מלחמת עולם: טילים, פצצות, חיילים, נושאות מטוסים וכמו תמיד – האוכלוסיה האזרחית המשלמת את המחיר. זה הסיוט המלווה רבים בעולם במחשבתם. זה התרחש פעמיים, מלחמות העולם הראשונה והשניה. האם זה יקרה שוב?
לאחרונה עולה הסבירות שזה אכן יקרה. בואו נראה מה מתרחש בעולם שעלול ליצור מלחמת עולם.

מלחמת עולם היא התנגשות צבאית רב מדינית שבה מעורבים מרבית הכוחות המרכזיים בעולם. בימי המלחמה הקרה בין ברה"מ לנאטו הציפייה הייתה שמלחמת עולם, אם תפרוץ, תתחיל ביבשת אירופה, בין מזרח גרמניה למערב גרמניה. אליהן יצטרפו ברית וארשה וברית נאטו, ברה"מ וארה"בובום טראח כלל עולמי מתגלגל משם והלאה. לאחר נפילת הגוש הקומוניסטי עברה תשומת הלב, ואיתה החשש ממלחמה גלובלית, למחוזות אחרים: התנגשות בין האיסלם למערב, בין סין לארה"ב, בין נאטו לרוסיה של פוטין. היום במרבית הזירות הללו החששות יורדים.
אירופה – היכולת הירודה של רוסיה באוקראינה הציגה את פוטין כנמר של נייר. ברית נאטו מתחמשת ועוקבת בדאגה אחר מהלכיו הבאים, אך קשה למצוא מי שיאמין שהצבא הרוסי, שנכשל בניסיון להשתלט על מדינה שולית כמו אוקראינה, יתגבר על הברית הצבאית החזקה בעולם. רוסיה הפצועה ומוכת הסנקציות תצטרך לשקם את הכלכלה והצבא שלה, וזה יקח זמן רב, עד שתוכל לצאת להרפתקאה צבאית נוספת.
המזרח התיכון? ובכן, כמו תמיד אנחנו במרכז תשומת הלב העולמית, יש נפט וגרעין, יש תרבויות ודתות. אלה מייצרים מדי פעם התנגשות בין דתות ותרבויות וסכסוכים טריטוריאליים, אבל מלחמה גלובלית? ממש לא. כל הצדדים מחשבים את צעדיהם בקפידה, נזהרים שלא לעבור קווים אדומים. מעל לכל – אין כאן כוחות עולמיים הניצבים זה מול זה. ארה"ב אמנם גלובלית, אבל איזה כוח גלובלי יתייצב מולה? אירן? היא מוחלשת והיא בכלל כוח מקומי בלבד. רוסיה המוחלשת שומרת מרחק, סין מסתפקת בהצהרות, והאירופאים – אפילו פחות מכך. אולי תהיה הפצצה אמריקאית נוספת באירן, אבל זהו, לא הרבה יותר מכך.
היכן אם כך זה עלול לפרוץ? איפה יש אינטרסים שהם קריטיים למרבית הכוחות העולמיים ושלמענם הם יהיו מוכנים לשלוח כוחות מסיביים? האפשרות שממנה חוששים כל אלה שמתבטאים בתחום זה היא סין, או ליתר דיוק – פלישה סינית לטאיוון.

