אינדונזיה – הפוטנציאל הבלתי ממומש

ההבטחה

מצד אחד זאת אחת הכלכלות המבטיחות ביותר באסיה ואולי בעולם כולו. זאת מדינה היושבת על הציר שבין האוקינוס השקט לאוקינוס ההודי, יש באדמתה מחצבים רבים ובהם נפט, גז טבעי, בדיל, נחושת וזהב. הנה, רק השבוע התבשרנו כי אינדונזיה קיבלה הצעת השקעה מיצרנית המכוניות החשמליות האמריקאית טסלה, לרכוש ניקל, שאינדונזיה היא הספקית העיקרית שלו בעולם, להשקיע במדינה ולעזור לפתח מפעלים לייצור סוללות. יש לה אוכלוסיה אדירת מימדים בת קרוב ל-300 מיליון איש שמהווה שוק פנימי עצום, מעמד ביניים מתרחב והולך שכבר מתקרב אל ה-40%, ואוכלוסיה צעירה הצומחת וגדלה, דבר משמעותי באסיה שבה במדינות דוגמת יפן וקוריאה נעצר הריבוי הטבעי.

הנתונים הללו תומכים בצמיחה הכלכלית שלה, בשנים של לפני הקורונה היא הגיעה בכל שנה לסביבות ה-5%, והתמ"ג שלה עמד על למעלה מטריליון דולאר לשנה, מה שהציב אותה במקום ה-15 בעולם, כאשר התמ"ג לנפש (נומינלי) עבר את ה-4,000$ דולר. הצמיחה הזאת נמשכת בקצבים משתנים כבר מאז סוף שנות ה-80, מלבד תקופות של נפילה דוגמת משבר הבורסות של סוף שנות ה-90.

הקשיים

מן העבר השני קיימים קשיים משמעותיים ויש שיאמרו כי הם אלה שאחראים לכך שהצמיחה שלה לא הייתה עקבית עד כה – ובמרכזם הסירבול הכלכלי והשחיתות, האדמיניסטרציה שאין לה סוף וחוסר היעילות.

ארגון האו"ם דירג בשנה שעברה את אינדונזיה במקום ה-73 בקלות עשיית עסקים, אי שם מתחת למדינות דוגמת ג'מייקה, קולומביה ואוזבקיסטן, הרחק מתחת לשכנתה סינגפור (מקום שני בעולם). החקיקה המרובה והסירבול נולדו בתקופה בה נשלטה המדינה בידי רודנויות צבאיות שטרחו להגביל ככל האפשר את פעולותיהם של יחידים. נכון הוא החונטות כבר לא קיימות אך חקיקת היתר נותרה. מלבד זאת גם סובלת אינדונזיה מחלוקת סמכויות הנותנת כוח לתת הרשויות המקומיות הקטנות ולשלטון המרכזי, אבל לא לידי המחוזות הראשיים. גם זאת מזכרת היסטורית שמטרתה למנוע מהמחוזות לפרוש ממנה בקלות.

אם זה לא מספיק, לצד אלה מתחוללים שינויים תכופים של החוק בידי המימשל, יש רמה נמוכה של מיחשוב בשירותים הציבוריים – מה שמקשה על איתור מידע ושירותים – ואלה שנדרשו לכך מספרים כי איסוף מידע משפטי הנוגע לחברה אינדונזית יכול לדרוש פניה פיזית אל בתי משפט מקומיים ברחבי המדינה הענקית, מה שמחייב נסיעות, טיסות והפלגות, ובדיקת נאותות למשל יכול לקחת חודשים רבים מסיבה זאת, גם כאשר אין הגבלות עקב הקורונה.

מי שמחפש סעדים לכך במסגרת החוק עלול לגלות כי החוק הוא יותר הבעיה מאשר הפתרון. באינדונזיה פועלות מספר מערכות מקבילות של בתי משפט יחודיים: בתי משפט לעניני דת, לתעשיה, לעניני צבא, לתביעות בנושאי שחיתות, למסחר, לאדמיניסטרציה ועוד, וקל ללכת לאיבוד במערכת הזאת. במערכת החוק האינדונזית יש חופש נרחב לשיקול דעת של השופטים, ולאלה יש בדרך כלל העדפה לצד המקומי. זאת בעיה ידועה שאחד הפתרונות לה הוא הגדרת פתרון סכסוכים בחוזים עסקיים בדרך של בוררות, בדרך כלל בסינגפור השכנה, אבל יש לזכור כי על פי החוק החלטה של בורר נתונה לשינוי בידי בית משפט. עדיף כבר להגיע להסכמה מחוץ לכתלי בית המשפט, כמו במקומות אחרים באסיה.

