ההפיכה הצבאית בניז'ר אינה הראשונה בסאהל, אזור הערבות שמדרום לסהרה. נוכחים כאן כל הגורמים הנחוצים על מנת ליצור דרמה וקטסטרופה: דת, עוני, מידבר, קולוניאליזם אירופאי וכוח ואגנר. היא מציבה אלה מול אלה מדינות שונות עם אינטרס שונה ואידיאולוגיה שונה. חשוב להכיר את הגורמים לחוסר היציבות באזור זה ואת הצרכים וההזדמנות שיש בו.
מה מתרחש בסאהל ומדוע זה קורה?
הצלחה כלכלית וממשלית היא לא המאפיין הבולט של מדינות אפריקה, אבל גם בקרב היבשת חסרת המזל הזאת לסאהל יש גורל בעייתי במיוחד. זה אזור בעל אקלים קשה, ערבתי בדרום ומדברי בצפון שלא מאפשר הצלחה חקלאית. באזור זה למרבית המדינות אין יציאה לים, מה שמוסיף גם קושי מסחרי.האוכלוסיה מחולקת לשבטים שאליהם פונה הנאמנות שלהם, על פי הדרך של תרבויות אפריקה, ולא אל המדינה, כמו בחלקים נוספים באפריקה, וזה תורם לחוסר יציבות. על כל אלה יש להוסיף את האיסלם, הדת השלטת, שבאזורים בהם היא נוכחת היא יוצרת שמרנות עמוקה, המובילה לפיגור טכנולוגי, השכלתי וכלכלי.
הקליקו להכשרות וסדנאות לפעילות במדינות אפריקה
כל אלה לבדם מהווים מקור לעוני ולפיגור וחוסר היציבות המדינות של מדינות הסאהל, אך עליהם נוספת הנוכחות של הקולוניאליזם האירופאי. לאורך מאות השנים האחרונות פלשו אל הסאהל, כמו אל שאר היבשת, הצבאות של אירופה ובראשן בריטניה וצרפת. הן ניצלו לאורך שנים את האוכלוסיה ואת אוצרות הטבע, וכשפינו את האזור הן השאירו אחריהן הפרדה בין אוכלוסיות על פי השפה האירופאית שהן דוברות, צרפתית ואנגלית. חלוקה מדינית שלא לוקחת בחשבון את הזהות השבטית. בנוסף לכל אלה הן השאירו בקרב התושבים עוינות רבה כלפי המדינות שפעם שלטו בהם.
עוני, איסלם ושנאה למערב יוצרים את התוצאות שלהם. עקב כל אלה מתבססות במדינות הסאהל תנועות איסלמיסטיות דוגמת בוקו חראם, דאעש ואל קאעידה. הן פוגעות באוכלוסיה האזרחית, מערערות את מעמדם של השלטונות, פוגעות בתנועה בתוך המדינה ובפעילות הכלכלית שלה. יש קושי נוסף. הנוכחות שלהן לצד הפיגור הכלכלי מהווים תירוץ להפיכות בידי ראשי הצבא.
הגנראלים, שהנאמנות שלהם היא לעצמם ולשבט שלהם בדרך כלל, שמחים למצוא תירוץ דוגמת זה, שיאפשר להם לשלוח את החיילים שלהם אל עיר הבירה, להפיל את השלטון ולהכריז שהם מתגייסים למען המולדת. אחרי הכל הרי השלטון הנבחר, שמסתייע בעזרה ממדינות המערב, הוא נרפה מדי, לא יעיל, לא מחוייב לעם אלא לבעלי האינטרסים המערביים, ולפיכך יש כמובן להחליף אותו.
תירוץ הוא דבר חשוב. הוא מפחית את ההתנגשות עם האוכלוסיה האזרחית. הוא שירת את הגנראלים של ניז'ר לאחרונה. ההפיכה בניז'ר היא שיא נוסף בתהליך העובר על מדינות הסאהל. דבר דומה קרה קודם לכן בסיירה לאון, במאלי ובגמביה.
