טאיוון מול סין, לאן זה יוביל?

מטס של כ-50 מטוסי קרב שחולף בשמיים הוא מראה מרשים, לטוב ולרע. זה מה שראו אנשי הרדאר של טאיוון לאחרונה כאשר סין העממית שלחה לעבר המרחב שלה להק גדול יותר מאשר אי פעם לפני כן. להקים שכאלה כבר נשלחו לא פעם בעבר ובמידה מסוימת הפכו כמעט לשיגרה, אבל מפעם לפעם הגודל שלהם הולך וגדל וזה יוצר חוסר שקט בצד הטאיווני.

להגיב? זה יצור אסקלציה שעלולה להוביל לעימות צבאי שבו לטאיוון אין הרבה סיכויים. להבליג? פירושו לאפשר לכוח האוירי הסיני לשייט בסמוך לשמי טאיוון, לכרסם בתחושת הריבונות שלה ולאפשר, אם סין תרצה בכך, לפתוח בהתקפת הפתעה כאשר מטוסיה כבר קרובים לטאיוון בלי להיתקל בהתנגדות בדרכם לשם. סין מתגרה בטאיוון, וזאת מקבלת תמיכה מהמערב. לאן זה יוביל?

פעמיים סין

כל זה חלק מהמורכבות של היחסים בין שתי המדינות. הן חוו עליות ומורדות מאז נפרדו לפני למעלה מ-70 שנה לסין העממית מצד אחד ולרפובליקה של סין מצד שני. מאז סין העממית מנסה בכלים שונים לצרף אליה את מה שהיא מגדירה כמחוז מורד. טאיוון, מצידה, מצהירה כי לא תוותר על ריבונותה המלאה כל עוד סין העממית אינה דמקרטיה מלאה. האירועים של השנים האחרונות בהונג קונג, רק הקשיחו את הסירוב הטאיווני. הביטול הסיני של העצמאות השיפוטית והדמוקרטיה של העיר למרות התחייבויות קודמות שלה לשמור עליהן למשך 50 שנה. תושבי האי לא שקטים לגבי האפשרות שגורלם יהיה נתון בידי שליטי בייג'ינג.

הקליקו להכשרות והרצאות לפעילות מול סין וטאיוון

לעתים נראה כי לשי ג'ינפינג מתחילה להיגמר הסבלנות. הוא הצהיר לא פעם כי האיחוד בין השתיים יקום ויהיה, בדרך זו או בדרך אחרת, ודי ברור למה הכוונה ב"דרך אחרת". לאחרונה הוא הצהיר כי האיחוד צריך להתקיים בדו שיח של שלום, אך לא הרחיב בשאלה מה יקרה אם דו השיח הזה לא יביא לתוצאות שלהן הוא מצפה. מן הצד הטאיווני הנשיאה צאי הצהירה לא פעם, ושבה וחזרה על כך לאחרונה, שלא תיכנע ללחץ הסיני.

סין מתגרה בטאיוון, וזאת מקבלת תמיכה מהמערב. לאן זה יוביל? האם סין העממית באמת בונה אפשרות של פלישה צבאית לאי, או שהיא משחקת פוקר על מנת לראות מי ימצמץ קודם?

הזירה הרחבה

אילו היתה זאת הזירה היחידה בה הולכת סין העממית על הסף יתכן והדברים היו נחתמים בין שני הצדדים, לכאן או לשם, אך היא חלק מסאגה רחבה הרבה יותר. המתיחות באוקינוס הפסיפי עולה מזה מספר שנים, מה שמתבטא בהגדרת מרחב ים סין הדרומי בידי סין העממית כתחום סיני. זאת במתיחות על רקע הפעילות וההחזקה הסינית באיי Paracel ובאיי Spratly. בתביעותיה לאיי Senkaku (או Diaoyu) אשר בידי יפן. בהתנגשויות מול הודו במרומי ההימלאיה. עקב כל אלה חימום של גיזרה אחת מעורר לפעולה את המדינות המעורבות בזירות האחרות. מנהיגים שלמדו היסטוריה חוששים מפני סיפוח זוחל של מחוזות, כפי שכבר קרה בעבר במקומות אחרים ובתקופות אחרות.

הנשיאה צאי פועלת על מנת להציג את העימות הזה להתנגשות בין מדינת המפלגה למדינת הדמוקרטיה. במאמר בכתב העת האמריקאי Foreign Affairs שפורסם בשבוע שעבר אמרה הנשיאה כי נפילת טייוואן לידי סין תגרום לתוצאות "קטסטרופליות" לשלום באסיה. היא הוסיפה כי למרות שטייוואן לא רוצה עימות צבאי, "אם הדמוקרטיה ואורח החיים שלה מאוימים, טייוואן תעשה כל מה שצריך כדי להגן על עצמה", כתבה.

