הביטו בתמונה הראשית כאן למעלה. ים כחול, קיץ כל השנה, חול לבן, פירות טרופיים, דגים, פירות ים ומחירים נמוכים. מי לא היה רוצה לבלות את ימי הפנסיה שלו במקום כזה?
ימי הקריירה הסתיימו. האדם לוקח את ההכנסה החודשית שלו, ונוסע לשהות במקום בו הדולארים שלו שווים יותר. מקום בו המחיה זולה יותר ומזג האויר נעים יותר. כמו החלום של הנווד הדיגיטלי, גם החלום הזה מביא תושבים רבים של מדינות עשירות וקרות לפרוש אל מקומות חמים ועניים. זה נראה ונשמע כמו חלום, זה מושך, אבל זה מגיע עם תג מחיר לא פשוט. לא לכל אחד זה מתאים. צריך להכיר את הפרטים לפני לקיחת ההחלטה.
הפירוט של הדברים שיש להיערך לקראתם לא נועד לרפות ידיים. היכרות איתם תסייע להיערך לקראתם, ויש מי שחי איתם בשלום ואף נהנה מהם. כן, יש אנשים כאלה. יש מי שלא. בואו נכיר את הפרטים ונראה מה נכון לנו ומה צריך לעשות.
ההתרחקות מהמקום בו חיינו את מרבית חיינו נושאת פנים שונות. מצד אחד יש מי שמאס בשיגרה שאותה הוא חי מזה שנים ומבחינתו מה שיותר רחוק יותר טוב. רחוק מהפוליטיקה המקומית, רחוק מהמקומות והתכנים שהפכו לשיגרה, וכן, הרחק מהמשפחה. יש מי שהיא מעיקה עליו וחונקת אותו.
התחושה הזאת הולכת ומשתנה החל מהרגע בו אנו מתרחקים מכל אלה. יש מי שמגלה את הצורך שלו בסביבת השיגרה שלו כבר במהלך חופשה של שבוע, ומתגעגע הביתה. יש מי שזקוק לשם כך לכמה שבועות נוספים, ויש מי שחש זאת רק לאחר פרק זמן ארוך של חודשים ואף שנים. להתגעגע הביתה בזמן חופשה זה חמוד. לעומת זאת תחושת חוסר הבית לאחר שהשקענו כסף, מאמץ וזמן בבניית המעון החדש לימי הזיקנה, יכולה להיות הרסנית.
ועוד משהו, הילדים והנכדים לא ממהרים לשלם מחיר גבוה על מנת להגיע לסבא וסבתא, גם אם יש שם חוף ים עם עצי דקל וסירה. אז מה עושים עכשיו? טסים הלוך ושוב? הרי חשבנו על מקום מגורים שחוסך בהוצאות, לא כזה שמעלה אותן.
ההוצאות החדשות לא מסתכמות בעלויות טיסה אל המשפחה והחברים. החלום המקורי היה לחיות בזול במקום בו האוכל והמגורים עולים פחות, הרבה פחות. נכון, אננס גדול עולה רק דולאר אחד בשוק המקומי, אבל יש סעיפים סמויים.
מה עם הוצאות הבריאות למשל? עשיתם ביטוח בריאות, וזה מצוין, אבל יש טיפולים שפשוט לא זמינים במקום החדש. מדינה זולה יותר היא מדינה ברמת התפתחות נמוכה יותר וזה משפיע על רמת בתי החולים, הרופאים והמרפאות. גיל הפנסיה הוא הגיל בו מופיעות בעיות רפואיות ומגבלות בריאות. אור שמש, מי ים ודגים ופירות טרופיים לא מרפאים כל בעיה.
איכות חיים לא מסתכמת בחוף ים ועצי דקל, והעלויות עולות במה שנדרש לאיכות חיים שגרתית. מה גורם לך ליהנות מהיום יום? קפה טוב? ספרים? צריכת תרבות בכלים אלקטרוניים? חיבור לאינטרנט? אירועי תרבות? רבים מהם יקרים יותר במקומות הזולים יותר. במקומות אלו התרבות העולמית מיובאת, המכשירים מיובאים, החיבור לעולם יקר. המדינות הללו חסרות אמצעים כספיים והן ממסות תכנים אקסקלוסיביים. כן, כל מה שהתרגלת אליו בארץ המוצא יכול להיות אקסקלוסיבי בארץ היעד.
