מדיניות של אפס קורונה בסין

יש תחושה של דז'ה וו ברחובות סין בימים אלו. שוב, כמו בימי ההתפרצות הראשונה בווהאן, הרחובות ריקים בערים שנמצאו נגועות בוירוס, שוב המסעדות סגורות, פקחים מנטרים כניסות לבתים ואזרחים מועברים, לעתים בכפיה, למרכזי בידוד. שוב, כמו בימי ווהאן של תחילת 2020, משאיות מעוכבות בדרכן לנמלים, במפעלים חסרים עובדים ומרכיבים הנחוצים ליצור, ושוב זה קורה כאשר בשאר המדינות עולם כמנהגו נוהג.

כן, תמונות מוכרות. נכון, אבל הפעם זה מתרחש לא בגלל שהוירוס טרם הגיע למדינות אחרות, אלא בגלל שהן למדו להכיל אותו ולהתמודד איתו. בינתיים סין ממשיכה לפעול באותה דרך כמו אז, לפני כשנתיים. זה מעלה את התהייה מדוע סין לא משנה גישה. לאנשי העסקים והחברות בישראל חיוני להבין לאן כל זה יוביל. סין מהדקת את הסגר כשהעולם נפתח. מדוע ומה זה יגרום?

ימי ההצלחה

זוכרים את ימי תחילת המגיפה? שוק בעלי החיים בווהאן? האנשים הצועקים מהמרפסות? סין התמודדה עם התפרצות המגיפה בתחילה בהתעלמות ובהשתקה, ואחר כך, כאשר התבררה הטעות ולא ניתן היה להתעלם ממנה יותר, בפעולה נחושה. פעולה המודרכת מלמעלה ונשענת על המנגנון של המפלגה הקומוניסטית ועל ניסיון של אלפי שנים של אומה ידועת מגיפות.

הקליקו לקבלת כלים לפעילות יעילה מול סין

החמלה במדינות המערב כלפי ההמונים הנעולים בבתיהם התחלפה חיש מהר בהערכה למנגנון. מערך נחוש ויעיל שריסן את המגיפה טוב יותר מאשר בכל מדינה במחוזות אחרים בעולם, מהודו ועד ברזיל, מאיטליה ועד ארה"ב. נכון, עד היום אנחנו לא יודעים את היקף הנפגעים מהמחלה בשלביה הראשונים. השלטונות הסיניים טוענים שמתו כ-3,000 איש, בדיקות עצמאיות העלו מספרים גבוהים בהרבה. בסופו של דבר המגיפה רוסנה בצורה מרשימה. מדיניות של אפס קורונה בסין.

בחודשים שלאחר מכן חגגו כלי התקשרות בסין. עם תמונות ודיווחים המשווים בין הסדר והבטחון שבערי סין, לבין הכאוס ששרר במרכזי התפרצות המחלה במדינות אחרות. המדינה הציעה באבירות את עזרתה למדינות אחרות המתמודדות פחות טוב ממנה, במה שהוגדר כדיפלומטיה של קורונה. דברים רבים השתנו מאז.

מה השתנה מאז?

השינוי העיקרי שהתקיים מאז ימי ווהאן הוא הופעתם של אותם בקבוקונים הנראים כאן בתמונה ובהם חומר החיסון כנגד המחלה. בהשקעה של מיליארדים פותחו, יוצרו והופצו החיסונים בקרב אוכלוסיות רחבות. התנגודת למחלה עלתה דרמטית והתחלואה ירדה. לצד זאת גם התחלפו הוירוסים הראשוניים בוריאנטים חדשים שהופצו בקלות רבה יותר. בשל כך תפסו את מקומם, אך פגעו בצורה פחות משמעותית בחולים.

כאן החל השינוי. מרבית מדינות העולם, אשר התמודדו בצורה לא מוצלחת עם המחלה בשלביה הראשונים, יצאו לדרך חדשה. דרך של הכלה במקום הכחדה של הוירוס. פתחו את בתי הקפה ושדות התעופה והניעו מחדש את החברה והכלכלה. לא בסין, שם נחל החיסון המקומי הצלחות קטנות בהרבה והמימשל לא היה מוכן להודות ביתרון המערב על ידי קבלת חיסונים ממנו. במקום החיונים היעילים והפתיחה באה מדיניות של אפס קורונה בסין. התחושה היא של מסע אחורה בזמן, התושבים עדיין חיים את ימי חורף 2020. סין מהדקת את הסגר כשהעולם נפתח. מדוע ומה זה יגרום?

