במרחב הזה שבין יוון לטורקיה, המרחב של איי הים האגאי, יש המוני איים – אלפים. יש המוני תיירים – מיליונים, יש האומרים שיש מהם יותר מדי. תיירים אלה באים בעיקר בגלל היופי הפסטורלי, אך לצידו ומאחוריו יש הרבה יותר מאשר פסטורליה, ושווה להכיר.
בכל זאת, נתחיל מהפסטורליה.
אמרנו שיש אלפי איים. כמה בדיוק? בין 6,000 ל-12,000, תלוי בהגדרות הגודל. חלקם אינם יותר מאשר שן סלע המבצבצת מהמים. 227 מהם מיושבים, וזה הרבה בשביל שטח כזה. מה יצר ריבוי כזה של איים? ובכן, יש מאחורי ההיווצרות שלהם סיפור גיאולוגי מורכב של תנועת לוחות טקטוניים מתנגשים באזור לא שקט מבחינה סיסמית.
האיים מבוקשים מאוד, הם מהווים חלום רומנטי של שמש, חופים ואוכל טוב. בעולם הנוכחי שבו לאנשים יש כסף לנסוע, מצד אחד, ויש צורך ברגיעה וצורך בשינוי הנוף והאקלים, מצד שני, הים האגאי הוא יעד מבוקש מאוד. הדבר גם נוגעי בצורך האנושי בנופים של מים, שיש מי שמוצא לו מקורות אבולוציוניים באזור באפריקה שבו התפתח וצמח ההומו ארקטוס, האב ההולך על שניים שממנו התפתחנו.
הים האגאי הוא גם מקום מושבם של אזורים כחולים שבהם חיים האנשים עד לגילאים מופלגים. השיא של התופעה הכחולה הזאת הוא באי איקריה. על תופעת אריכות החיים שבו תוכלו לקרוא במאמר שלי במסע אחר, על אורח חיים, אריכות ימים וכלכלה.
סרטים רבים צולמו באיים אלה, סרטים העושים שימוש בנופים ובתדמית של האזור. הרשימה ארוכה מאוד וכוללת בין השאר את Tempest שצולם והופק פעמיים, ב-1982 וב-2010, מאמה מיה עם מריל סטריפ, ומעל כולם זורבה היווני, הסרט בכיכובו של אנטוני קווין שצולם בכרתים ומגלם את דמותו של היווני הפשוט בן האיים.
אם נוסיף לכל אלה את התמונות הרבות באינטרנט של שולחן מסעדה עמוס בפירות ים, עלי גפן ממולאים ובקבוק יין לבן, על רקע מפרץ כחול, ברור מה גרם לפופולריות העצומה של האזור. ברור גם מה מביא לכאן עודף תיירים עצום.
בין כל האיים מתבלט מהבחינה הפוטוגנית האי סנטוריני. אי שנוצר על ידי התפוצצות געשית שיצרה כאן בשעתו גל צונאמי אדיר שהחריב אוכלוסיות ומדינות מקומיות. אי שהוא הר געש שקרס, אשר דפנותיו מתנשאות לגובה רב מעל למי הים. הגובה הרב שלהם מאפשר צילומים מרהיבים וצפיות רומנטיות בשקיעה ובזריחה במרחבי הים.
התושבים של האיים הם חלק מהעולם התרבותי ההלני, אשר נשלט לאורך ההיסטוריה בידי מקדונים, רומאים, ביזנטים ותורכים עד שזכה בעצמאות. לאורך ההיסטוריה תרבויות עלו ונחרבו כאן, בים האגאי. תרבויות אחרות צצו במקומן ועם הזמן, לאחר שנים רבות ותהפוכות רבות, צמחה התרבות היוונית של ימינו. התרבות של המדינה שאזור זה מהווה חלק ממנה. תושבי האיים מהווים חלק מזה, חלק יחודי, אולי אף חלק מקורי יותר, טהור יותר. החיים באיים הופרעו פחות בידי כיבושים צבאיים. כן, ספגו אמנם השפעות של האומות השליטות, אך פחות. פחות מאשר ביבשת.