אין צורך לחפש את המקרים הקיצוניים, דוגמת האיטי הטובעת באלימות. קשיי הבנה והסתגלות יש בכל מקום העונה להגדרה "אקזוטי". אפשר לחיות סולו לצד החברה המקומית. נכון, אך יש בכך בדידות וקשיים עולים כשאנו נתקלים בתקלות, בבעיות בריאות או בתאונות אישיות. מה יקרה כשתצטרך מברג פיליפס לכמה דקות? מתכון? שם של שיפוצניק שניתן לסמוך עליו? מידע שלא מופיע באינטרנט בשפה המוכרת לך?
כל אלה דורשים השתלבות בחברה המקומית. זה עדיף על פני ריחוק, אבל זה מציב דרישות.
במקומות אלו החברה קהילתית יותר מאשר במערב. השתלבות בה תגרום לקהילה להתגייס למענכם כשאתם זקוקים לה, אך היא מחייבת גם אתכם להתגייס ולתרום לה בכלים שלכם. השתלבות משמעה ויתור על פרטיות ועל הרגלים.
חוקרת ישראלית שחיה במרכז אפריקה והיתה לה מכונית, התרגלה לכך שבכל פעם שמישהו צריך לנסוע, לביקור קרובים או לטיפול רפואי, היו פונים אליה שתסיע אותו. מדוע שלא תעשה זאת? הוא זקוק לנסיעה, לה יש מכונית, ושניהם שייכים לקהילה. לא ככה?
ידיד שלי שהתגורר באי הפסחא ידע לספר לי שהתייחסו אליו בחשדנות כאשר נעל את הבית, ולעומת זאת כאשר השאיר את הבית פתוח מצא שאנשים נכנסו אליו, אכלו ושתו בו ואף לקחו דברים לשימושם ולא הבינו מדוע זה מפריע לו. וכן, לא היה להם קושי שהוא יעשה כך בבתים שלהם.
התרבות מגדירה את קצב הזמן. זמן איטי הוא אחד המאפיינים של מקומות זולים. יתכן והקצב הזה הוא אחת הסיבות לכך שהם נותרו עניים. יש יופי במפגש עם הקצב האיטי והרוגע שהוא מביא, נכון, אך הקצב גם איטי כאשר אנחנו ממהרים. למשל להספיק לטיסה, להגיע לטיפול רפואי, לסידורים עם הרשויות. יש צורך בסבלנות על בסיס קבוע.
התרבות במקומות שכאלה יכולה להיות סבילה, תרבות של פטאליזם. כאלה הם הדברים, אלה הם החיים. מקבלים את עריצות השלטון, את הניירת והבירוקרטיה, חוסר צדק, זכויות יתר של עשירים, מסורות שחונקות קידמה. את הכל מקבלים. זה מסקרן ומעניין כשמגיעים לחופשה. זה יכול להרתיח כאשר חיים את המציאות הזאת ומזדהים איתה.
הגעת למקום בו ארוחה יכולה לעלות שני דולאר? יש סיבה מדוע המקום הזה כה זול. מקומות כאלה הם בדרך כלל מפגרים יחסית למערב במה שנוגע לכלכלה ותשתיות. קחו למשל את קובה המקסימה והכושלת. המצב טוב יותר במדינות דוגמת תאילנד, אבל הן גם יקרות יותר.
פיגור בתשתיות וכלכלה משמעו נסיעות בכבישים משובשים, כולל למטרות טיפולי בריאות. חשבו על כך. הוא מתבטא בהפסקות חשמל תכופות ויש לכך השפעה על המקרר שבדירה, מיזוג האויר ומכשירים וצרכים נוספים. היחס הוא ישיר, השיבוש עולה ככל שהמחירים יורדים.
במקומות כאלה לא תמיד המים בטוחים לשתיה. אם הגעת למקום כזה, עולות ההוצאות שלך על מים מינרליים. שיבושים בתשתיות משפיעים על היכולת להתמודד עם האקלים.