כתריסר ערים מרכזיות בסין נתונות בימים אלו תחת סגר, ודוחות חדשים מבשרים על בעיה הולכת וגוברת. סקר שערכה לאחרונה לשכת המסחר של האיחוד האירופי מול סין העלה כי בקרב 372 החברות שענו לסקר 92% דיווחו על פגיעה בשרשרת האספקה שלהם בסין. פגיעה עקב ההתמודדות לאחרונה עם הקוביד 19. למעלה מ-75% דיווחו כי סין הפכה להיות פחות אטרקטיבת להשקעות.

מה מקור ההבדל?

בבסיסו של דבר אנחנו חוזים בהבדל שבין מדינה טוטליטרית לבין מדינה דמוקרטית, בין שלטון סגור לשלטון פתוח. מימשל דוגמת זה ששורר בסין מפקיע מידי האזרחים את החירות ומעניק להם תמורתה בטחון ושגשוג. שלטון טוטליטרי לא מבקש אישור למעשיו מהאזרחים ומבטיח להם כי אין בכך צורך. זה קורה היות והוא מנהל את המדינה בדרך הטובה ביותר שאפשר.

כל עוד המדינה משגשגת והאזרח חי בשלווה ובביטחון המנגנון הזה עובד, אך מה קורה כאשר הוא נכשל? השאלה רלוונטית לא רק למדיניות של אפס קורונה בסין, אלא גם למשל למלחמה של רוסיה באוקראינה. השלטון חכם ונבון, המנהיג יודע מה טוב למדינה ולאזרחים והוא פועל בהתאם לכך. כאשר הלחימה עולה על שרטון מפעילים את התעמולה, מדכאים כל אופוזיציה ובעיקר מחריפים את האמצעים על מנת להגיע להצלחה בכל מחיר. שלטון טוטליטרי לא יכול להודות בטעות, כי אם הוא טעה אז מה ההבדל בינו לבין שלטון דמוקרטי? איזו הצדקה יש לנטילת החירויות והשותפות בשלטון מהאזרחים?

רוסיה נלחמת באוקראינה וסין נלחמת בוירוס. שתיהן טוטליטריות, שתיהן מתמודדות עם אותם אתגרים ושתיהן פועלות על פי אותם עקרונות. עקרונות של פעולה בלי שיתוף האזרחים, הפעלת תעמולה שתשכנע את האזרחים שזאת הדרך הטובה ביותר, דיכוי כל דעה מתנגדת ביד ברזל. מערכת של היצמדות לדרכי הפעולה הקיימות בלי שינוי, והגברת הפעולה והאמצעים המוקדשים לה כאשר ההצלחה לא מופיעה.

כיצד זה משפיע על עסקים וכלכלה בסין?

בראיון בעיתון  הכלכלי השויצרי דה מרקט עם יורג ווטקה, נשיא לשכת המסחר של האיחוד האירופי בסין, הוא התבטא בביקורתיות כלפי הממשל הסיני. ביקורתיות שאדם מנוסה כמוהו, החי בסין מזה כ-30 שנה, אולי לא ביטא מעולם קודם לכן. הוא אמר: "They are prisoners of their own narrative. It’s rather tragic: China was the first to get into the pandemic, and it’s the last to get out. And in the meantime, they’ve been telling the whole world that they’re the best."

הנתונים שהוא מציג מצביעים על נפילה של יותר מ-80% בתנועת מטענים במטרופולן של שנחאי עקב המדיניות של אפס קורונה בסין. תנועת רכבות שנעצרה לחלוטין מול ננג'ינג, אבל יתרה מזאת, הסגר פגע גם במקומות ומפעלים שלא נתונים בסגר. כמו למשל ג'יאנגסו שבה ירדה תנועת המטענים בחודש אפריל בכ-30%.

הסיבה לכך היא שסין ידועה כמרכז יעיל של שרשראות יצור, יצרה מרכזי יצור המתמחים בתחומים ספציפיים באזורים שונים. יצור באזר אחד תלוי באספקה של חלקי משנה מאזורים אחרים, כך שהשבתה של אזור אחד פוגעת בתגובת שרשרת בכל אזורי היצור האחרים. זה משמעותי במיוחד אם מדובר במקום מרכזי וחיוני כמו שנחאי.

