מקומה של ישראל במזרח התיכון של מחר

תהליכים ופרוייקטים צפויים לשנות את המזרח התיכון והם לא פחות מדרמטיים, אפילו מהפכניים. לישראל מקום מרכזי במסגרת שינויים אלה, מדובר בצעדים ופרוייקטים בעלי משמעות מרחיקת לכת העומדים לשנות את האזור שלנו משמעותית. חלקם יצטרכו להיבחן מחדש לנוכח מה שהתרחש במלחמה האחרונה. יש להיערך אליהם והם לא בהכרח בתחומים שעליהם אנו חושבים בדרך כלל.

בואו נתחיל מתחום האקלים והמים.

הפרחת המדבריות

חקלאות היא תחום בעייתי באזור שלנו. אזור חם ויבש שבו מדינות מתקיימות בלי, או כמעט בלי, מקורות מים. אין נהרות לאורך כל הדרך מעומן ועד באר שבע, מתימן ועד דרום עירק. גם איראן במצב גרוע וסובלת ממחסור כרוני במים. בינתיים האזור מתפתח מבחינת אוכלוסיה, וצריך לספק לאנשים מזון, ומזון דורש השקיה. מה עושים?

נכון להיום מדינות הנפט והמידבר מתמודדות עם הבעיה בעזרת כסף, כמובן. הן מקימות מתקני התפלת מים ומייבאות מזון. זה מספק פתרון זמני לבעייה, כי זה דורש פטרו דולרים רבים באופן מתמשך וכמו שראינו בכתבה על "המזרח התיכון בעוד 40 שנה", הזרם של הדולרים הללו צפוי להסתיים בעוד שנים לא רבות כאשר יאזלו הגז והנפט בבארות.

מדינות אלו זקוקות ליעוץ, ניסיון וטכנולוגיות של חקלאות מדברית ממי שכבר יש לו ניסיון בתחומים אלו. כמובן, אנחנו, לאחר עשרות שנים של הפרחת הנגב והערבה, מומחים בעלי שם עולמי בכך. נכון, ניסיון יש גם לפרובינציות המערביות של סין, לצפון מערב הודו ולדרום מערב ארה"ב. נכון, אבל לפחות בחלק מהמקרים ובחלק מהתחומים את הניסיון שלהן הן רכשו מישראל, אז מדוע לא לגשת את המקור? לישראל גם יש את היתרון של התמודדות עם סוג קרקע דומה לזה של שאר מדינות האזור וקירבה גיאוגרפית המאפשרת סיוע רצוף.

בינתיים הרתיעה הפוליטית מצמצמת את הגעתן של משלחות מאבו דאבי, כווית וסעודיה לשדות חצבה ועין יהב, אבל הרתיעה הזאת הולכת ויורדת. לתשומת ליבן של חברות דוגמת נטפים, מצרפלאסט, ו-IDE טכנולוגיות.

מאבק בקבוצות טרור

כן, הטרור,הבעיה הזאת שמלווה את האזור שלנו מזה עשרות שנים.פעם היה פת"ח ומאז צצו רבים אחרים. הנוכחות שלהם באה בגלים. פעם זאת אל קאעידה ואחריה צצה דאעש ומקימה חליפות איסלמית בסוריה ועירק. מדינות המזרח התיכון מורגלות בכך והן יודעות שהזנחה של המצב יכולה להיות הרסנית. לבנון איפשרה לאנשי הפתח לברוח אליה ב-1970 ומאז היא מדינה מפורקת. דברים דומים ושונים קרו בעירק של לאחר סדאם חוסין ובלוב של לאחר מועמר קדאפי.

הנסיך הקטן אמר כי אסור לאפשר צמיחתם של עשבים שוטים כי הם עלולים להפוך לעצי באובב ולפורר את הכוכב.

בינתיים מרבית המדינות מצליחות בדרך כלל להרחיק משטחן את הטרור, אבל לא ברור כמה זמן זה יחזיק מעמד. מבט על הקושי הצבאי של צבאות ערב מלמד כי יכולת צבאית טקטית היא לא הצד החזק של מדינות אלו. השקט בינתיים מושג על ידי שילוב של השפעה גיאו פוליטית, שימוש בכסף כדי להשיג שקט תעשייתי והסתמכות על יכולות אנטי טרוריסטיות של מדינות אחרות, ובראשן ארה"ב. האם הם תמיד יספיקו? כדאי לשמור גם את האופציה הצבאית הטקטית, וכאן נכנסים לתמונה הניסיון של ישראל והטכנולוגיה הבטחונית הישראלית.

קשה להגיד שישראל הצליחה באופן מלא במלחמתה בטרור: היא הצליחה טקטית ונכשלה אסטרטגית. לאחר עשרות שנים של לחימה בטרור הגענו אל ה-7 באוקטובר. בהחלט נכון, אבל בדרך לשם גם צברנו ניסיון עשיר, יותר מכל מדינה אחרת בעולם, בטקטיקות של לחימה בטרור. מדינה באזור שלנו שרוצה לדעת כיצד לתת מענה לארגוני טרור תשמח להסתייע בידע ובניסיון שלנו בבניית גדרות הגנה, באימון יחידות לוחמה בטרור, באיסוף מודיעין, במעקב אחרי כספים מולבנים.

