לאן מועדות פניה של קובה?

לאן מועדות פניה של קובה? במשך שנים הייתה קובה בבחינת אצבע בעין של ארה"ב ואולי בכלל של מדינות המערב. שם, מדרום לפלורידה, במרחק של 145 ק"מ, היא קיימה משטר קומוניסטי על אפם וחמתם של נשיאי ארה"ב, שעשו כל מה שביכולתם על מנת להסיר זאת. הטילו עליה עיצומים פוליטיים, הגבלות כלכליות, ניסו לפלוש אליה. היא ספגה את כל אלה והמשיכה בדרכה.

הקושי מבחינת האמריקאים היה לא רק בכך שהמשטר הקומוניסטי בה המשיך להתקיים, אלא שהוא אפילו הצליח במשימותיו החברתיות כלכליות יותר ממרבית מדינות אמריקה הלטינית האחרות. נכון, היא לא הגיעה מעולם לכלל שגשוג כלכלי של ממש, אבל איזו מדינה באמל"ט הגיעה לכך? האם הקושי הכלכלי לא היה באשמת המשטר הקומוניסטי, אם כך?

לאורך עשרות שנים היא שמרה על רמת פשיעה נמוכה יותר ממרבית שכנותיה, סיפקה לתושביה שירותי בריאות וחינוך ברמה גבוהה ובחינם. העלתה את רמת ההשכלה בה. היא אף הגיעה לשפע של כוח אדם מקצועי שאיפשר לה לשלוח רופאים למדינות באמל"ט שנזקקו לכך. זה היה היהלום שבכתר הסוציאליסטי הלטיני.

ואז נפל הגוש הקומוניסטי

נפילת המשטרים הקומוניסטיים במזרח אירופה לקראת סוף המאה שעברה חשפה את העובדה שההצלחה הזאת הייתה תלויה במשלוחי סחורות ומוצרים מברית ורשה, ובעיקר מברה"מ. כאשר משטרים אלו נפלו ולמדינות הללו לא היה יותר אינטרס לסייע לאחות שבים הקריבי החל המחסור. התברר כי כלכלת קובה הייתה תלויה באספקה של מוצרים וסחורות רבים שלא היתה לה היכולת לרכוש בעצמה.

לא הגיע אורז והחלו להקציב אותו בחנויות, חצי קילו לשבוע. גם הקמח אזל ונוצרה הקצבה של קמח ושל לחם. נעשו נסיונות לאפות לחם ממוצרים הגדלים באי: מבטטות, ממניוקה (קסאווה). הגרוע מכל היה החוסר בנפט. בלי נפט נעצרות המכונות ואין יצור. נוצר מחסור בכל מה שקובה יצרה, ובעיקר במזון ובמוצרים ליצוא שנועדו להכניס מטבע זר.

אנשים שמכוניותיהם התרוקנו מדלק היו דוחפים אותן לאורך כל הדרך לתחנה על מנת לגלות שאין בה יותר בנזין. הרשויות כיבו את תאורת הלילה ברחובות כי לא היה דלק להפעלת תחנות הכוח. נוצר חושך וזה הוליד פשע. הפשע גם עלה עקב המחסור. עבריינים פשטו בלילות על משקים חקלאיים וגזלו מהם מה שניתן, מבהמות ועד גידולים.

נעשו ניסיונות לייבא בתנאי השוק את מה שניתן לפני כן בנדיבות סובייטית. מה ניתן לייבא בתמורה לקנה סוכר, בננות וסיגרים? לא הרבה. קובה ניסתה למשוך משקיעים, בעלי ממון שיראו את פוטנציאל ההשקעה במדינה שמהמקום בו היא נמצאת היא יכולה רק לצמוח ושיש לה אתרי תיירות נפלאים וקירבה גדולה לשוקי ארה"ב. הרעיון נשמע טוב, אך היא עשתה זאת בהגבלות קשות על מנת שלא לאפשר להשקעות לפגוע במרקם הסוציאליסטי של המדינה. ללכת בלי, להרגיש עם. זה לא עבד.

מה קורה עכשיו?

קובה לאן? מה מצבה היום של קובה ולאן היא תמשיך הלאה? בתחילה, כשהיא הפילה את הרודן והעלתה את פידל קאסטרו, היא גילמה את המהפכנות במלוא תפארתה. אחר כך היא עשתה מאמצים מרשימים להפוך לגן עדן סוציאליסטי בים הקריבי. היום, לאחר כל אלה, היא מדינה כושלת. המנהיגים המיתולוגיים הלכו לעולמם, העם חי בעוני ומקבל רק חופן של סיסמאות שאבד עליהן הכלח.

היכולת הכלכלית שלה מינימלית, אין בה תעשייה של ממש, אין לה בסיס כלכלי של ממש. עקב כך יכולת היבוא חלשה מאוד, אין יבוא מכוניות וברחובות סובבות מכוניות נוסטלגיות משנות ה-50 וה-60, אפילו קודם לכן. זה נוסטלגי ומצטלם היטב, אבל זה תענוג קטן מאוד למי שצריך לנהוג במכוניות אלה ולהיאבק על מנת להשיג להן חלפים.

קובה היא גן העדן האבוד, בדומה למקומות נוספים בים הקריבי. קראו למשל את הכתבה על האיטי, עוד מקום של מצוקה בלב היופי הטרופי. נכון, יש הבדלים רבים ומשמעותיים בין שתיהן, אבל גם יש הרבה מן המשותף: הים, האיים, האקלים, הרומנטיקה, ההיסטוריה האכזרית, הפוטנציאל הלא ממומש. אולי הקלות של החיים במקומות כאלה תורמת לתרבות של היעדר מצוינות ושגשוג, אולי. יתכן והשורשים הקולוניאליים של ניצול האיים ותושביהם בידי מעצמות אירופה ואחריהן ארה"ב הרסו בהן כל חלקה טובה. בהחלט יתכן.

מה הלאה?

קובה, לאן? האם יקום שם מנהיג בעל חזון, מעין גורבצ'וב קובני, שיערוך בה שינוי מרחיק לכת? יתכן כי תיווצר תסיסה והעם יקום על השלטון ויפיל אותו? ואולי יתחולל שינוי מסוג אחר? כי בלעדי אותו שינוי תיוותר קובה במצבה הנוכחי. הוא לא תוכל למצות את הפוטנציאל האדיר שבעלויות כוח אדם נמוכות ליד חופי ארה"ב. הפוטנציאל של חופים אינסופיים וגבעות של צמחיה טרופית.

לא ניתן להתנבא לגבי התקיימותו של השינוי ולגבי המועד שלו. אתם אופטימיים? אתם רואים זאת קורה בעתיד הנראה לעין? נכון להיום לא הגיוני להשקיע באי היפהפה הזה. ההגבלות לא יאפשרו להשקעה לשאת פירות. אבל אם יהיה שינוי שכזה שיפתח אותה לעולם, יש היגיון בהשקעה בקובה, גם בתנאים הקשוחים שלה, על מנת לנעוץ יתד באותו גן עדן, במדינה המשגשגת של המחר.