השחיתות

חוק ושחיתות באינדונזיה

הסירבול הוא אכן רעה חולה, אבל גרועה ממנה היא השחיתות. אנשי עסקים מקומיים נוהגים לומר בחיוך ציני We have the best judges money can buy, והם מן הסתם מדברים מנסיון. נכון, את השחיתות ניתן למצוא במדינות רבות ברחבי מזרח אסיה, אולי בגלל שקל לה לפרוח במקומות אשר בהם התרבות המקומית מקדשת את יחסי האנוש, ומה מעיד יותר על יחסי אנוש מאשר לתת מתנה והזמנה לאורחה במסעדת פאר? נכון, השחיתות אכן פושה ברחבי המזרח, אך נתקלת במאמצים גדולים לבער אותה, כמו למשל בקוריאה, בסין ובהודו, נסיונות אשר לעתים מצליחים יותר ולעתים פחות, אבל לא כל כך באינדונזיה.

באינדונזיה יש מי שנלחם בשחיתות ויש מי שנלחם במי שנלחם בה. הדברים נעשים לעתים בצורה די גלויה, ובשלב מסויים הגיעה הבעיה לשיאים של חוסר בושה. הגוף העיקרי האמור ללחום למען נקיון כפיים הוא ה-KPK, המועצה למלחמה בשחיתות, גוף הנהנה מפופולריות רבה בקרב העם. בשלב מסויים התארגנו יחד חמש מהמפלגות המיוצגות בפרלמנט כדי לערוך מחדש את החוק העומד מאחורי הקמת המועצה על מנת לקצץ בסמכויות שלה ולהשאיר יכולות של ממש רק בידי המשטרה והתובע הכללי, הידועים כבלתי אמינים בתחום זה. דבר זה גרר מחאות של מומחים ותנועות אבל אלה לא עצרו את יוזמת החקיקה המסרסת.

אינדונזיה כבר ידעה שערורויות ענק, שבהן נעלמו מיליארדי דולרים, ומנהלים בכירים שאשמתם הייתה ברורה הצליחו לחמוק מעונש. זה גורם לבריחת סכומי כסף גדולים מתקציב המדינה אל כיסים פרטיים, אך יותר מכך זה גורם לכלכה פלוטוקרטית ולא כלכלה המבוססת על כישרון ומאמץ ויעילות.אינדונזיה תמשיך מן הסתם להתנדנד בין הגורמים המעודדים לאלה המעכבים ומי יודע, אולי יום אחד יקום בה שינוי כזה או אחר.

ומה בנוגע לקשרים עם ישראל?

אינדונזיה רילוקיישן

נכון לשנת 2018, אינדונזיה ניצבה במקום ה-24 בעולם מבחינת יצוא, ומבחינת הייבוא ב-27. שנתיים קודם לכן, בשנת 2016 היא יצאה בכ-140 מיליארד דולר וייבאה בכ-132 מיליארד. ענפי הייצוא העיקריים של המדינה באותה תקופה היו שמן דקלים, שהוערך בכ-14.4 מיליארד דולר, פחם (11.9), גז פחמימני מעובה (6.22), נפט גולמי (4.93) ותכשיטים (3.97). ענפי הייבוא העיקריים היו נפט מזוקק וגולמי (16.71 מיליארד דולר), טלפונים סלולאריים (3.56), חלקי רכב (2.56) וחיטה (2.41). יעדי הייצוא העיקריים של אינדונזיה הינם, בסדר יורד, סין, ארה"ב, יפן, סינגפור והודו. ארצות הייבוא המרכזיות הינן סין, סינגפור, יפן, מלזיה ודרום קוריאה.

בתוך הסביבה הזאת מתקיימת פעילות ישראלית לא קטנה במדינת הענק הזאת. בין המדינות מתקיים סחר מתמיד, מרביתו מתחת לשולחן אבל לעתים הוא מעליו, יש אנשי עסקים מנוסים הפועלים כמפתחים עסקיים וקיימות אפילו לשכות מסחר הפועלות בין שתי המדינות.

הסחר הדו-צדדי מוערך היום בכ- 213 מיליון דולר בשנה על פי הנתונים הרשמיים, אך למעשה הינו גבוה כפי הנראה ביותר מפי 2 ( קרוב ל-600 מיליון) היות ורוב הסחר בין המדינות עובר דרך מדינה שלישית (למשל, סינגפור, מדינות אירופאיות וירדן). אלה מספרים חלקיים שכן עקב יצוא מישראל הנעשה דרך מדינות אחרות כדי להסוות את המקור הישראלי מופיעים אחדים מהנתונים תחת סעיף של מדינות אחרות, והנתונים האמיתיים גדולים בהרבה.

