בפניה יונחו הצידה שיקולים זרים דוגמת אסתטיקה, איכות חיים וחמלה. ארצות הברית מגיעה לשיאים של יעילות אך משלמת על כך באיכות חיים.

האנשים הללו בנו חברה שהערך העיקרי בה הוא יעילות. בשם היעילות הזאת נוצרות ערים מכוערות אבל יעילות. נוצרת מערכת חוק דורסנית שמוציאה להורג המוני נדונים, ולא מצליחה להוריד את מפלס הפשע. יש מי שאוהב זאת, יש מי שמתעב זאת. זאת היא אמריקה.