סין הולכת ומתעצמת כלכלית מזה כמה עשרות שנים, ומשתמשת בכוח הכלכלי שלה על מנת לבנות כוח צבאי ובעזרתו לקדם את המעמד הבין לאומי שלה. הצבא הסיני תמיד היה ענק, אבל כעת, עם הכוח הכלכלי, הוא הולך ונהיה גם מצויד יותר. הצי הסיני הוא הגדול בעולם. לסין יש נושאות מטוסים, טילים בין יבשתיים, כוח גרעיני, יש לה הכל. מה יכול לגרום לה לעשות שימוש בכוח הזה?
סין ניצבת בפני מספר אתגרים שהיא לא מצליחה בינתיים לפתור בעזרת דיפלומטיה ורצון טוב. הראשון שבהם הוא יכולת סגירת המוצא הסיני לאוקיינוס. הביטו במפה של סין. הנתיב שלה לים נמצא רק במזרח ושם המרחב הימי שלה עובר דרך שרשרת של איים הסוגרים עליה: איי דרום יפן, טאיוון והפיליפינים. כולן בנות ברית של ארה"ב, יריבתה של סין. כן, יש גם מוצא דרומה, לעבר האוקינוס ההודי דרך מיצרי מלאקה, אך שם היא נתונה לחסדי סינגפור, מלזיה, אינדונזיה ושוב, הצי של ארה"ב.
מה יקרה לסחר החוץ שלה בעת עימות? צי שעויין את סין יוכל לחנוק את הכלכלה שלה.
סין צריכה לפצח לפחות אחד מהמרכיבים הללו כדי לפתוח דרך לים הגדול. היא לא מצליחה ולא תצליח להעביר לצידה את יפן, הפיליפינים, או את סינגפור. כן, המצב הזה מוביל אותנו אל טאיוון. זה אי שסין רואה בו מחוז סיני שמרד בה ושניצב בדיוק על אם הדרך מסין לעבר האוקיינוס. את הפרטים על הרקע לכך תוכלו לקרוא בכתבה שבקישור הבא.
אם טאיוון תהיה בשליטת סין תהיה תנועה בטוחה ונוחה של אניות סיניות מערבה מסין לעבר האוקיינוס הגדול בלי שאיש יוכל לעצור זאת. יש לה שלל סיבות לדרוש שהאי יהפוך להיות חלק ממנה, החל מהגאווה הסינית, דרך ההיסטוריה ועד לצרכים האסטרטגיים שתוארו כאן. ראשי הממשל הסיני מצהירים פעם אחר פעם שכל האופציות מונחות על השולחן בנוגע לטאיוון. כלומר שאם היא לא תחבור לסין מרצונה, מה שנראה שלא עומד לקרות, היא תכבוש אותו.
תכבוש אותו? זאת אומרת פלישה, מלחמה. לאן זה יוביל?

יש כאן חבית אבק שריפה. טאיוון אינה בודדה בפחד שלה מסין. נפילה שלה תהיה נפילה של כל המערך שניצב מול סין. מהאי הטאיווני תוכל סין להמשיך הלאה לעבר המשבצת הבאה. שכנותיה של סין מתבוננות במה שתואר כאן בחשש רב והן משקיעות בבניית הצבא שלהן על מנת לתת לכך מענה בבוא הזמן. התעצמות מתקיימת גם בהודו, בפיליפינים ובמדינות נוספות ובראשן יפן. היחוד של יפן הוא שראש ממשלתה הצהירה לפני מספר חודשים כי היא תגן על טאיוון אם זאת תותקף בידי סין. תגן? כלומר תיכנס למלחמה עם סין? אופס.
יפן חוששת שפלידה סינית לטאיוון תהפוך את האי למקפצה להשתלטות על איים יפניים. עד לפני מספר שנים ההשקעה הצבאית היפנית הייתה מינימלית וכוונה רק לבניית יכולת הגנה במקרה של התקפה עליה. בשנים האחרונות יפן מניחה מאחור את המגמה הפציפיסטית שליוותה אותה מאז מלחמת העולם והיא מגדילה את תקציב הבטחון, מתוך גישה שלעתים ההתקפה היא ההגנה הטובה ביותר. היום יש לה כבר שתי נושאות מטוסים, מטוסי קרב מתקדמים, כוחות רגלים ושיריון. כוח שאסור להתעלם ממנו.
במקרה של פלישה סינית לטאיוון צפויה יפן להתערב. יפן היא בת ברית של ארה"ב ולפיכך נראה שאם מה שתואר כאן יקרה יתערב גם הצי השביעי האמריקאי המוצב מול מזרח אסיה. נכון, טראמפ העלה סימני שאלה לגבי המחויבות של ארה"ב ליפן, אך לא נראה שזה יכתיב את צעדיה במקרה של מלחמה שכזאת. זה יהיה בבחינת קו אדום. אם ארה"ב מתערבת היא תגרור אל המערכה את בנות הברית שלה בדרום מזרח אסיה, שגם כך מאוימות בידי סין מזה שנים. פלישה סינית לטאיוון הופכת כך למלחמה אזורית ויותר מכך.
מה תעשה למשל קוריאה הדרומית במקרה כזה? יש לה צבא חזק, היא מאויימת בידי סין ולצד זה היא גם מאויימת מצפון על ידי צפון קוריאה, בת הברית של סין. זאת תהיה הזדמנות לפלוש לקוריאה הצפונית של קים ג'ונג און ולסגור עניין פעם אחת ולתמיד. כדור שלג מתגלגל.