המקומות הרלוונטיים לנו יכולים להיות איי האוקינוס השקט, איי הים הקריבי, דרום מזרח אסיה, ברזיל. אלה מקומות של חום, זיעה, חרקים ותלות במיזוג אויר. תלות כזאת גם קיימת בישראל לאורך מחצית מהשנה, אך בישראל התשתיות אמינות. במקומות שתוארו אנו נמצאים בסביבה מפגרת מבחינת תשתיות, כפי שראינו קודם לכן. המיזוג יכול להיכבות למספר שעות בכל יום עקב שיבושי חשמל. זה לא נורא לחבורת מוצ'ילרוס אחרי צבא, זה מעיק יותר לפנסיונרים.
אקלים טרופי משמעו גם חשיפה למחלות טרופיות: בילהרציה, מלריה, דנגה, אבולה וסתם עקיצות לא נעימות וקלקולי קיבה. התחסנתם? מצוין. דאגו לחדש את החיסונים ולברר אם יש התפרציות של מקרים חדשים בסביבתכם.
יש מי שמה שתואר כאן מלהיב אותו ויש מי שנתקף עקב כך בבהלה. יש מי שההתלהבות שלו תחזיק מעמד ויש מי שיאבד אותה במהירות. לא לכל אחד מתאימה פרישה למדינה אקזוטית. למי זה כן מתאים?
זה מתאים בראש ובראשונה למי שמתכונן להתקרב לחברה המקומית ואף להשתלב בה. חיים בריחוק מהאנשים המקומיים הם חיים מוגבלים, ריקים מקשר אנושי, חיים של בדידות. כן, יש מקומות בעולם בהם נוצרו קהילות של פנסיונרים זרים. במקומות דוגמת קפריסין, תאילנד, האיים היווניים, האיים הבלאריים. קהילות של בריטים, של אמריקאים למשל. זה מתאים לתקופה לא ארוכה. בסופו של דבר, אם אתה מחפש את חברת בני ארצך, למה להרחיק לנסוע? הישאר בבית ולך לפגוש אותם בפאב השכונתי.
מתאים לפנסיה במקום אקזוטי זה שנושא איתו מידה גדולה של הרפתקנות גם בימי הזיקנה. מי שגם בגיל זה נהנה לגלות דברים חדשים, לא ננעל על הרגלים ישנים ומתלהב מטעמים חדשים וחוויות חדשות.
זה דורש גמישות. נכונות לשנות הרגלים, לוותר על אמצעי נוחות, להיפתח לסוגים חדשים של אנשים. במיוחד זה יעבוד אצל מי שלא רק יהיה פתוח לכך, אלא גם ישקיע בהיפתחות הזאת. ישקיע בלימוד השפה, ההרגלים, המנהגים, ויאמץ אותם לעצמו במידה משמעותית.
אה, ועוד משהו. זה מתאים למי שנהנה גם בימי הזיקנה מבריאות טובה.
במרחב הזה שבין יוון לטורקיה, המרחב של איי הים האגאי, יש המוני איים – אלפים. יש המוני תיירים – מיליונים, יש האומרים שיש מהם יותר
על האי הלא גדול של מלטה ואיי הלווין שלידו חיים כחצי מיליון איש. כן, זה הרבה בשביל שטח קטן כל כך. זה מקום די צפוף,
הנוודים הדיגיטליים שחיים ועובדים במקומות שונים ומרוחקים בעולם בזכות מחשב ותקשורת מרחוק, נהיים נפוצים יותר ויותר. הכתבה סוקרת את התופעה
יותר ויותר תיירים מציפים את אירופה, יוצרים עומס על המשאבים ועל התושבים, מביאים כסף אך יוצרים התנגדות. הכתבה סוקרת את המצב
מאמר מקיף, נבון, שמביא בצורה רכה ואלגנטית את תמונת המציאות הלא תמיד נעימה.
מציאות שאני מכיר מנסיעות תכופות בעולם.
אכן זה מתאים מאד לאנשים מסוימים, מאד לא מתאים למרביתם.
ממליץ מאאד לקרוא למי שחלום כזה חלף בראשה או עלה בשיחת קיוטורים של ערב שישי. לקרוא ולהביט במראת הנפש.
מה לגבי דרישות ויזה לאותן מדינות?? ממש לא בכל מקום אפשר לקבל ויזה לשהיה ארוכת טווח…ולכן צריך לג'נגל בין מדינות שזה גם לא פשוט..