להבין את היחוד של אתיופיה

אתיופיה היא יחודית בקרב מדינות אפריקה, יש לה היסטוריה מרשימה, מצב פנימי מורכב ונפיץ ופוטנציאל עסקי וכלכלי גדול. היום לאחר סיום מלחמת האזרחים ולקראת השלמת הסכר על הנילוס, הפוטנציאל שלה הוא אולי הגדול ביותר בקרב מדינות היבשת. עם זאת, כדי ליהנות מהפוטנציאל הכרחי קודם כל להבין את אתיופיה, להבין את האנשים שבה ולהכיר את הדרך לפעול בה.

מניין היא צמחה

תולדותיה של אתיופיה הן לא פחות ממרשימות. זאת אחת האומות בעלות ההיסטוריה הארוכה ביותר, חבל אפאר שבמזרחה הוא מקום הימצאות השלד של "לוסי" וכנראה ערש הופעתו של האדם ההולך על שניים והמשתמש באגודליו.

להרשמה לקבלת הכתבות בנושאי עסקים, תרבויות וכלכלה בלי עלות גללו למטה ומלאו פרטים ב"הרשמה לניוזלטר"

תחילת ההיסטוריה שלה היא בממלכת שבא המוזכרת בתנך ואשר התקיימה בה כבר במאה ה-10 לפה"ס. המיתוס מדבר על מפגש בין מלכת שבא, השליטה של אתיופיה, לבין שליט יהודה, המלך שלמה. אפשרי שיש גרעין היסטורי בסיפור זה. המיתוס גם טוען כי את השושלת המלכותית הבאה הקים מנליק הראשון, בנם של השניים, אשר ביקר בירושלים ומשם שב לארצו כשהוא נושא איתו את ארון הברית ובו לוחות הברית המקוריים.

לוחות הברית הללו, כך טוענת המסורת האתיופית, שמורות עד היום בכנסיית גבירתנו מרים מציון שבעיר אקסום ורק לכהן הגדול של הכנסיה האתיופית מותר לראות אותם. מעבר למיתוס העובדות ההיסטוריות והארכיאולוגיות מספרות על אומה חזקה ששלטה בקרן אפריקה, ולעתים התרחבה פנימה אל היבשת או החוצה אל חצי האי ערב, לאורך אלפי שנים. היא האומה השניה בעולם שקיבלה עליה את הנצרות, הקימה כנסיה משלה ויצרה מימשל חזק עם תרבות טכנולוגית בתחומי החקלאות והנשק.

הגבולות השתנו לאורך השנים. שושלות עלו וירדו ואיתן גם השתנה השם של הממלכה או הקיסרות. בתוך כל אלה אתיופיה היא האומה האפריקאית היחידה שלא נכבשה אף פעם לזמן ממושך. בזמן שהעותומנים שיעבדו את צפון אפריקה, בזמן בו הכוחות האירופאיים כבשו בזאת אחר זאת את האומות האפריקאיות, שמרה המעצמה שבקרן אפריקה על עצמאותה מלבד תקופות כיבוש של שנים בודדות. היו נסיונות כיבוש של בריטים ושל האיטלקים, בעיקר האיטלקים. האתיופים הביסו אותם בלחימה נחושה.

אתיופיה של היום

לצידם של המתוגננים עמדו תנאי השטח. אלה עיצבו את אוכלוסייתה ותרבותה של אתיופיה. הם הסתייעו ברמה הגבוהה והמוגנת שבפנים הארץ המהווה מבצר מאחורי המישורים הפתוחים שבמזרח. הרמה הזאת נתנה הגנה אך גם יצרה פיצול בגלל המבנה שלה. בין הבתרונות והפסגות, שאל חלקם רק הבבונים יכולים להגיע, נוצר הפיצול האתני הגדול שלה. פיצול שמעצב ומקשה עליה עד עצם היום הזה.

היום באתיופיה בעיות גדולות ויתרונות גדולים במיוחד מול ישראל. היא סובלת מחוסר יציבות עקב ריבוי הקבוצות האתניות בה. בראשן נמצאים האורומו, הטיגראים, הסומלים והאמהרים. הם מקיימים ביניהם מאבק כוחות על ההחזקה בשלטון המרכזי באדיס אבבה, על השליטה במחוזות ועל שליטה במשאבים. לעתים זה מאבק פוליטי מפלגתי, לעתים כלכלי, וכפי שראינו בשלוש השנים אחרונות זה גם יכול גם להתפתח למלחמה צבאית. היא פרצה עקב איבוד הדומיננטיות של המיעוט הטגראי בשלטון האתיופי לאחר כ-27 שנות שלטון.

בכל כניסה לפעילות באתיופיה הכרחי לבחון את המצב הפנימי ואת הסיכונים שאולי נובעים ממנו.

בעת המצב הצבאי פוליטי שקט, אך זה שקט מתוח שיכול להתפרץ שוב. לצידו מתקיימת היריבות מול אריתריאה, שהייתה חלק מאתיופיה, התנתקה ממנה וחוסמת את יציאתה אל ים סוף. גם איתה היו כבר אירועי לחימה בעבר. אל המדינה מחלחל בחלקיה הדרומיים חוסר שקט מסומליה המשוסעת שפועלים בה בין השאר גופים אלימים איסלמיסטיים המנסים להסיט לצידם את בני המיעוט הסומלי שבדרום.

