מולדובה, טרנסניסטריה ורומניה – הסיפור המסובך

הן שוכנות בין אוקראינה לבלקן. פעם שלושתן היו מדינה אחת והיום הן מצויות בתוך מערכת מסובכת להפליא שקשה לראות לאן תתגלגל. מולדובה, שנקראה פעם בשם בסרביה, הידועה גם כמולדביה, ולצידה טרנסניסטריה ורומניה: שלוש שהן אחת, או אולי בכלל לא. בואו נראה מה קורה ומה יכול לקרות ביניהן.

בראשית הייתה רומניה

פעם שלושת היחידות המדיניות הללו היו מדינה רומנית אחת, אשר, כפי שניתן לראות בכתבה על רומניה, היא נכבשה ועברה מיד ליד שוב ושוב. בתחילת המאה ה-19 היה השטח בידי העותומנים ואז, לאחר הפסד במלחמה לרוסיה, עבר השטח שמצפון לרומניה לידי הרוסים. שם הוא נותר. המולדובים ניסו להקים רפובליקה עצמאית אך זה לא צלח.

בזמן מלחמת העולם כבשו הרומנים, בחסות היטלר, את מולדובה וסיפחו אותה, אך בהמשך המלחמה היא חזרה לידי הצבא האדום ונותר סובייטית עד להתפרקות ברה"מ. אוכלוסיה העוברת מיד ליד. ההזדמנות לעצמאות הגיעה לאחר התפרקות האימפריה הסובייטית. מולדובה מיהרה להכריז על עצמאות ומאז היא נותרה מדינה עצמאית. היא נפתחה לכלכלת העולם המערבי, הגישה בקשה להצטרפות לאיחוד האירופאי וצומחת כלכלית. הצמיחה תיקח זמן, ובינתיים, למרות ההתפתחות היחסית, מולדובה עדיין מפגרת כלכלית מאחורי מרבית מדינות היבשת.

היא עצמאית אך לא שלמה. מספר חודשים לאחר הקמת הרפובליקה המולדובית התקוממו התושבים בחלק המזרחי של המדינה והודיעו על פרישה מהרפובליקה והקמת מדינה עצמאית – טרנסניסטריה. חפשו אותה במפות ותגלו שזה חבל ארץ צר, ארוך, דל במשאבים ודל באוכלוסין. היא לא הייתה שורדת אילולא שלחו אליה הרוסים חיל משלוח, בטענה שהם נדרשים להגן על מולדתם וזהותם של תושבים דוברי רוסית. מאז הם יושבים שם, כמה אלפי חיילים רוסיים בודדים.

התושבים של טרנסניסטריה שומרים על עצמאות בזכות החיילים הרוסיים וההימנעות של מולדובה מלהתקיף אותם. הם חיים במדינה שכמעט אף אחד לא מכיר בה, מרוחקים מרוסיה שנמצאת ממזרח לאוקראינה, וסובלים מרמת חיים נמוכה וקשיים כלכליים גדולים. אם כלכלת מולדובה מפגרת מאחורי מדינות האיחוד, כלכלת טרנסניסטריה מפגרת עוד יותר.

שלוש אומות שהן למעשה אחת. רומנים דוברי רומנית במרביתם בשלוש יחידות מדינות שונות שההיסטוריה הפרידה ביניהם.

מה צופן להן העתיד?

יש להבין כי הקבוצות הללו נפרדות מבחינת המוטיבציה הכלכלית והרגשות הלאומיים.

הטרנסניסטרים, שהם העניים ביותר, רוצים רמת חיים גבוהה יותר והגנה מפני הגורל של אוקראינה, רוצים שקט. פעם הם חשו מקורבים מבחינה לאומית לרוסיה. לנוכח מלחמת אוקראינה והקשיים הכלכליים זה הולך ונשחק. נותר מיעוט מצטמצם הנושא עיניים למוסקבה. הנשיאה הנוכחית של מולדובה, מאיה סנדו, הודיעה כי פתרון הפלונטר הזה יהיה רק בכלים דיפלומטיים, כלומר שאין אופציה צבאית. היא חוששת להסתבך עם רוסיה ואפשר להבין אותה, אבל עם זאת רוסיה הולכת ומאבדת אחיזה. בימים אלה מתקיים מו"מ בין הצדדים בלי נוכחות של רוסיה, אפילו לא כמתווכת. 

המולדובים הם רומנים מכל בחינה, מלבד הפירוד ביניהם לאורך שנים. מאז מלחמת העולם חיו המולדובים תחת שלטון רוסי כזה או אחר וזה עיצב אותם בצורה שונה מאשר רומניה. הפירוד הזה גורם לפערים בהתנהלות ובתרבות. במולדובה שוררת תרבות סובייטית, הדומה לזו של רוסיה. היא מתבטאת בין השאר בחשש משינויים, חשש מזרים, הימנעות מלקיחת יוזמה, חיפוש אחר דמות חזקה שתנהיג אותם.

רומניה רוצה את המולדובים בחזרה בחיק רומניה הגדולה, הן לשם התעצמות והן בגלל תחושת שותפות גורל, אך היא חוששת מדפוסי ההצבעה של האזרחים החדשים. ברומניה חוששים שרבים מ-4.5 האזרחים המולדובים יתמכו בהידוק קשרים עם פוטין, בתנועות ימין קיצוני, בשנאת זרים. יש קושי בעלויות הצפויות של שילוב חבל הארץ הנחשל הזה בתוך הכלכלה הצומחת. גרמניה, לצורך הדוגמה, נקלעה לנטל כלכלי בהמשך לצירוף של גרמניה המזרחית והיו לה משאבים גדולים בהרבה מאשר לרומניה.

למרות הקשיים נראה כי יצא לדרך התהליך המתחשך של החזרת טרנסניסטריה לחיק המולדת המולדובית, וכך גם למיזוג מולדובה בתוך המולדת הרומנית. אף אחד מהם לא יתרחש בין ליל, אך כשזה יתרחש תגדל אוכלוסיית רומניה בכ-5 מיליון איש ותידרש להשקיע מיליארדים רבים באיחוד ובשיקום הכלכלי של המחוזות הללו. סביר להניח שהאיחוד האירופי יכניס את היד לכיס ויסייע בכך.