אפשר לדעת כיצד ניכנסים למלחמה, אך לא כיצד יוצאים ממנה. רוסיה למדה זאת באוקראינה, היטלר למד זאת במלחמת העולם השניה. צפוי כי במקרה שתואר סין תצא למלחמה בהיקף עצום על מנת לנצל את הכוח הגדול שלה, ותתקוף במטוסים, בכלי שיט, בכטבמים ובפלישה קרקעית במקביל. טאיוון תיירט כמה שיותר כלים סיניים ותתבצר במרחבים הפנימיים, בטקטיקה של קיפוד על מנת לגבות מחיר מקסימלי.
סין, שמקבלת בטחון עצמי מההתעצמות שלה, כפי שתואר, צפויה לגלות תוך כדי לחימה את חוסר הניסיון הצבאי שלה. הגנראלים שלה לא הובילו לחימה של ממש מזה עשרות שנים. במלחמת קוריאה של שנות ה-50 היא שלחה מסות של חיילים לא מאומנים להיהרג על אדמת קוריאה. בשנות ה-70 היא ניסתה לפלוש אל מחוזות הצפון בוייטנאם וגורשה באופן מביך בידי אנשי הצבא הוייטנאמי בעל הניסיון העשיר ממלחמת וייטנאם. יכולת צבאית לא נקבעת רק על ידי ארסנל של נשק, היא נקבעת קודם כל בידי איכות החיילים והמפקדים.
סין גם צפויה לגלות כי חיילים הפועלים בשמו של ממשל המונע חשיבה פתוחה מתגלים בשדה הקרב כחסרי יוזמה וחסרי מחשבה יצירתית, הנחוצים כל כך בשביל לנצח. שוב, רוסיה גילתה זאת באוקראינה, מדינות ערב גילו זאת במערכות של המזרח התיכון.
על פניו נראה שסין תהיה הצד הנכשל, אבל כאמור לא ניתן באמת לדעת לאן הכל יתגלגל. בהחלט אפשרית התרחבות של היקף הלחימה. אם סין תלך ותובס יתכן והיא תבחר לפגוע במטרות על אדמת יפן וזאת בתגובה תפגע במטרות על אדמת סין. אמרנו כבר כדור שלג? מה תעשה ארה"ב אם יותקפו מטרות על אדמת יפן?
את כל הפרטים הללו יודע הממשל הסיני, אם כך, מדוע שיכנס להרפתקאה הזאת? הוא באמת לא נכנס, לפחות בינתיים. הסינים מצהירים הצהרות תוקפניות, יוצרים ההתגרויות מול חופי יפן וטאיוון, אך נמנעים מלעבור את הסף. כל זה יכול להתפרץ אם הגאווה הלאומית הסינית תעמוד במבחן. אם מישהי מהמדינות שמולה תעשה מעשה במבחינתה הוא לתחוב אצבע בעין שלה.

קוראים לה סנאה טאקאיצ'י, ילידת שנת 1961, אשת ימין, אנרגטית, מתופפת, חובבת רוק כבד, מעריצה של מרגרט תאצ'ר. אישה בתפקיד שבו היו עד עכשיו רק

יפן נתונה בבעיות כלכליות מזה כמה עשורים וזה מדאיג, אבל מה שיותר מדאיג הוא שנראה כי הסיבות לכך לא עומדות להיעלם, למרות הניסיונות השונים לעשות

המשבר של 2008 לימד אותנו, ולא בפעם הראשונה, כיצד נפילה של כלכלה אחת עלולה להפיל איתה כלכלות נוספות. אז זאת הייתה יוון, והקטסטרופה נמנעה כי

ב-17 בספטמבר חתמו סעודיה ופקיסטן על ברית בעלת משמעויות צבאיות שיכולה להיות ההתחלה של שינוי צבאי של המזרח התיכון. ברקע ניצבים חוסרים לצד יתרונות של