התרבות באיים דוגמת מיקונוס, כיוס ואייגינה קרובה למקורות שלה הרבה יותר מאשר במקומות דוגמת פטרס, תסלוניקי ואתונה שההיסטוריה חדרה לתוכן שוב ושוב בקלות רבה יותר, כי הן מצויות על היבשת, לצד עמים ותרבויות בבלקן. יש הטוענים כי זה שרוצה לפגוש את יוון האותנטית, שהיא יותר יוונית מאשר סלאבית או תורכית, ימצא אותה באיים. הכל יחסי כמובן, השפעות היו וישנן, אבל פחות.
בתפריט של האיים, לפיכך, יש יותר מרכיבים מקומיים. יותר שמן זית, דגים, פירות ים, כבשים, עלי גפן וירק מן הגן. זה שישקיע מעט מאמץ, יצא מהאזור התיירותי שסביב המזח ויאתר בתים שניתן לאכול בהם אוכל משפחתי, יחווה חוויה תרבותית לא פחות מאשר קולינארית. כמובן שהקוקה קולה וההמבורגר הגיעו לכאן, אבל פחות. קצב החיים יותר אטי, התודעה של השיווק והרווחיות כמובן מחלחלת וקיימת, אבל שוב, פחות. הכל קיים, אבל פחות. האוויר כאן מכיל אחוז גבוה יותר של רוח יוונית.
לים האגאי מקום מרכזי בתולדות תרבות העולם. בו התקיימו המלחמות בין היוונים לפרסים, הוא מקום לידתה של המחשבה המדעית, ותוכלו לקרוא על כך בכתבה במסע אחר. מדובר במהפיכה החשובה בתולדות המחשבה העולמית. מהפיכה שבזכותה אנו חיים היום את העולם הטכנולוגי.
הכל מתחיל מהספינות היווניות שיצרו בשעתו תנועה, מסחר, מפגש בין תרבויות. תושבי האיים נולדו על הים והיו אנשי ספנות, דיג ומסחר מראשיתם. זה גרם להם לנוע ולפגוש תרבויות שונות: פניקים, מצרים, יהודים ואחרים. הם יכלו, עקב כך, להעשיר את עצמם ואת מחשבתם. לצד זה התקיים גם ריבוי אפשרויות עקב ריבוי האיים שמרביתם היו יחידות מדיניות עצמאיות. כל זה תרם למחשבה החופשית. הספנות היוונית יצרה כאמור את הסחר היווני. זה בבוא תורו יצר את העושר המחשבתי, ובעקבותיו באה עם הזמן החשיבה המדעית.
זאת היתה לא רק זירה מחשבתית ומסחרית, אלא גם מלחמתית. רבים ניסו והשתלט על הסחר באמצעות כיבוש מדינות האיים הסוחרות. בזו אחר זו נפתחו כאן מלחמות. בתחילה בין כוחות יווניים לבין עצמם, אחר כך מלחמות היוונים והפרסים, ואחריהם שטפו וחלפו שם כוחות גדולים: ממקדוניה עד לרומא, מביזנטיון עד לאימפריה העותומנית.
כשאתם יוצאים מדלת המלון והולכים אל החוף, או אל קצה הצוק, אתם מביטים קדימה לעבר הים הכחול ובו שובלים של ספינות מלחמה ומסחר ששורטטו במים במשך אלפי שנים.
ההווה הוא תמיד תולדה של מה שהיה קודם לכן, וכך גם בים האגאי. עם שקיעת האימפריה העותומנית במאה ה-19 התארגנו היוונים, הקימו כוח צבאי וכבשו מהטורקים את איי הים האגאי. הכוח הימי של טורקיה היה חלש ומפגר והיתרון היה בידי היוונים שהאוכלוסיה הייתה לצידם, וכך גם מרבית הספינות. הכיבוש (או השחרור) מהווה פצע בתודעה הטורקית עד ימינו.