השמועות מספרות כי קשרים שכאלה כבר מתקיימים בין ישראל לבין מדינות שהכסף בכיסן ושארגוני טרור נושפים בעורפן: סעודיה בראש ובראשונה, והיא לא היחידה. זה תחום שיש מקור הכנסה עצום וגם יכול לשמש כמנוף חזק לשיפור יחסים דיפלומטיים. בעצם, כל התחומים המפורטים כאן יכולים להוות גשר שכזה.

ציר האוקינוס ההודי – הים התיכון

הביטו במפה: האזור שלנו מצוי בין האוקיינוס ההודי לבין הים התיכון, בין המזרח לבין אירופה. החותים היטיבו לנצל זאת. התנועה בין הודו ומזרח אסיה לאירופה מנותבת לצוארי הבקבוק של מיצרים ותעלות. כפי שראינו במיצרי הורמוז כל אחד מהם נתון לסיכונים גיאו פוליטיים כולל ירי טילים של מיליציות, ספינות עוינות או הפיכה. מה תגרום למשל הפיכה במצרים? יש צורך לחשב מסלול מחדש. האם יש אלטרנטיבה?

לפרטים על ההרצאה על עתיד המזרח התיכון הקליקו

התוכניות כבר משורטטות ונרקמות, והן כוללות צינורות נפט וגז שיונחו לארכם של עירק או סעודיה בין המפרץ ועד לנמלים שלחופי הים התיכון. לצידם מתוכנן מסלול של מסילות ברזל וכבישים מהירים באותו נתיב שיאפשר העברת סחורות במשאיות ורכבות. אוניות יביאו את תוכלתן, ובמקום להפליג איתה דרך בב אל מנדב ותעלת סואץ הן יכנסו למפרץ הפרסי ויפליגו צפונה בו.

לפני המלחמה כל זה נשמע הגיוני יותר. בין אם מדובר בנתיבים אל חופי טורקיה, אלה תלויים ביציבות וברצון הטוב של איראן, סוריה וטורקיה, מדינות בעייתיות כולן, כל אחת בדרכה שלה. האם כעת, לאחר חסימת מיצרי הורמוז, מתקיימת חשיבה מחדש על תוכניות אלו?

מהמפרץ הפרסי צפונה אל טורקיה. האלטרנטיבה לנתיב אל טורקיה היא כמובן ישראל. כבר נרקמות תוכניות של צינורות, מסילות ברזל וכבישים בין נמלי סעודיה והאמירויות דרך חצי האי ערב וירדן לעבר גבול ישראל ומשם לים התיכון. ישראל כמובן מעוניינת בכך וגם מנסה לעשות לכך יחסי ציבור באתר הממשלתי. הקליקו וקראו.

אף אחת מהתוכניות הללו עדיין לא ראתה כלים הנדסיים בתנועה כי בכל אחת מהן סיכונים ובעיות. נכון לעכשיו קשה להציג לציבור הערבי תוכניות המערבות את ישראל בזמן בו עדיין נמשכת לחימה במפרץ הפרסי או בעזה. טורקיה היא מועמדת בעייתית כל עוד היא נשלטת בידי ארדואן. סוריה? איש לא יודע מה יקרה בה בשבוע הבא, וגם עירק היא בגדר הימור גיאו פוליטי. אין יעד אידיאלי אבל יש אינטרס ברור של דולרים רבים.

האם רשות הנמלים בישראל כבר בונה תוכניות מגירה?

בניית בסיס כלכלי חדש

כפי שראינו בכתבה על "המזרח התיכון בעוד ארבעים שנה" מדינות הנפט באזור שלנו, וגם באזורים אחרים, מביטות קדימה בדאגה לעבר היום בו יתרוקנו בארות הגז והנפט. מבחינת העולם כולו מדובר באובדן מקור אנרגיה וכבר נעשים מאמצים למצוא לכך אלטרנטיבה. מבחינת מדינות הנפט מדובר באובדן בסיס כלכלי, ולאלה שבאזור שלנו מדובר באבדן הבסיס הכלכלי היחיד, אין להן מקור משני לפנות אליו. צריך להקים בסיס כזה.

חלקן משקיעות בהקמת קרנות לאומיות של כסף רב, שהיום עדיין יש להן, שיצמיח דיבידנדים אשר יחזיקו את כלכלתן בהמשך הדרך. קרנות כאלה תלוית בתנודות בשוקי הון. איזו השקעה בשנת 1926 הייתה מוכיחה עצמה כמניבת פירות מאז ועד היום? צריך אופציות נוספות. מדינות הנפט באזור מחזיקות עדיין בכסף רב, והן זקוקות לטכנולוגיות שיאפשרו להן ליצור מקורות הכנסה לטווח ארוך במקום בו יש אור שמש, טמפרטורות גבוהות, לחות נמוכה, גישה אל הים וכסף להשקעה.

יש לכם רעיון?

* * * * *

כל הסעיפים שתוארו כאן קריטיים לעתיד האזור ומציבים מול ישראל שלל הזדמנויות שיש לנצל. יש לחשוב עליהן, ללמוד אותן ולחפש את מה שיש לנו להציע. בדרך לשם אתם מוזמנים לקרוא אודות פעילות במדינות האיסלם, אשר יש להן אילוצים תרבותיים, פוליטיים, כלכליים ותרבותיים שחשוב להכיר. אני מזמין אתכם לקרוא את הכתבה שלי על הדרך לפעול מול מדינות המפרץ. יש בכך טיפים רבים שתרצו לקחת לדרך. אם תרצו אתם מוזמנים להזמין אותי להרצות והלכשיר צוותים אצלכם לפעילות שכזאת על מנת לבצע אותה ביעילות ולהשיג תוצאות.