התיאור של המימשל הקיים כמשרת את הכוחות המערביים נופל על קרקע פוריה של איבה לכוחות הקולוניאליים, בעיקר צרפת, שסייעו לשלטון הדמוקרטי. לאורך הזמן שעבר מאז שמדינות האזור קיבלו עצמאות מילאו המעצמות הקולוניאליסטיות לשעבר את תפקיד השוטר השכונתי. הן שמרו במדינות בסאהל בסיסים וכוחות צבאיים, התערבו באירועים, נלחמו בתנועות ג'יהדיסטיות וההתערבו במאבקי שלטון. הן כמובן לא עשו זאת בחינם, הנוכחות יחד עם התלות של המשטר בהם נתנו להן גישה לאינטרסים כלכליים והשפעה פוליטית.
ככל שהתגבר המעבר של האזור לדמוקרטיה הן נטלו יותר ויותר את התפקיד של מגן הדמוקרטיה והתערבו לא פעם בעת הפיכה שהפילה שלטון שנבחר בידי העם. היה לכך מחיר, הם הרי המנצלים של אתמול, הם לא מרפים מהמדינה גם בזמן עצמאותה והמניעים שלהם חשודים בעיני העם, ואם הם מתנגדים לגנראלים, מפקדי ההפיכה, אזי זה אומר דבר טוב על ההפיכה. נכון?
על אותו בסיס גם ניתנת אהדה מתגברת והולכת לכוח ואגנר, שנוכח באזור כארגון של שכירי חרב, ושנראה שימשיך להתקיים גם לאחר מותו של המנהיג פריגוז'ין. הוא מהווה אלטרנטיבה להתערבות כוחות המערב. הדגל של רוסיה מופיע יותר ויותר בהפגנות עממיות. האיבה למערב גם מתדלקת את החדירה הסינית לאפריקה בשיווק מוצרי צריכה, בהשפעה פוליטית, בבניית תשתיות אזרחיות. אם המערב מתנגד לסין אזי זה אומר עליה משהו טוב. נכון?
כל זה קורה כאשר בזמן בו מתקיימת עלייה של כלכלות אפריקה. פרוייקטים נרחבים מבוצעים, השקעות מתחילות להיכנס, מוקם איחוד הסחר של אפריקה, מתפתחת התיירות, מוקמות חברות טכנולוגיות. שגשוג כלכלי מחייב שלטון יציב ואחראי, וההפיכות הצבאיות בגמביה, מלי ובורקינה פאסו מאיימות על כך. ארגון מדינות מערב אפריקה, ה-ECOWAS מבין את חומרת התהליך ומנסה להתמודד עם התופעה.
ב-2017 הן כבר התמודדו עם איום דומה כאשר נשיא גמביה דאז יחיא ג'אמה סירב לוותר על השלטון למנצח בבחירות וכוחות של האיחוד איימו לפלוש ולהשיב את הדמוקרטיה על כנה. זה הצליח, הוא פרש, אבל בניז'ר זה לא יהיה כה פשוט. זאת מדינה גדולה פי 30 ועם אוכלוסיה הרבה יותר גדולה מגמביה. האתגר של ניז'ר גורם למדינות האזור להסס. נוצר עימות של קואליציות: מצד אחד מדינות ECOWAS, וברקע שלהן ארה"ב וצרפת. מולן הדיקטטורות האזוריות מאלי, בורקינה פאסו, ניז'ר ונוכחות ברקע של רוסיה.