היום ארדואן מנסה להחיות את חלומות האימפריה הטורקיים. הוא שואף להיות הסולטן הבא של האזור, והיעד הטבעי הראשון הוא כמובן הים האגאי. זה לא קל, כי לצד הרצון מתקיימות גם הבעיות של טורקיה, שמגבילות אותה מבחינה כלכלית. אין לה תקציב לבניית כוח שיכריע את הזירה, גם תוכנית שכזאת תיתקל כמובן בהתנגדות בינלאומית רחבה, אבל החלומות מספיקים על מנת ליצור מתח ולחרחר עימותים באזור.
במרחב הזה סיבות נוספות להתנגשויות בין מדינות בעלות אינטרס. יוון וטורקיה מעוניינות בחיפוש נפט בקרקעית הים. האזור גם נמתח בין המזרח התיכון למערב אירופה, ולפיכך הוא נתיב טבעי להנחת צינורות גז וכבלי ותקשורת. ארדואן משקיע בנוכחות הטורקית, יוון משתדלת שלא לפגר מאחוריו, לישראל, המעבירה בים זה את הכבלים והצינורות שלה, יש כאן אינטרסים, כך גם לרוסיה השומרת על הכניסה לים השחור. צרפת, שהחזיקה מושבות בסוריה ולבנון, מתערבת לטובת יוון. הרי לכם מתכון לבעיות.
בינתיים בלי התפוצצויות ואפשר להמשיך להביט בים ולחלום על המסע של אודיסיאוס.
ריבוי האיים הוא גם ריבוי האפשרויות. כך גם ריבוי התכנים ההיסטוריים, הגיאו פוליטיים, התרבותיים.
כמה מהאפשרויות ידועות יותר ועולות מיד לתודעה: כרתים, רודוס, סנטוריני, מיקונוס. כן, אלה מקומות יפהפיים ומיוחדים ולא במקרה הם התפרסמו. הנופים של סנטוריני, חיי הלילה של מיקונוס, מרחבי הטיולים של כרתים. החיסרון הוא שמה שמוכר וידוע לנו מוכר וידוע גם לרבים אחרים בעולם. התוצאה היא שמי שמגיע אליהם בעונת התיירות צפוי למצוא עצמו נדחס יחד עם אלפי אירופאים, אמריקאים וישראלים, ומשלם מחיר מנופח עבור אוכל, לינה ושירותים אחרים.
כבר אמרנו עודף תיירים?
לצד זאת יש יעדים פחות ידועים לתיירים. אייגינה, במרחק של שעת הפלגה מאתונה, מהווה יעד ליוונים ולא לתיירים. זאת פנינה לזה שמעוניין לשמוע יותר יוונית ולשלם פחות על ההגעה. איקריה, האי של מאריכי הימים, הוא אי מרתק מבחינה זאת, אך לא מושך תיירים רבים, בגלל ההרריות שלו שאין בה חופים שלווים. יש עוד. צריך לחקור, לחפור ולמצוא.
על האי הלא גדול של מלטה ואיי הלווין שלידו חיים כחצי מיליון איש. כן, זה הרבה בשביל שטח קטן כל כך. זה מקום די צפוף,
הנוודים הדיגיטליים שחיים ועובדים במקומות שונים ומרוחקים בעולם בזכות מחשב ותקשורת מרחוק, נהיים נפוצים יותר ויותר. הכתבה סוקרת את התופעה
יותר ויותר תיירים מציפים את אירופה, יוצרים עומס על המשאבים ועל התושבים, מביאים כסף אך יוצרים התנגדות. הכתבה סוקרת את המצב
סקירה של כלכלת אירופה בשנת 2024 לנוכח ארה"ב וסין, החולשות שלה, החוזקות שלה, התהליכים שהיא עוברת ומה שצפוי לקרות בהמשך