הסנטימנט האנטי סיני

פעולותיה של סין יוצרות סנטימנט אנטי סיני ברחבי העולם. עקב כך לא הייתה זאת הפתעה כאשר בחודשים האחרונים הן יפן והן ארה"ב הידקו את המחויבות הבטחונית שלהן לטאיוון. ארה"ב פרסמה מסמך שבו הגדירה את מחויבותה לעמוד לצד טאיוון במקרים של נסיון לכפות שעליה שינוי באמצעות כוח צבאי או כלכלי. יפן הסירה את טאיוון מהמפות של סין במסמכי ההיערכות הבטחונית שלה, ושר ההגנה הצהיר כי על יפן להגן על טאיוון כמעוז של דמוקרטיה.

היפנים הגדילו לעשות והקימו בסיס צבאי באי Ishigaki שמצפון מזרח לטאיוון. יפן לא יכולה לאבד את טאיוון לסין, היות ומבט חטוף במפה מראה כי האיים הדרומיים שלה יהיו הבאים בתור. תושבי האי, למרות זיכרון הכיבוש היפני באמצע המאה ה-20, בירכו על כך, כי האויב היום, מבחינתם, הוא ממערב להם. שתי המעצמות המערביות נותנות להבין כי הן תומכות בטיאוון ויוכלו להתערב בנעשה אם זאת תעמוד מול התקפה צבאית מצידה של סין.

כל זה נכנס לתמונה הגדולה שבה הולכת ונוצרת במזרח אסיה קואליציה שנועדה לבלום את התפשטותה של סין. אוסטרליה, יפן, הודו וארה"ב מקיימות ברית אסטרטגית מרובעת. במסגרתה עומדת אוסטרליה לקבל ידע לבניית צוללות גרעיניות, ומתקיימים תרגילים משותפים של הצבאות. מלזיה, וייטנאם, סינגפור והפיליפינים מבטאות קו המצדד במעצמות הברית. סין מתגרה בטאיוון, וזאת מקבלת תמיכה מהמערב. לאן זה יוביל? פלישה לאי הטאיווני עלולה להצית מערכה כלל פסיפית ובכך בייג'ינג לא מעוניינת כלל.

הזירה הכלכלית

הנושא הצבאי בוער ומאיים, אבל לא, זה לא רק נושא לאומי צבאי, אלא גם כלכלי. שתי המדינות מנסות לאחרונה להתקבל לאזור הסחר החופשי של האוקינוס הפסיפי, ה-CPTPP, שהוא ה-TPP לשעבר. יש בו, נכון לעכשיו, 11 שותפות. כניסה אליו תהווה מקפצה כלכלית משמעותית. יתרה מזאת, ההחלטות בברית הזאת מתקבלות בקונצנזוס, ולפיכך אם אחת מהן תתקבל היא תוכל לחסום בקולה הצטרפות או אף שיתוף פעולה עם האחרת.

נראה שבתחום הזה יש לטאיוון חברים רבים יותר מאשר לסין העממית. ניתן היה לראות זאת כאשר פיסגת ה-G7 הזמינה את טאיוון להצטרף לארגון הבריאות העולמי, ה-WHO.

אנחנו ניצבים איפה בימים אלו על צומת דרכים במזרח אסיה. לאחר שסין ביססה את שליטתה בטיבט, שינג'יאנג והונג קונג, מסתמן כי קוביית הדומינו הבאה בסדר העדיפויות הלאומי היא האי שממזרח לה. ויתור עליו לא בא בחשבון הן בגלל האתוס הלאומי והן בגלל הנראות של שלטונו של שי ג'ין פינג. פלישה אליו עלולה להצית התלקחות מסיבית שסין כלל לא מעוניינת בה. מה שנותר, בינתיים, הוא ללכת על הסף. לשחק "תפסו אותי לפני שאני צועדת קדימה" ולצפות שטאיוון תקבל רגליים קרות ותתאים עצמה לתכתבים מבייג'ינג, מה שלא קורה כרגע.

זאת חבית חומר נפץ שכרגע נראית כמו תחת שליטה, עקב מאזן האימה בין שני הצדדים. עם זאת דברים יכולים לצאת משליטה, למשל אם חוסר יציבות פנימית בסין העממית יחייב אותה לתעל את הרגשות הלאומיים אל סכסוך צבאי. יש גם סוגי תרחישים אפשריים נוספים.

מתיחות היא בשורה טובה ליצרניות הציוד הצבאי, התלקחות היא בשורה רעה לכל כלכלה בעולם. מומלץ לעקוב אחרי ההתפתחויות.

[להרשמה לקבלת הפוסטים של הבלוג בלי עלות שלחו בקשה באימייל: tal@intelectual.co.il או דרך דף  צרו קשר]