הרצאה על זיכרון והיסטוריה ביום השואה והגבורה. זאת הרצאת העשרה בליווי מצגת, ידע רב וסיפורי אנשים המתאימה לחוגי בית וכהרצאת העשרה לעובדים, אודות יום השואה והמאבק על הזיכרון. מפגש הבוחן מה אנו זוכרים מהשואה, מה רוצות ורצו פעם רשויות המדינה שנזכור, ומה נרצה אנחנו שיזכרו ילדינו. הרצאה מרתקת מתוך הרקע שלי במחקר היסטורי בסורבון ובאוניברסיטת תל אביב, ברוחב ובעומק וברגישות אודות המגמות השונות של זיכרון השואה.
הרצאה על הדרך בה אנשים שונים בוחרים לזכור את השואה. מסע אל אלה שתיעדו בזמן השואה, הגישות של מדינות שונות, הציורים, הצילומים, הסיפרות והתיעוד, המברר אם השואה היא אחת לכולם. צרו אתי קשר והזמינו אליכם הרצאה אודות הדרך השונה בה זוכרים ומדוע, הרצאה שהיא מפגש מרתק וזאת האחריות שלי. טל רשף.
יום השואה הוא יום של זיכרון. לזכור את ההיסטוריה, את הזוועה, לזכור את הנרצחים, לזכור על מנת שלא לשכוח, לזכור על מנת שזה לא יקרה שוב. חשוב לנו לזכור, אבל לזכור את מה מתוך כל מה שהיום הזה מעלה? לזכור באיזו דרך, מתוך הדרכים השונות של זיכרון שיש בידינו? על כך בהרצאה על זיכרון והיסטוריה ביום השואה והגבורה.
ב-23 ביוני 1943 כתבה דוניה רוזן כצוואה על פתק בבור ביער, שבו שהתה לבדה כילדה בגיל 10 כשהייתה בטוחה שהיא האחרונה שנותרה מבני העם היהודי. "רוצה אני לבקש מכם שלא תשכחו את המתים. שתקימו יד לנו – מצבה שתגיע עד השמים. ציון שיראה אותו העולם כולו. פסל לא משיש ולא מאבן, אלא ממעשים טובים. כי מאמינה אני באמונה שלמה, שרק מצבה כזאת עשויה להבטיח לכם ולילדכם עתיד טוב יותר. ואז לא ישוב אותו רשע להשתלט על העולם ולהפוך את החיים לגיהנום".
בחייה היא ביקשה את הזיכרון שישאר אחריה. מדינת ישראל זוכרת את השואה בדרכה שלה. בדרך אחרת זוכרת אותה רוסיה. ישנה הדרך בה מציין זאת ארגון האומות המאוחדות. יש עוד. ההרצאה אודות יום השואה – הזיכרון ההיסטורי מספרת לנו בליווי מצגת, תמונות וידע רב, על הדרכים השונות לזכור את השואה. היא בוחנת את הדרכים ומראה כיצד מאחורי כל אחת יש מטרות לאותו זיכרון. מטרות הזיכרון של אנשי שמאל ושל אנשי ימין. של מדינות שהיו חלק ממנה ושל אלו שנלחמו בנאצים.
הרצאה על הדרך בה אנשים שונים בוחרים לזכור את השואה. ההרצאה על זיכרון והיסטוריה ביום השואה והגבורה מספרת לנו על הדרכים השונות והמטרות השונות של הזיכרון. בתוך כל אלה היא גם מציגה את הדרך והמטרה של דוניה רוזן.
טל רשף