למדינות השכנות מדובר במאבק נגד התרחבות תופעת ההפיכות שמחר יכולה לאיים גם עליהן. עבור המעצמות זה מאבק על אורניום, נפט, יהלומים ומחצבים אחרים. למעצמות המערביות יש גם צורך בשיתוף פעולה של המימשלים המקומיים בלחימה בג'יהדיזם ועיצרת ההגירה צפונה. הן מעוניינות ליצור התפתחות כלכלית שתפחית את המוטיבציה להגר לאירופה ולהצטרף לכוחות פונדמנטליסטיים איסלמיים. אלה אינטרסים משמעותיים וזה לא פשוט, כי לנוכח האיבה של האוכלוסיה נדרשת מהמדינות המערביות הישארות מתחת לרדאר של האפריקאים. כלומר לעבוד במסדרנות האחוריים. לא לשלוח כוחות רכובים על ג'יפים עם דגל מתנפנף ממעל.
כן, בהחלט יש כאן הזדמנות. הפיצול הזה בין מזרח ומערב פותח פתח לפוזיציה היחודית של ישראל וחברות ישראליות. המדינה בסאהל הפונה אל סין או רוסיה לא עושה זאת מאהבת המדינות הללו, והיו התנסויות לא טובות באפריקה לכל אחת מהן. לשתיהן גם מוניטין של איכות בינונית, בתחומים השונים. ישראל, לעומת כל אלה, היא מדינה לא קולוניאליסטית, לא שתלטנית, אך מערבית ובעלת רמה גבוהה מאוד של מוצרים ושירותים בכל תחום, במיוחד בתחומי החקלאות והביטחון.
כל אחת ממדינות האזור זקוקה לפיתוח החקלאות שלה והעלאת התפוקה שלה, לטכנולוגיות שיאפשרו בניית תעשיה, לכלים לשליטה במרחבים, ללוחמה נגד כוחות האיסלמיסטים. יש עוד. בדרך כלל התקציבים מצומצמים, וכאשר צרפת או ארה"ב מגישות סיוע הן מוודאות שמי שיהנה מזה תהינה החברות שלהן. עם זאת בדיקה במסרק צפוף יכולה לגלות במדינות מסויימות צרכים בטחוניים שמגובים בתקציבים מקומיים. יש גם צרכים חקלאיים ותשתיתיים שיש מאחוריהם תקציבי סיוע מגופים בין לאומיים.
מה לעשות? ובכן, צריך לחפש באופן מושכל. צריך להיכנס אל השוק בדרך המותאמת לתרבות המקומית, לנהלים, או היעדר הנהלים, להיררכיה, לכלים המקומיים לקידום מערכות יחסים. צריך לדעת להתנהל מול האוכלוסיה המוסלמית והשלטון המוסלמי שלא תמיד עוינים את ישראל, אבל תמיד זהירים לגביה. להכיר את הכלים לפעילות מתחת לרדאר. בשלבים הראשוניים מומלץ ללמוד את התרבות המקומית והדרך המקומית. זה יחסוך זמן, מאמץ וכסף רב בהמשך וימקסם סיכויי הצלחה.
בתחילת 2024 התקיימו בחירות בטאיוון, כאשר השאלה העיקרית שעמדה במרכז מערכת הבחירות הייתה שאלת היחס לסין, והתוצאות מעידות על שינוי מתמשך. טאיוון על צומת דרכים.
לא, הפוסט הזה לא ממליץ לעשות עסקים בהאיטי, אין לה כלכלה של ממש, וגם לא ממליץ לנסוע לשם לתיירות, שומר נפשו ירחק. הפוסט הזה מספר
מיאנמר שבין דמוקרטיה לדיקטטורה משתנה עקב מלחמת אזרחים. החונטה הצבאית השולטת במיאנמר חשה לאחרונה פחות ופחות בטוחה בכוחה וביציבות השלטון שלה. התקוממות נגדה פורצת במחוזות שונים במדינה, ובחלקם היא אף הובסה
ברחבי העולם יש פחות ילודה ויותר אריכות חיים, עקב כך אוכלוסיית העולם מצטמצמת וזה עומד לשנות את העולם. זה צפוי לשנות את המדינות, את החברה,
יש לי פטנט רשום של שיטת ההשקיה בקרקעות קשות ובמיוחד ובאזורים שחונים.