מה גורם לכך? כלפי חוץ מיישרים ראשי ופקידי המפלגה קו עם המנהיג ומביעים אמון מלא בדרך בה הוא הולך. לעומת זאת בשיחות פרטיות, מספר יורג ווטקה, רבים מהם מביעים קינאה בחזרה לנורמליות של מדינות אחרות. הם מודאגים ממה שהתהליך הזה יביא על מדינתם. בשורה התחתונה הוא מסכם כי הוא מודאג ממצבה של הכלכלה השניה בגדלה בעולם. הוא מתרשם כי הבעיה לא עומדת להיפתר וסין נכנסה בנקודה זאת לדרך ללא מוצא.

מה ניתן לצפות הלאה?

סין מהדקת את הסגר כשהעולם נפתח. מדוע ומה זה יגרום? במהלך השנה הזאת צפוי שהמצב יורע עוד יותר. ברגע בו מוכרז הסגר על הנמל של שנחאי כבר יצאו לדרך אניות והן נמצאות בדרכן אל נמלי המערב. יעברו מספר שבועות עד שיגיעו. גם לאחר שמוחל הסגר עדיין יש במחסני הנמל צבר גדול של סחורות המחכות לשילוח. יעבור זמן עד שהן תישלחנה והנמל ירגיש את צואר הבקבוק של נהגי המשאיות.

גם במפעלים המספקים לנמל יש מלאי של אספקה והמפעל, במידה והוא מחוץ לאזור הסגר, יוכל להמשיך לייצר כמו תמיד עד שיגמר המלאי. קושי מושהה של מדיניות של אפס קורונה בסין גם קיים בפעילות של חברות זרות בסין. הן חוות את הקשיים, הן מודאגות, הן מצמצמות השקעות ויזמויות עסקיות. לאלה יקח זמן רב אפילו עוד יותר עד שהאפקט שלהן יורגש. הבעיה האמיתית עוד לפנינו.

סין היום חווה נפילה כלכלית. הצפי של 5.5% צמיחה התחלף בהערכות של פחות מ-4% לשנת 2022 ולאחר שהתוצאות המושהות שתוארו יבואו לידי ביטוי המצב כנראה רק יחריף. לא, המפלגה לא מתכוונת לשנות את הדרך. יתרה מכך, לאחרונה הבהיר הנשיא שי ג'ין פינג כי אין מקום פשרה ואפילו לא להתבטאות כנגד המדיניות.

מה יוכל לשנות זאת?

התשובה נמצאת בתמונה שכאן מעלינו, אולם האסיפה הכללית של המפלגה. אסיפה זאת מתכנסת אחת לחמש שנים, היא מבשרת את הדרך בה תלך המדינה ובוחרת את המנהיג. הנשיא שי יודע כי הוא צריך לגייס את מירב התמיכה לשם כך. הוא צריך להפגין בטחון בהנחיות שהוא נתן ולהשרות תחושת מנהיגות, ולקראת הועידה זה לא הרגע לבצע זיגזג. האסיפה תתכנס במחצית השניה של השנה, כנראה בסביבות אוקטובר, ואולי אחריה יתכנו שינויים, אולי, וגם אם הם יקרו זה לא יתרחש בשבוע שלאחר מכן. תהליכי מימשל סיניים מתבצעים בהדרגה ובאיטיות.

איש העסקים או המנהל הישראלי המתכנן את צעדיו בסין כדאי שיקח לתשומת ליבו את לוח הזמנים הזה. אם הפעילות שלו מצליחה גם בימי מדיניות של אפס קורונה בסין, כמו זה שאנחנו עוברים כעת, מה טוב, אין צורך בשינוי. אם הוא רץ למרחקים ארוכים ומוכן לספוג ירידה זמנית, הוא יעבור קשיים בעתיד הנראה לעין, לפחות עד סוף השנה. בהמשך לכך הוא צפוי לגזור קופון על נאמנותו לסין בעיני הלקוחות והמימשל ביום שאחרי.

לעומת זאת במידה והפעילות שלו צריכה להראות הצלחה רבעונית כבר השנה והסגרים מונעים זאת, כדאי שיחשב מסלול מחדש. יש חלופות לסין בדרום מזרח אסיה ובהודו, ויש סיבות לעבור לפעול בהן גם בלי קשר לסגרים, המימשל הסיני מייצר בעיות רבות בשנים האחרונות למדינה ויוצר לה התנגדויות. זה ילווה אותנו ולא צפוי להיעלם, גם לא בטווח של שנים מהיום.

[להרשמה לקבלת הפוסטים של הבלוג בלי עלות שלחו בקשה באימייל: tal@intelectual.co.il או דרך דף  צרו קשר]