מצב הבטחון החדש של אירופה שונה ממה שהאירופאים הכירו עד כה. הנשיא האמריקאי מתנער מהמחויבות האמריקאית להגנת אירופה ששררה מאז מלחמת העולם. אירופה לפיכך מוצאת עצמה ניצבת לבד מול רוסיה ואולי בעתיד גם מול סין. מדינות האיחוד כבר נערכות לכך, הן מגדילות את תקציבי הבטחון, מגבשות מדיניות עצמאית, אבל מה עם הטכנולוגיה הדרושה לשם כך?

כאן נפתח חלון הזדמנויות עבור ישראל.

רוחות חדשות

דונלד טראמפ, נשיא ארה"ב החדש, משנה סדרי עולם, הוא לא מאמין, כך זה נראה, בבריתות ובשיתופי פעולה. טראמפ לא מחויב, כך הוא מצהיר, לבטחון אירופה, הוא לא רואה בכך אינטרס אמריקאי, וזה לראשונה מאז מלחמת העולם. נשיא ארה"ב מצהיר זאת על רקע חלוקת תפקידים בין שני צידי האוקינוס האטלנטי. אירופה היא זאת שניצבת בחזית ותספוג את ההרס והמוות הנרחב במקרה של עימות. ארה"ב היא זאת שמספקת את היכולות הצבאיות האסטרטגיות ואת המסות של חיילים וכלי נשק במקרה של עימות נרחב.

אם ארה"ב פורשת מהשותפות, ולא מספקת את המיטריה של היכולות שלה, אירופה תצטרך להשלים זאת בכוחותיה שלה, בתקציבים שהיא תגדיל, אבל, וזה אבל גדול, עם טכנולוגיות שעדיין אין לה. מי יסגור את הפער?

הפער הטכנולוגי

ארה"ב פיתחה מאז מלחמת העולם השניה בבלעדיות כלי נשק אסטרטגיים. מה עם אירופה? יש לה רובים ואקדחים מתוצרת עצמית, מטוסי קרב, פריגטות, טנקים ושורה ארוכה של מערכות לחימה. מה שחסר לה הוא מערכות אסטרטגיות: נושאות מטוסים, טילים בין יבשתיים, מפציצים ארוכי טווח, צוללות גרעיניות, מערכות מתקדמות לירוט טילים מהירים.

פה ושם יש כמה פיתוחים אירופאיים. לצרפת יש נושאת מטוסים אחת, ה"שארל דה גול". לבריטניה, שפרשה מהאיחוד האירופאי, שתי נושאות מטוסים "המלכה אליזבת" ו"נסיך ויילס". זהו. זה לא הרבה וזה לא תחליף לכוח נושאות המטוסים האמריקאי. כך גם במה שנוגע לכוח טילים לתקיפה בין יבשתית. לרוסיה יש, לארה"ב יש, לאירופה – לא. לבריטניה וצרפת יש רק טילים לטווח בינוני, לא לטווח ארוך.

המערכה המתנהלת בימים אלה מול החותים בתימן חשפה את העובדה שלמדינות אירופה אין ספינות עם כוח האש הנדרש לתקיפה מטרות חוף, ומבחינה זאת הן תלויות באמריקה. הן גם תלויות בה במה שנוגע למפציצים אסטרטגיים המסוגלים לגבות את הטילים ארוכי הטווח בפגיעה במטרות מרכזיות. יש B-1, B-2 ועדיין גם B-52. כן, כולם ברשות ארה"ב בלבד.

לא יהיה פשוט להקים את כל המערכים הללו. יש מגבלה של מערכות יצור, של קצב יצור, של תקציבים, אבל מעל לכל אלה נדרשות טכנולוגיות שמדינות אירופה לא עסקו בהן מזה עשרות שנים.

השעה הישראלית

כלי נשק אסטרטגיים הם מערכות מורכבות בעלי מערכות משנה רבות ומתוחכמות. אירופה תצטרך טכנולוגיות פורצות דרך מבחינתה בשלל תחומים, מהנחיה ועד מעקב. מדלק טילים ועד מערכות לניהול זירת קרב, ועוד הרבה. מה שאין בידה היא לא תוכל לקבל מארה"ב כי היא הרי הצ'ילבה בנושא זה. היא חוששת לחשוף טכנולוגיות מובילות שלה, ואין לה כל אינטרס לעשות זאת. היא תרצה שאירופה תמשיך להיות תלויה בה. רוסיה? ברור שלא. סין? אותו דבר.

המדינות הנותרות שמחוץ לאירופה בעלות טכנולוגיות מובילות אינן רבות. למעשה מדובר ביפן, קוריאה, קנדה וישראל. לכל אחת מהן יש חבילה טכנולוגית בתחום זה או אחר שתעשה לאירופה קיצור דרך ותחסוך לה שנים של פיתוח, כאשר השעון של העימות עם רוסיה מתקתק.

זאת השעה הישראלית. יש לחברות שלה שלל טכנולוגיות רלוונטיות לחלק מהתחומים הנדרשים. במירוץ הזה על התקציבים העצומים שאירופה משחררת לטובת ההתעצמות הצבאית, יהיה יתרון לחדשנות פורצת דרך. זאת ישראל, אבל גם נדרש שיתוף פעולה בין חברות שיאפשר להציע לאירופאים שלם שהוא גדול מסך חלקיו.

שיתוף פעולה בין חברות נשק ישראליות זה לא תמיד הפורטה של ישראל.