פוטנציאל ואתגרים, כבר אמרנו?

הכלכלה

כל אלה משפיעים ומעצבים את כלכלת המדינה. מלחמת האזרחים גבתה מחיר כבד בחיי אדם אך גם בפעילות כלכלית. הפעילויות הכלכליות שבשטח הלחימה שותקו למשך הלחימה, כספים שהיו צריכים להיות מושקעים בכלכלה הופנו לאימון יחידות צבאיות ורכישת נשק ותחמושת. אוכלוסין רבים נמלטו מאזורי הלחימה וכעת נדרשים תקציבים על מנת לסייע להם להשתקם.

מקרה מעניין ניתן לראות ברכבת שבין ג'יבוטי שלחוף הים לבירה אדיס אבבה. היא נבנתה בידי חברות סיניות, כחלק מהחדירה הסינית לאפריקה, ונחנכה בשנת 2017. זאת מסילה בת כ-700 ק"מ המאפשרת שילוח של סחורות ואנשים בין בירת המדינה לבין הנמל הימי של ג'יבוטי וממנו אל כלל העולם. למסילה פוטנציאל הובלה של כ-25 מיליון טון בשנה, אך למעשה היא מובילה רק כ-6 מיליון טון. בחלקו בגלל בעיות מינהל ובעיות טכניות, בחלקו בגלל שבתחנות שבשטח האורומו נמנעים תושבים רבים מלעשות בה שימוש כי הם רואים בה מכשיר של השלטון המרכזי הנתון בידי שבטים יריבים.

מעל לכולם תופסת כותרות פתיחת הסכר הנילוס ההולכת ומתקרבת. המקורות שלו נמצאים ברמת אתיופיה ומימיו הם מקור החיים של האוכלוסיה והכלכלה בסודן ומצרים. ממשלת אתיופיה החלה לבנות בשנת 2011 את מה שהיא מכנה בשם "סכר הרנסאנס האתיופי הגדול". סכר ענק, מהגדולים ביותר בעולם, שייצר חשמל מזרימת המים בנילוס. כמובן שזה דורש איגום של כמות עצומה ממי הנהר מאחורי הסכר, ובמשך תקופת האיגום מופחתים מים אלו מהזרימה במצרים וסודן, מה שיוצר מבחינתן קושי קיומי לתושבים רבים.

זה יוצר מתחים בעיקר מול מצרים החזקה וזה כמובן מגביל את הסחר איתה ופוגע בכלכלה האתיופית. עם זאת צופים מומחים כי לאחר השלמת הסכר ותחילת יצור החשמל בו הוא יספק כמויות עצומות של אנרגיה לכלכלה ויאפשר גם לייצא חשמל רב למדינות השכנות. זה יאפשר לפתח את השירותים לאוכלוסיה ואת התעשייה, זה גם יכניס מטבע חוץ לקופת המדינה.

תרבויות אתיופיה

כן, תרבויות אתיופיה, ברבים. הפיצול האתני יוצר תרבויות ותת תרבויות באזורים ובמחוזות. בין הלאומים יש הבדל של שפה, של דת וגם של תרבות. עם זאת יש מכנים משותפים המחברים בין הקבוצות. בדומה למצוי במרבית תרבויות אפריקה גם כאן התרבות היא שבטית. מרבית התושבים מזדהים עם השבט שלהם יותר מאשר עם האומה והמדינה.

זאת תרבות שונה מאוד מתרבויות מדינות המערב. בדרכה האפריקאית היא פחות אינדיבידואליסטית, היא יותר קבוצתית, שמה דגש על קשרי אנוש, על כבוד לזולת, במיוחד כבוד למבוגר, לבכיר. היא גם דורשת כבוד למסורות ולדת.

התרבות האתיופית היא תרבות ססגונית שיש בה מטבחים אזוריים שונים העושים שימוש בחומרי גלם מקומיים. כאן בישראל נחשפנו לאוכל שהביאו איתם יהודי המדינה. מסעדות אתיותפיות רבות ברחבי ישראל מציעות מנות שהגיעו משם ואשר האינג'ירה מהווה מרכיב מרכזי בהן. חשוב לזכור כי לצד אלה יש באתיופיה מטבחים מקומיים אחרים רבים ושונים הנבדלים אלה מאלה.

רמת אתיופיה היא מולדת צמח הקפה. קיימים סיפורים ומיתוסים על הדרך בה הוא התגלה לאדם. מכאן הוא התפשט לאימפריה העותומנית וממנה לשאר העולם. היום הקפה כאן הוא משקה, הוא מסורת, הוא דרך להעביר את הזמן, הוא דרך ליצור חיבור בין אנשים.

שמרו לכם את הקישור לכתבה הזאת. על גביה בהמשך אפרסם כתבת המשך המתארת את הדרך של עשיית עסקים באתיופיה.