הוראות ממשל והוראות של מחוזות, אוסרות במקרים רבים על יבוא מוצרים מישראל, אך הדבר לא מאושר באופן רשמי ברשומות של הממשל עקב הניגוד בינן לבין הנחיות ה-WTO. מה עושים במרווח הזה שבין הנחיות שונות ואף מנוגדות? הפתרון הנפוץ הוא יצור מחוץ לישראל. חברות ישראליות מספקות ליצרן עצמאי בחו"ל את המרכיבים, הוא מבצע הרכבה ועל הניירת מופיע מקום ההרכבה כמקום היצור. נכון, אומנם ניתן לגלות בקלות את מקום היצור אך באינדונזיה, שאינה אנטי ישראלית באופן מובהק כמו מדינות מוסלמיות אחרות, אין בדיקה מחמירה של מקור המוצר.

מה האפשרויות?

אינדונזיה - ג'קרטה

הפוטנציאל עצום והוא רק ילך ויגדל. החברות של אינדונזיה בארגון ASEAN ובהסכם RCEP פותחים ויפתחו בפניה עוד ועוד אפשרויות כלכליות שאיתן עולים הצרכים ויכולות התשלום של המדינה ושל החברות והיחידים הפועלים בה.

לצד הצרכים הללו אינדונזיה ניצבת בפני אתגרים שדורשים פתרונות טכנולוגיים, הפורטה של מדינת ישראל. לידיעת חברות הטנכולוגיה הבטחונית היא מתמודדת עם טרור של אל קאעידה ועם סכנה צבאית בים סין הדרומי מול סין, יש גם בעיות טבע, אנו זוכרים את הצונאמי של שנת 2004 אבל הוא לא היחידי, רק בחודש שעבר רעידת אדמה בעוצמה 6.2 הכתה באי סולאווסי ולפחות 56 איש נהרגו. בעשור האחרון היתה אינדונזיה המדינה המובילה בעולם במספר המתים בהתרסקויות מטוסים, יש מחלות טרופיות, תשתיות שדורשות שדרוג, יש צורך בשיפור הרפואה הציבורית ובשיפור החינוך וההשכלה. יש מה לעשות שם.

מכל אלה עולה כי הכניסה לשוק האינדונזי היא מחויבת המציאות לחברה ישראלית הפועלת מול שוקי העולם, כן אבל לא בלי אתגרים. פעילות ישראלית בסביבה מוסלמית דורשת דיסקרטיות ורגישות, גם לנוכך חימום הקשרים עם חלק ממדינות האיסלם. הסביבה הציבורית הבעייתית היא אתגר לחברה ישראלית המנועה ממתן שוחד על פי חוקי ישראל ועל פי חוקי ה-OECD והיא צריכה להיות יצירתית על מנת להתמודד בהצלחה עם חברות סיניות ורוסיות שדינים כאלה לא מגבילים אותן. באינסודנזיה מערכת חוק ומשפט שיש להכיר ולהבין כדי לפעול מולה נכון, ומעל הכל התרבות האינדונזית, תרבות יחודית של מדינת איים טרופית, אסייתית ומוסלמית מחייבת היכרות והבנה על מנת להגיע לתוצאות.

סוף מעשה במחשבה תחילה. היערכו נכון, עשו שיעורי בית, הכשירו את המנהלים והעובדים לפעילות על פי הקוד האינדונזי, ואשמח לסייע לכם בכל אלה בהרצאות וסדנאות, ביעוץ ובאימון מנהלים.

טל רשף

טל רשף הוא מומחה להבנה עסקית, כלכלית ובינתרבותית של מדינות העולם, הוא מייעץ ומלווה חברות לפעילות מביאת תוצאות מול שווקים מתעוררים בסחר הגלובלי ומרצה בנושאי עסקים, כלכלה, תרבויות והיסטוריה.
054-4606270 * Tal@intelectual.co.il * https://intelectual.co.il

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הטליבאן

השיעור שלימדה אותנו אפגניסטן

ארה"ב סיימה בימים אלה את השהות שלה באפגניסטן, היא איבדה שם כ-7,000 חיילים, השקיעה כ-2 טריליון דולאר ונכשלה בדיוק כפי שנכשלו לפניה בריטניה וברה"מ. כאשר

צמיחה כלכלית במזרח אסיה

מדוע מצליח המזרח במקום בו נכשל המערב?

המספרים מציגים תמונה די ברורה, בזמן שבו מדינות המערב, דרום אסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית סובלות יותר ויותר ממגיפה הקורונה ונכנסות למשבר כלכלי הולך ומתעצם, מדינות

RCEP - Regional cooperation economic pact

ההסכם שישנה את כלכלת העולם

נתחיל מהמספרים, לפני שנפנה להבין מדוע וכיצד ישנה הסכם ה-RCEP את כלכלת העולם כפי שמכריזה הכותרת: ה-Regional Comprehensive Economic Partnership הוא הסכם שכולל 15 מדינות

הפגנות בתאילנד

תאילנד על פרשת דרכים

לא, תאילנד, מעולם לא אופיינה בשקט, שלוה ויציבות, ומהומות היו חלק מהנוף שלה לאורך עשרות שנים. בשנת 2014 סקרתי זאת בכתבה ב-YNET כלכלה, זאת לא